מאדאם סוזצקה
כרזת הסרט | |
מבוסס על | רומן של ברניס רובנס |
---|---|
בימוי | ג'ון שלזינגר |
הופק בידי | סול דייוויד |
תסריט | רות פראוור-ג'אבוולה |
עריכה | פיטר הונס |
שחקנים ראשיים |
שירלי מקליין נאווין צ'אודרי |
מוזיקה | ג'רלד גורייט |
צילום | נאט קרוסבי |
מדינה | בריטניה |
חברת הפקה | Cineplex Odeon Films |
חברה מפיצה | סרטי יוניברסל |
שיטת הפצה | וידאו על פי דרישה |
הקרנת בכורה | 14 באוקטובר 1988 |
משך הקרנה | 122 דקות |
שפת הסרט | אנגלית |
סוגה | דרמה קומית, סרט דרמה |
מקום התרחשות | לונדון |
תקציב | 9,000,000 דולר |
הכנסות | 3,548,238 דולר |
הכנסות באתר מוג'ו | madamesousatzka |
דף הסרט ב־IMDb | |
מאדאם סוזצקה (Madame Sousatzka) הוא סרט קולנוע בריטי משנת 1988 בבימויו של ג'ון שלזינגר, עם שירלי מקליין ונאווין צ'אודרי בתפקידים הראשיים.
התסריט מבוסס על הרומן מאדאם סוזצקי מאת הסופרת ברניס רובנס (1962) המתאר יחסים בין מורה קפדנית לפסנתר לבין תלמיד, נער ממוצא הודי.
שירלי מקליין זכתה בפרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה ובפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה.
ג'ון שלזינגר היה מועמד לפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה.
פגי אשקרופט הייתה מועמדת לפרס באפט"א לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד משנה. ג'רלד גורייט היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לפסקול הטוב ביותר.
השחקנים טוויגי ולי לוסון שמשחקים בסרט כזוג אוהבים, נישאו לאחר סיום הצילומים.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאדאם סוזצקה (שירלי מקליין) היא מורה לפסנתר הגרה בלונדון בבניין העומד לפני הריסה. משפחתה ברחה מרוסיה לאחר מלחמת העולם הראשונה ואמה הייתה פסנתרנית מפורסמת שהכריחה אותה ללכת בדרכה אך היא החליטה לעזוב את במת הקונצרטים ולעסוק בלימוד נגינה בפסנתר רק לתלמידים מוכשרים.
אחד מתלמידי הוא מאנק סן (נאווין צ'אודרי) בן 16 שאמו שושי (שאבאנה אזמי) שהייתה ממשפחה מכובדת בבנגל נפרדה מבעלה, הגיעה ללונדון ומתפרנסת מקייטרינג של מאפים הודיים. היא בטוחה שלמאנק צפויה קריירה גדולה כפסנתרן בקונצרטים.
בבנין גרים עוד שלושה דיירים. בקומת הקרקע גרה אלמנה, ליידי אמילי (פגי אשקרופט), בקומה הראשונה גר האוסאופת מר קורדל (ג'פרי בילדון) ובקומה העליונה גרה ג'ני (טוויגי) שעובדת בחברה להפקת מוזיקה ושואפת להיות זמרת. בעל החברה הוא רוני בלום (לי לוסון) המבקר בדירתה מדי פעם, מקיים איתה יחסים ומאזין בהערכה לנגינתו של מאנק הבוקעת מדירתה של סוזצקה. היחסים בין הדיירים מצוינים והם חוגגים ביחד את יום ההולדת של מאדאם סוזצקה. מאנק מטפל במר קורדל לאחר שהוכה על ידי בריונים.
סוזצקה אומרת שאינה מלמדת רק נגינה אלא דרך חיים, היא בוחרת את בגדיו של מאנק, נותנת לו ספרים לקריאה ופוקדת עליו לא להחליק בגלגיליות מחשש לפגיעה בידיו. בנקודה זאת הוא לא נשמע לה, הוא נופל ונפגע בידו לזעמה של מורתו.
סוזצקה טוענת שמאנק אינו בשל עדיין להופיע בקונצרטים ויש לה ויכוח מר עם אמו בנושא זה. לאחר שנמצאות שערות בדברי המאפה שלה העסק שלה קורס. מאנק מקבל הצעה מרוני להופיע בקונצרט משודר בשידור חי ומסכים למרות התנגדותה של סוזצקה. הוא מזמין אותה לקונצרט ומקווה שתגיע. הוא מעוניין לפתח קריירה כדי לעזור לאמו.
הוא מנגן את הקונצ'רטו לפסנתר של רוברט שומן ובאחד הקטעים הוא מתבלבל אך מצליח לסיים את הנגינה לקול תשואות הקהל ולאכזבתה של סוזצקה שנכחה באולם.
לבסוף עוזבים הדיירים את הבניין, מאנק בא להיפרד מסוזצקה, משאיר לה מכתב בו הוא מודיע על כך שעבר למורה חדש לאו מילב (רוברט ריטי) והדחפורים מתקרבים לבניין.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
---|---|---|
שירלי מקליין | מאדאם סוזצקה | מורה לפסנתר |
נאווין צ'אודרי | מאנק סן | תלמיד |
שאבאנה אזמי | שושי סן | אמא של מאנק |
פגי אשקרופט | ליידי אמילי | דיירת |
טוויגי | ג'ני | דיירת |
לי לוסון | רוני בלום | מפיק מוזיקלי |
רוברט ריטי | לאו מילב | מורה לפסנתר |
ג'פרי בילדון | מר קורדל | אוסטיאופת |
כוכבת הסרט, שירלי מקליין, הגיעה לישראל בפברואר 1989 לסייע בקידום הסרט עם הקרנת הבכורה שלו בישראל.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "מאדאם סוזצקה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "מאדאם סוזצקה", באתר נטפליקס
- "מאדאם סוזצקה", באתר AllMovie (באנגלית)
- "מאדאם סוזצקה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "מאדאם סוזצקה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- "מאדאם סוזצקה", באתר אידיבי
- "מאדאם סוזצקה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- קדימון למאדטם סוזצקה, באתר יוטיוב
- התחלת הסרט (כתוביות), באתר יוטיוב
- מאדאם סוזצקה, באתר TCM
- אהרון דולב, בידור ומוסיקה, מעריב, 24 בפברואר 1989
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עירית שמגר, הרבה יותר יפה ונחמדה ממאדם סוזצקה, מעריב, 8 בפברואר 1989