מאיר זייני

Grand Rabbin
הרב מאיר זייני

אין תמונה חופשית
לידה	24 בינואר 1921 ט"ו בשבט תרפ"א
פטירה	24 במאי 2012 (בגיל 91) ג בסיון תשע"ב
מקום פעילות	אלג'יר, בלגיה, צרפת, ישראל
תחומי עיסוק	רבנות, חינוך, דקדוק, פייטנות
רבותיו	הרב אליהו זייני
בני דורו	הרב מניטו, הרב דוד אשכנזי, הרב יעקב קפלן, הרב שלום משאש, הרב דוד אבן כליפא, הרב יחיא אמסלם
צאצאים	הרב אליהו זייני, הרב יוסף זייני, האלוף דוד זיני
www.ravzini.com
פרסים והוקרה	Chevalier de l'Ordre National du Mérite

הרב מאיר זייני (או זיני; בצרפתית: Meyer Zini; ט"ו בשבט תרפ"א – ג' בסיוון תשע"ב), שימש כרב קהילה באלג'יר, בצרפת ובישראל. מאחרוני הרבנים הספרדים מצפון אפריקה ומהבולטים ביהדות אלג'יריה. היה רב ציוני.

קורות חייו

נולד בשנת תרפ"א (1921) בעיר משריה (אלג'יר), לרב אליהו יליד מרוקו, ששימש כרב במספר מקומות באלג'יר ובהם ג'ריוויל , גרדיא , וטיארט (1937-1939) ולמסעודה (תורג'מן) זייני.

במקור, שם המשפחה היה אג'ייני, על שם העיר ג'יאן (חאאן) שבצפון מזרח אנדלוסיה שבספרד. מקורה של משפחת זייני הוא בשושלת רבי יוסף יושתו מהעיר חאאן (Jaén) מתלמידי הרי"ף. הוא אביהם של הרב אליהו רחמים זייני, הרב יוסף זייני (רב שכונה ד' באשדוד) וסבו של האלוף דוד זיני.

תקופת מלחמת עולם השנייה ואלג'יריה

בתחילת מלחמת העולם השנייה גויס לצבא הצרפתי ב-1939, אך ב-1940, כחלק מרדיפת יהודים בידי ממשלת וישי, נושל מאזרחותו הצרפתית בעודו חייל והוא נשלח למחנה עבודה ב־Bedeau (אלג'יר) בתנאים בהם "נאלץ לבצע עבודות משפילות וחסרות תועלת, בתנאי היגיינה, מזון ומשמעת שנועדו בעיקר להתיש אותו פיזית, להשפילו ולשבור אותו".^{[דרוש מקור]}

ב-1943 קיבל חזרה את אזרחותו הצרפתית ושירת כרב צבאי וקצין בצבא צרפת החופשית.

במהלך שירותו, למחרת סיום המלחמה, הכיר את רחל אגנס צ'אנקי (במקור נוימן), ניצולת השואה ופליטת אושוויץ. השניים נישאו בכ"ט בחשוון תש"ו בלונטו (סלובקיה) ולאחר מכן בחתונה אזרחית ב-22 במרץ 1946 באינסברוק (אוסטריה). לזוג שישה ילדים.

לאחר המלחמה ניהל ביחד עם אשתו בתי יתומים של ארגון אוז"ה בבלגיה ובצרפת, שם סייעו לעשרות ילדים.

שימש כרב הקהילה בעיר טיארט (1951 עד 1962), באזור אוראן (אלג'יריה). שימש גם כמוהל ושוחט.

תקופת צרפת

משפחתו נאלצה לעזוב את אלג'יר לצרפת בתשכ"ג (1962), כמו רוב יהודי אלג'יריה, בגלל מלחמת העצמאות של אלג'יריה. עם הגעתו לפריז פעל לאחד את יהודי אלג'יר ולשמר את זהותם היהודית ומסורתם. ארגן והוביל במשך שנים תפילות ימים נוראים בקרקס (צר') בפריז, שבהן השתתפו אלפי אנשים.

עם הגעתו לצרפת נמנה עם הרבנים האלג'יראים הבודדים, ביחד עם מניטו, שנאבק להמשיך לקיים את מסורת אבותיו. לשם כך, במהלך סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 קיבץ את יהודי אלג'יריה לתפילות ב"אולמי עדן" בפריז שם התפללו בין היתר הרב מניטו ואביו הרב דוד אשכנזי, הרב יצחק אלמליח, והרב מצליח מאזוז שהיה דן איתו בענייני דקדוק ומסורת.

בתשכ"ז (1967), שוב אירח את באבא סאלי בביתו בפריז והמשיך להתכתב ולשמור על קשר חם עם משפחת אביחצרא. כשהיה מגיע לבקר בלוד, היה מתארח אצל באבא חאקי.

היה מיודד עם הרב הראשי של צרפת, הרב יעקב קפלן, ואף דרש במקומו בבית הכנסת הראשי בפריז.

שימש כרב קהילת מונמארטר במשך 30 שנה (1975 עד 2006), בבית הכנסת ברחוב Saint-Isaure, ברובע ה-18 שכלל כ-600 מקומות. במקור, בית כנסת זה היה אשכנזי אך מצא אותו כמעט נטוש. הוא התחיל לפעול לבד ועל מנת לגייס ציבור, יצר קשר עם יהודים ושיכנע אותם לבוא להתפלל, כך שעם הזמן התמלא כולו. כחלק מתפקידו הקים וניהל תלמוד תורה, עסק בקירוב יהודים וכן דאג לחלק בחגים סלי מזון למאות נזקקים.

הנושא של ציונות וארץ ישראל היה מרכזי בחייו, וכתוצאה מכך, רוב הנוער שגדל בקהילתו עלה ארצה. דרש מכל השליחים מישראל שבאו לקהילה לגייס כספים לברך את מדינת ישראל כתנאי לאיסוף תרומות.

בתשנ"א (1991) מונה לדרגת Chevalier de l'Ordre Nationale du Mérite עבור תרומתו לקהילה ולמדינה.

עלייה לישראל

בשנת תשס"א (2006) עלה לישראל בגיל 85 עם אשתו, והתיישבו בירושלים בשכונת בקעה. כשנה לאחר עלייתו הקים בית כנסת "יושבי בצילו" בירושלים, אך בשל מצבו הבריאותי נמנע מלהמשיך בתפקידו כרב.

נפטר בגיל 91 בירושלים בג' בסיוון תשע"ב (2012) ונקבר בהר המנוחות. בהספדו, אמר עליו הרב אורי שרקי בין היתר כי: ”הרב מאיר... היה אחרון הנציגים של יהדות שורשית ובריאה, כפי שבאה לידי ביטוי אצל חכמי ספרד וצפון אפריקה במשך מאות בשנים. למדנות ואנושיות, דייקנות ואהבת הבריות, קנאות לאמת ועוצמה חינוכית, סבר פנים יפות, שמחת חיים, ברק בעיניים, כוח הנהגה, מסירות נפש לתורה לעם ולמדינה ולכל יהודי ויהודיה, עשיה מרובה בכל תחומי החיים, רוחב אופקים...”.

בשנת תשע"ט (2018) הוקמה על ידי צאצאיו ותלמידיו עמותת "מאירים ירושלים" על שמו של הרב מאיר זייני כדי לבנות בית כנסת ולהמשיך את מסורתו ומורשתו.

אשתו, רחל זייני, הדליקה משואה בכנסת ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ח. רחל נפטרה בגיל 100 בירושלים וזכתה לראות בני נינים.

תפיסת עולמו

הרב זייני החשיב את עניין חינוך הילדים, ובתפקידו כרב בית כנסת בפריז, הקפיד ליישם זאת על ילדי הקהילה, בענייני לימוד ותפילה.

היה בקי בדקדוק ומסורת המקרא והנחיל לתלמידיו את חשיבות ההגיה הנכונה של האותיות, הניקוד וטעמי המקרא.

דרש מתלמידיו להצטיין בדרך ארץ, מוסר ושכל ישר קודם הלימוד. שיטת לימודו הייתה להיצמד לפשט הפסוקים, באופן מעמיק. הדגיש את לימוד התנ״ך ומפעם לפעם היה חוזר ללמד ואף לבחון את הציבור על משמעותם של קטעים יסודיים כגון ״שמע ישראל״.

בדרשותיו, נהג לבחון את הציבור בפתאומיות על מה שאמר, או להבין מה ייאמר.

שימור והעברת מסורת יהדות צפון אפריקה

כחלק ממאמציו לשמר ולהעביר מסורות של דורות רבים בצפון אפריקה, ובפרט של אלג'יר, הרב הקליט מאות הקלטות של פרשיות, הפטרות, חלקי תנ"ך (איוב, משלי, תהילים ועוד) וכן רוב חלקי התפילות של חול, שבתות חגים וימים נוראים.

התראיין לספרייה הלאומית אודות היסטוריית המשפחה, הקהילה, המסורת ושיטות החינוך.

מנהגים

תפילת החודש - נוסח ליוורנו - מהדורה על פי הנחיות הרב מאיר זייני

לאורך כל חייו שמר, קיים ומסר את מנהג אבותיו, ביניהם:

1. תפילה על פי נוסח ליוורנו, כפי שמופיע בסידורי תפילת החודש, מחזורים מועדי ה' לג' רגלים, זכור לאברהם לימים נוראים. מספר מהדורות חדשות יצאו על בסיס הנחיותיו.
2. תפילת העמידה ללא חזרת הש"ץ (פרט למקרים מיוחדים כגון שחרית ומנחה של שבת, ימים נוראים).
3. הלל בברכה בראש חודש, חול המועד ושביעי של פסח, ביום העצמאות ויום ירושלים.
4. שימוש בספר תורה אך ורק בעץ חיים, כפי שהיה נהוג באלג'יריה ומרוקו.
5. קשירת ציציות ב י-ה-ו-ה.
6. קיום מנהג כפרות גם לפני כיפור וגם בליל הושענא רבה.
7. מניחים טלית ותפילין גם בשחרית, וגם במנחה של כל התעניות (פרט ליום כיפור). בט באב, מניחים תפילין רק במנחה.

קישורים חיצונים

• האתר הרשמי עם כל ההקלטות, מנהגים ושינוי נוסח
• הערוץ יוטיוב הרשמי
• הערוץ טלגרם הרשמי
• העמותה ובית הכנסת על שם הרב מאיר זייני
• הספרייה הלאומית, הקלטות הרב מאיר זייני