מאירה אשר

מאירה אשר
לידה	1964 (בת 60 בערך)
מוקד פעילות	ישראל
סוגה	מוזיקה אקספרימנטלית
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	כלי הקשה
	פרופיל ב-IMDb

מאירה אשר (נולדה ב-1965) היא מלחינה, אמנית סאונד, פרפורמרית, ופעילת זכויות אדם. מחקרה האמנותי עוסק בתיעוד חברתי, סאונד-ארט ואמנות רדיו (רדיו-ארט). במהלך השנים היא פרסמה מספר אלבומים תחת הלייבלים Crammed, SubRosa, Auditorium, RaashRecords ובאופן עצמאי.

תחילת דרכה

את דרכה המוזיקלית החלה בגיל 7 בלימודי פסנתר קלאסי, במשך כשבע שנים. בשנת-1980, החלה ללמוד כלי הקשה אפרו-קובאניים, וטאבלה, לצד לימודי צילום בקמרה אובסקורה ועבדה כאסיסטנטית של הצלם-אמן ג'ראר אלון. בין השנים 1985–1986 למדה מוזיקה הודית קלאסית בעיר ורנאסי עם פנדיט בדרי מהרג׳ (טאבלה) וד״ר רותויק סניאל (שירת דהרפור). עם חזרתה לארץ, למדה טיפול במוזיקה ונגינה על כלי הקשה באקדמיה למוזיקה בירושלים. ב-1988 עברה אשר לארצות הברית והרחיבה את תחומי המוזיקה שלה: למדה מוזיקה אפריקאית, מוזיקה אפרו-קובנית, ומוזיקה צפון-הודית. ב-1990 חזרה ארצה ולמדה תרפיה במוזיקה, העבירה סדנאות למחול ותיפוף, עסקה בתרפיה במוזיקה עם ילדים אוטיסטים, ולימדה תנועה ומוזיקה לגיל הרך.

הפרסום

ב-1991 השתתפה אשר בפסטיבל המחול "גוונים במחול" וזכתה במקום הראשון על יצירתה "חדיר 2". ב-1993 הקימה את "אנסמבל קלבש" עם ארבעה מוזיקאים ורקדנית במוזיקה אפריקאית מקורית, שזכה לחשיפה במסגרת בית הקונפדרציה בירושלים.

בשנת 1995 הוציאה את אלבום הבכורה שלה "Dissected" ("מבותרת"), בו כתבה, הלחינה והפיקה מוזיקלית את כל השירים. השירים באלבום עסקו בנושאים חברתיים-פוליטיים, חלקם קשים כגילוי עריות, אלוהים, אונס, התעללות בילדים, אינתיפאדה, ומחלות. רוב שירי האלבום היו בעברית, אך במבטא והגייה "מיוחדים", שפירקו את ההברות לשפה חדשה. מהאלבום הצליחו השירים "תן סלאם", "צח ואדום", "דיסקציה" בעל המילים הבוטות מאוד (העוסק באלימות פיזית קטלנית וחמורה ביותר), "Sida (איידס)" ו"אבא בא", העוסק בגילוי עריות. השמעתו של השיר הוגבלה, והוא הושמע רק בתוכניות בהקשר זה ולא כשיר סתמי. השיר דיבר על אב שאונס את בתו הקטנה, הרתיע רבים והוגדר כ"אחד השירים המזעזעים ביותר שאפשר לשמוע" ("אם אבא אומר אמא לא מסתכלת, אמא לא רואה, הפצע בבטן הקטנה ניתז על המיטה. בובה לא בובה מזוינת אבא קיבל במתנה", מתוך מילות השיר). עם זאת, השיר זכה להצלחה והיה למעשה השיר הבולט ביותר באלבום, בעיקר מפני שעורר ועודד נשים שעברו גילוי עריות להתמודד וליצור. בספטמבר 2012 אמרה הזמרת ריף כהן בריאיון ל"קפה גיברלטר": "אני חושבת שהיחידה שעשתה בארץ תרבות ישראלית אמיתית זו מאירה אשר בדיסק הראשון שלה."^[1]

הוצאת האלבום לוותה במספר הופעות בישראל. את אלבומה הבא הקליטה אשר בסלובניה, מדינה שלא ממש הייתה מקובלת למוזיקאים ישראלים, בתוספת לבישולים וכלים בברלין שבגרמניה, בבריסל שבבלגיה ולונדון שבבריטניה. אחרי הופעות אלה עברה אשר לאירופה, הפעם התגוררה בברלין ואחר כך בהאג. אחיה, אמיתי, החל באותה תקופה בקריירה מוזיקלית משלו בלהקת אמיתי והנוגעים בדבר. שלא כמו אחותו, הוא שר שירים בעלי תכנים ואווירה רכים יותר מאלה של מאירה.

ב-1999 הקליט ארקדי דוכין פרסומת לרשת ג' בטלוויזיה, שבה הוא ממליץ על מוזיקאית שהוא אוהב ומציין במיוחד את אומץ לבה האמנותי לשיר על נושאים קשים וחריפים. הזמרת שהוא המליץ עליה הייתה מאירה אשר, והתגובות היו חיוביות. באותה שנה יצא אלבומה השני "Spears Into Hooks" (בעברית: "מחניתות למזמרות"), שעסק בנושאים חברתיים, בעיקר הכיבוש (בהם השירים "שאהיד" ו"המבול"). המוזיקה ההודית והאפריקאית נטמעו במוזיקה אלקטרונית "אלימה" ופראית, ואשר נעזרה רק בקצת נגנים וניגנה על כלי הקשה וסינטיסייזרים. רוב השירים היו באנגלית בשילוב משפטים בערבית ועברית. באלבום נכללה גרסה חדשה לשיר "דיסקציה", שנקראה "Dissect Me Again" והייתה בעל אווירה קשה, חריפה ואלימה יותר. גם אלבום זה זכה להצלחה של ממש אחר-כך, ומכירותיו היו בהתאם.

בשנת 2002 הוציאה אשר את האלבום "Infantry" ("חיל הרגלים") עם המלחין-מוזיקאי גיא האריס, והם כללו בו טקסטים על קורבנות מלחמה בבורמה, אוגנדה, הפיליפינים, לבנון, ליבריה וישראל. האלבום לווה במופעים רבים ברחבי אירופה וזכה להצלחה יחסית.