לקרוא את לוליטה בטהרן
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אזאר נאפיסי |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
רומן  |
| מקום התרחשות |
המזרח התיכון |
| הוצאה | |
| הוצאה | משכל |
| תאריך הוצאה |
2003 |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002572603 |
  | |
לקרוא את לוליטה בטהראן הוא ספר שחיברה הסופרת האיראנית, פרופסור אזאר נפיסי.
הספר יצא לאור בשנת 2003, היה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך 100 שבועות ותורגם ל-32 שפות, בהן עברית.
הספר מתאר קבוצת קריאה שאירחה נאפיסי בביתה שבטהראן אחרי שעזבה את משרתה כמרצה באוניברסיטה, כאשר לא יכלה עוד ללמד בתנאים הבלתי אפשריים של המהפכה האסלאמית. בקבוצת הקריאה נטלו חלק שבע מהטובות בתלמידותיה של נאפיסי, שנפגשו בביתה מדי שבוע במשך שנתיים, בין 1995 ו-1997, כדי לשוחח על יצירות ספרותיות אסורות של סופרים מערביים: הנרי ג'יימס, ולדימיר נבוקוב, ג'יין אוסטן ואחרים. במקביל, שוחחו רבות גם על המצב באיראן בתקופה שאחרי המהפכה האסלאמית, על האופן שבו ניפצה המהפכה את חלומותיהן ועל שלטון של דיכוי, הפחדה ואלימות שבו הפכו חייהן לסיוט מתמשך. שני קווים מקשרים בין היצירות הספרותיות שעליהן דנות נאפיסי והסטודנטיות שלה לבין המצב באיראן: הדמיון בין המהפכה והחיים באיראן לחלק מהיצירות וההשראה שסיפקו חלק מהיצירות לנאפיסי ותלמידותיה לנסות ולשמור על עצמאותן ולמרוד, ולו רק במעט ובהיחבא, ברדיפה ובדיכוי של השלטונות.
עוד מספרת נאפיסי על חייה שלה שהפכו נסבלים פחות ופחות לאחר המהפכה, עד ליום שבו עזבה את איראן והיגרה לארצות הברית.
עיבוד קולנועי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט "לקרוא את לוליטה בטהראן", הוצג במאי 2023 לשיווק בשוק הסרטים בקאן. הסרט מבוים על ידי הבמאי זוכה הפרסים ערן ריקליס ונכתב על ידי מרג'ורי דייוויד. השחקניות הראשיות כוללות את גולשיפתה פאראהני (אנ'), זאר אמיר-אברהימי (אנ') ומינה כאוואני (אנ'). הסרט מהווה שיתוף פעולה איטלקי-ישראלי בהפקת מיכאל שרפשטיין, מריקה סטוקי, משה אדרי, סנטו ורסאצ'ה, ג'אנלוקה קורטי וריקליס. בין חברות ההפקה נמצאות United King Films, Topia Communications, Minerva Pictures ו-RAI Cinema. הסרט צולם באיטליה.[1] אברהימי התמודדה עם ביקורת מצד עמיתיה הפלסטינים על שיתוף הפעולה עם במאים ישראלים, אך הדגישה שהפרויקט הוא ביטוי להתנגדות אמנותית למלחמות. נפיסי ציינה שהסרט מתחבר למאבקים באיראן, במיוחד לאחר מותה של מהסא אמיני, והסלוגן "אישה, חיים, חירות". נפיסי ציינה שהסרט נועד להעביר את המסר שהממשלות האיראנית והישראלית מובילות למלחמות לא רק בארצן אלא בכל האזור, והסרט מדגיש את המסר "ששנאה לא תעבוד".[2]
ב-1 באוקטובר, כאשר איראן תקפה בטילים את ישראל, ריקליס היה בתל אביב ועסק בהכנות להקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל הסרטים ברומא. ב-27 באוקטובר, יום לאחר תקיפה חוזרת של ישראל באיראן, זכה הסרט בפרס חביב הקהל ובפרס מיוחד מטעם חבר השופטים ברומא.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ארנה קזין, קווצת שיער סוררת, באתר הארץ, 7 במרץ 2004
- הספר "לקרוא את לוליטה בטהרן", באתר "סימניה"
- החיים בישראל 2025, באתר "חופש"
- טל כהן, לקרוא את נאפיסי בישראל, באתר "האייל הקורא"
- רבקה רז, "אמנות וספרות הפכו להיות דבר עיקרי בחיינו; לא מותרות אלא הכרח", באתר הארץ, 2 באוקטובר 2004
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Manori Ravindran, ‘Reading Lolita in Tehran’ Movie Hits Cannes Market, Stars ‘Holy Spider’s’ Zar Amir-Ebrahimi, Golshifteh Farahani, Variety, 2023-05-05 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 Nick Vivarelli, ‘Reading Lolita in Tehran’ Sees Israel-Iran Filmmaking Collaboration Bear Fruit Amid Escalating Conflict: ‘Hate Will Not Work’, Variety, 2024-10-28 (באנגלית אמריקאית)
| בקרת זהויות |
|
|---|