מארי לורה ויולט גיילר
 | |
| לידה |
25 במרץ 1891 בריסטול, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 באוגוסט 1976 (בגיל 85) וינצ'סטר, הממלכה המאוחדת |
| ענף מדעי |
מטלורגיה |
| מקום לימודים |
|
  | |
מארי לורה ויולט גיילר (באנגלית: Marie Laura Violet Gayler; 25 במרץ 1891 - 2 באוגוסט 1976) הייתה כימאית פיזיקלית ומטלורגית אנגלית. תרומתה הבולטת לתחום עסקה בסגסוגות אלומיניום ואמלגמים דנטליים. מרבית עבודתה נעשתה במעבדה הלאומית לפיזיקה, והיא אחת משתי הנשים הראשונות שמונו לסגל במחלקת המטלורגיה של המעבדה.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מארי לורה ויולט גיילר נולדה ב-25 במרץ 1891 בבריסטול, בתם הצעירה מבין חמש בנות של ויליאם גיילר, מנהל הבולים והבלו בבית סאמרסט, ואלן אמיליה כריסמס, אמנית שעבודותיה הוצגו באקדמיה המלכותית לאמנויות.[1]
גיילר התחנכה בבית הספר סנט מרי בג'רארדס קרוס, והמשיכה ללמוד כימיה ומתמטיקה בבדפורד קולג' (לימים חלק מאוניברסיטת לונדון), וסיימה תואר ראשון ב-1912.[2] בשנת 1922 השלימה תואר שני וב-1924 הייתה לאישה הראשונה שהשלימה תואר דוקטור בכימיה באוניברסיטת לונדון.[3]
בשנת 1912, לאחר שסיימה את התואר הראשון, החלה לעסוק בהוראת בוטניקה בבית ספר בריסטול. בשנת 1915 הצטרפה למחלקה המטלורגית של מעבדה הלאומית לפיזיקה בניהולו של וולטר רוזנהיין.[1]
בשנת 1934 נישאה גיילר לעמיתה למעבדה, ד"ר ג'ון לסלי האוטון, אך שמרה את שם נעוריה למטרות מקצועיות. על אף האיסור על נשים נשואות לעבוד במגזר הציבורי, המשיכה גיילר את עבודתה לאחר שקיבלה אישור מיוחד לכך.[4]
ב-1947 פרשה גיילר מהמעבדה הלאומית לפיזיקה, וניצלה את פרישתה כדי להקדיש יותר זמן להתעניינותה בפיסול. פסל ראשו של המטלורג ויליאם יום-רות'רי (אנ') שפיסלה מוצב בספריית המחלקה לחומרים באוניברסיטת אוקספורד.[4]
גיילר נפטרה ב-2 באוגוסט 1976 בווינצ'סטר.
מחקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתה של גיילר במעבדה הלאומית לפיזיקה, יחד עם הנסון והאוטון, ביססה את הבנת תהליכי הזיקון בסגסוגת אלומיניום מסוג דורלומין. עבודתם יצרה תשתית מדעית לפיתוח סגסוגת Y, סגסוגת אלומיניום המכילה ניקל בנוסף לנחושת, למגנזיום ולצורן הקיימים בסגסוגות דורלומין אחרות. הוספת הניקל שיפרה את החוזק והקשיות של סגסוגת הדורלומין שעברה תהליך זיקון בטמפרטורות של 150–200 מעלות צלזיוס, מה שהפך את הסגסוגת לאידיאלית לייצור בוכנות של מנועי בעירה פנימית. סגסוגת Y שימשה גם במעטפת של מטוס הקונקורד בכדי לאפשר למטוס להתמודד עם הטמפרטורות הנוצרות בעת תנועה במהירות על-קולית.[1]
בשנת 1935 החלה גיילר להוביל את העבודה בנושא אמלגמים דנטליים במעבדה הלאומית לפיזיקה, ופיתחה שיטות מטלוגרפיות לחקר הפעפוע והתגובות הכימיות אשר משפיעות על תהליכי ההקשחה בסגסוגות אלו. ב-1947 הוכרה כחברת כבוד באיגוד רופאי השיניים הבריטי, כהוקרה על עבודה זו.[1]
בנוסף, ערכה גיילר מחקרים על סגסוגות ברזל-מנגן ועל נקודות ההתכה של צורן וברזל טהורים. במהלך מלחמת העולם השנייה חקרה את התנהגותם של פלדות דלות-פחמן וסגסוגות דורלומין עבור קליעים חודרי שריון.[2]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Murphy, A. J. (7 באוקטובר 1976). "Obituary: Marie Laura Violet Gayler" (PDF). Nature. 263: 535–536. doi:10.1038/263535b0. נבדק ב-4 ביוני 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Baker, Nina C. "Magnificent Women". Magnificent Women. נבדק ב-4 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Doctor of Science: Honours and Higher Degrees: Internal Students". British History Online. נבדק ב-4 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Kaune, Hilda; Staniaszek, Nuna. "Women in Materials". www.iom3.org. Materials Worlds Magazine. נבדק ב-4 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה)