לדלג לתוכן

לקסינגטון (CV-2)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נושאת המטוסים לקסינגטון (CV-2)
USS Lexington
תיאור כללי
סימן זיהוי CV-2
סוג אונייה נושאת מטוסים
צי צי ארצות הברית
דגל הצי
סדרה Lexington-class aircraft carrier עריכת הנתון בוויקינתונים
אוניות בסדרה belt armor, aircraft elevator, protective deck, flywheel catapult עריכת הנתון בוויקינתונים
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנת קווינסי, מסצ'וסטס
תחילת הבנייה 8 בינואר 1921
הושקה 3 באוקטובר 1925
תקופת הפעילות 14 בדצמבר 1927 – 8 מאי 1942 (14 שנים)
אחריתה טבעה בקרב ים האלמוגים, מאי 1942
מיקום 15°20′S 155°30′E / 15.333°S 155.500°E / -15.333; 155.500
מלחמות וקרבות מלחמת העולם השנייה
קרב ים האלמוגים עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים מדליית שירות ההגנה האמריקאי
מדליית המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מדליית הניצחון במלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
הֶדְחֶק 37,000 טון, 48,500 טון מקסימלי
אורך 270.7 מטרים
רוחב 32.8 מטרים
שוקע 9.9 מטרים
נתונים טכניים
מהירות 33.25 קשרים (61.58 קילומטר לשעה)
גודל הצוות 2,791
מספר נוסעים 2,122 עריכת הנתון בוויקינתונים
טווח שיוט 10,000 מילים ימיים במהירות 10 קשרים (19,000 קילומטרים במהירות 19 קמ"ש)
הנעה 4 גנרטורים של חברת ג'נרל מוטורס,
16 דודי קיטור
צורת הנעה 4 מדחפים
אמצעי לחימה
חימוש 4 תותחים בקוטר 203 מ"מ (8 אינץ'),
12 תותחי נ"מ בקוטר 125 מ"מ (5 אינץ')
מטוסים 78
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לקסינגטון (CV-2) הייתה נושאת מטוסים של הצי האמריקני בזמן מלחמת העולם השנייה. היא הייתה האונייה הראשונה בסדרת נושאות מטוסים מדגם "לקסינגטון" הקרוי על שמה. היא תוכננה להיות סיירת מערכה, אך במהלך הבנייה הוסבה לייעודה החדש והייתה לאחת מנושאות המטוסים הראשונות שבנה הצי האמריקני. לקסינגטון עשתה את כל תקופת שרותה באוקיינוס השקט, ביחד עם אוניית-האחות שלה סרטוגה, ובעת המתקפה על פרל הארבור היו נושאות המטוסים מחוץ לנמל, וכך ניצלו מפגיעה. לאחר מכן פעלה לקסינגטון באוקיינוס השקט כנגד כוחות הצי הקיסרי היפני, עד קרב ים האלמוגים, בו ספגה נזק רב ולבסוף שקעה.

תכנון ופיתוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנון הלקסינגטון החל ב-1916, וכוונת המתכננים הייתה לבנות סדרה של סיירות מערכה, אך הפיתוח התעכב בגלל מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה, החלה בניית הלקסינגטון, והנחת השדרית החלה ב-8 בינואר 1921. כשנה לאחר מכן נעצרה בניית האונייה, ולאחר הוועידה הימית בוושינגטון שבה נאסרה בניית אניות מערכה וסיירות מערכה, שינו מתכנניה את יעודה לנושאת מטוסים. ביולי 1922 חודשה בנייתה, הפעם כנושאת מטוסים. לקסינגטון הושקה ב-3 באוקטובר 1925, ונכנסה לשירות ב-14 בדצמבר 1927.

אורך סיפון ההמראה של הלקסינגטון היה 264 מטרים, ושתי מעליות קישרו בינו לבין סיפון ההאנגרים, ששיטחו היה 3,114.9 מ"ר. את האונייה הניעו ארבעה מדחפים, שכל אחד מהם הופעל על ידי מנוע חשמלי בהספק של 22,500 כוחות סוס. את החשמל למנועים סיפקו ארבעה טורבו-גנרטורים של חברת ג'נרל מוטורס, ואת הקיטור לטורבינות סיפקו 16 דוודים.

בעת הבנייה, לא האמינו המתכננים שמטוסים יכולים לספק הגנה מספקת עבור נושאת המטוסים, ולכן התקינו עליה ארבע סוללות תותחים ימיים בקוטר 8 אינץ'. בנוסף, ברחבי האונייה הותקנו תותחי נ"מ בקוטר 3 אינץ' וחמישה אינץ', ומאוחר יותר גם נוסף תותח אורליקון.

היסטוריה מבצעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כניסתה לשירות, הפך נמל לוס אנג'לס לבסיס הבית של לקסינגטון. בשנת 1929 הכתה את מדינת וושינגטון בצורת, שגרמה לירידת מפלס המים באגם קושמן, שהזין את תחנת הכוח ההידרואלקטרית שסיפקה חשמל לעיר טקומה. לקסינגטון נשלחה לעיר, וכבלי חשמל חוברו לגנרטור שלה, והאונייה סיפקה לעיר חשמל במשך חודש שלם, מה-17 בדצמבר ועד ה-16 בינואר 1930.

מלחמת העולם השנייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בדצמבר 1941, הורה מפקד צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית אדמירל האסבנד קימל, ל"כוח משימה 12", שכלל את לקסינגטון, שלוש סיירות כבדות וחמש משחתות, להפליג לאטול מידוויי כדי להביא לשם 18 מטוסי SB2U וינדיקטור של חיל הנחתים האמריקני. בבוקר ה-7 בדצמבר, עם תחילת המתקפה על פרל הארבור, נמצא כוח משימה 12 500 מילים ימיים (930) ק"מ דרומית-מזרחית למידוויי. מספר שעות לאחר מכן, קיבל מפקד כוח המשימה, אדמירל משנה ג'ון ניוטון, הוראה להפליג לנקודת מפגש 100 מילים ימיים מערבית לאי ניאיהאו, תוך כדי שהוא מחפש אחר נושאות המטוסים היפניות. לאחר שלא התגלו עקבות היפנים, שב כוח משימה 12, ולקסינגטון, לפרל הארבור ב-13 בדצמבר. בחודשיים לאחר מכן לקחה לקסינגטון חלק בסיורים של הצי האמריקני במרכז האוקיינוס השקט.

הבסיס היפני ברבאול, שמטוסיו חלשו על דרום מערב האוקיינוס השקט, ובכך סיכנו את קווי התקשורת בין ארצות הברית ואוסטרליה, היווה איום על בעלות הברית, שהחליטו לפשוט עליו באמצעות מטוסים מנושאות מטוסים. לקסינגטון נשלחה, במרכזו של כוח משימה 11, כדי לערוך את הפשיטה, אך לאחר שנתגלה הכוח החליט מפקדו לסגת. למרות זאת התפתח קרב אוויר, שבו ניצחו האמריקנים.

קרב ים האלמוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרב ים האלמוגים
לקסינגטון עולה באש בקרב ים האלמוגים, מאי 1942

בתחילת מאי 1942 פתחו היפנים במבצע MO, שמטרתו הייתה כיבוש פורט מורסבי שבגינאה החדשה, וכוח משימה 17, בפיקודו של אדמירל פרנק ג'ק פלטצ'ר, שכלל את לקסינגטון ואת נושאת המטוסים יורקטאון נשלחו כדי לסכל את המבצע. ב-3–4 במאי כבשו היפנים את טולאגי, על אף תקיפות חוזרות ונשנות מידי מטוסים מיורקטאון. לאחר שלמדו על נוכחות נושאות המטוסים האמריקניות באזור, נעו נושאות מטוסים יפניות אל ים האלמוגים במטרה ליירט את הצי האמריקני ולהשמידו. ב-7 במאי החלו נושאות המטוסים משני הצדדים להחליף מהלומות במשך מספר ימים. ביום הראשון טיבעו מטוסים אמריקנים את נושאת המטוסים הקלה "שוהו", בעוד היפנים מטבעים את משחתת אחת ומסבים נזק כבד למכלית.

בשעה 10:55 ב-8 במאי, זיהה המכ"ם של לקסינגטון גל התקיפה יפני בטווח של 68 מילים ימיים, ופלטצ'ר הזניק תשעה מטוסי קרב ליירטו. בשל אבדות המטוסים ביום הקודם, לא היו בגל התקיפה מספיק מפציצי טורפדו כדי לערוך מתקפה מלאה, ולכן את לקסינגטון תקפו 14 מפציצים, ואת יורקטאון תקפו ארבעה בלבד. כל ארבעת הטורפדו החטיאו את יורקטאון, אך שני טורפדו פגעו בלקסינגטון בצידה הימני בשעה 11:20. הטורפדו הראשון גרם לזעזוע שסדק את מכלי דלק המטוסים, והביא להתפזרות אדי דלק בחלל האונייה. הטורפדו השני גרם להשבתת מספר דוודים, אך הדבר לא השפיע על מהירות ההפלגה במידה רבה, אך האונייה נטתה 6–7 מעלות לצד שמאל. דקות ספורות לאחר מכן פגעו בלקסינגטון שתי פצצות שהטילו מפציצי צלילה מסוג אאיצ'י D3A: הראשונה פגעה במאגר התחמושת של תותח נ"מ בצד שמאל של האונייה, וגרמה למותם של כל אנשי צוות התותח. השנייה פגעה בארובה, אך לא הסבה נזק רב, מלבד הריגת חלק גדול מצוות נ"מ שהיה בסמוך. פצצות נוספות נחתו בסמוך ללקסינגטון, ורסיסיהן חוררו את גוף האונייה וגרמו להצפות.

צוות בקרת הנזקים השתלט על השריפות שפרצו, והצפת מדורים נגדיים תיקנה את נטייתה האונייה, כך שלקסינגטון יכלה להנחית את מטוסיה כבר בשעה 11:39, ולשגרם חזרה לאוויר. אולם, בשעה 12:47 אירע בלקסינגטון פיצוץ עז, שנגרם ככל הנראה מניצוץ ממנוע חשמלי שהצית את אדי הדלק שהתפזרו באונייה. בפיצוץ נהרגו 25 אנשי צוות ושריפה עזה החלה להתלקח בחדר ההגאים. עם זאת, פיצוץ זה עדיין לא נטל מלקסינגטון את יכולתה לשגר מטוסים, ומטוסי ויילדקט ומפציצי SBD דונטלס המשיכו להמריא מסיפונה. בשעה 14:42 אירע פיצוץ עז נוסף, שהצית דלקות בסיפון ההאנגר והרס את המעלית הקדמית. סדרה נוספת של פיצוצים זיעזעה את כל האונייה והאש יצאה מכלל שליטה, ובשעה 17:07 ניתנה הפקודה לנטוש את נושאת המטוסים. לאחר שנמשו כ-2,735 ניצולים, שיגרה המשחתת "פלפס" חמישה טורפדו לכיוון לקסינגטון, ובשעה 19:52 שקעה נושאת המטוסים, יחד עם 216 מאנשי צוותה.

במרץ 2018 אותר גוף הספינה על ידי צוות בראשות היזם פול אלן, בים האלמוגים כ-800 ק"מ צפונית לאוסטרליה .[1]

עם היוודע דבר אובדנה, הציעו פועלי מספנת קווינסי, בה נבנתה לקסינגטון עשרים ואחת שנים קודם לכן, למזכיר הצי של ארצות הברית פרנק נוקס לשנות את שמה של אחת מנושאות המטוסים מסדרת אסקס שנבנתה שם באותה עת מ"קאבוט" ללקסינגטון. נוקס הסכים, ונושאת המטוסים לקסינגטון החדשה נכנסה לשירות ב-17 בפברואר 1943. לקסינגטון החדשה הייתה לאוניית הדגל של כוח משימה 58 בקרב ים הפיליפינים ביוני 1944, ונשארה בשירות פעיל עד 1991.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לקסינגטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Billionaire Paul Allen Finds Lost World War II Carrier USS Lexington, באתר USNI (מכון הצי האמריקאי), 5 במרץ 2018, (באנגלית)