לעבור את הקיר
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | רמה בורשטין |
|---|---|
| הופק בידי | אסף אמיר |
| תסריט | רמה בורשטין |
| עריכה | יעל חרסונסקי |
| שחקנים ראשיים |
נועה קולר עמוס תמם עוז זהבי דפי שושנה אלפרן רוני מרחבי עירית שלג עודד לאופולד ארז דריגס |
| מוזיקה | רועי אדרי |
| צילום | עמית יסעור |
| מדינה |
 ישראל |
| חברת הפקה | נורמה הפקות |
| חברה מפיצה | נורמה הפקות |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה  |
| הקרנת בכורה |
31 באוגוסט 2016 (ונציה) 27 באוקטובר 2016 (ישראל) |
| משך הקרנה | 110 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
| סוגה | דרמה, ישראלי |
| מקום התרחשות |
ירושלים |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 theweddingplan |
| פרסים |
פרס אופיר |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
לעבור את הקיר הוא סרט קולנוע ישראלי העוסק בסיפורה של חוזרת בתשובה בשנות השלושים לחייה, המחפשת שידוך לעצמה. הסרט בבימויה, של הבמאית החרדית רמה בורשטין, הוצג לראשונה בפסטיבל ונציה, כמו סרטה הקודם "למלא את החלל".
הסרט זכה בשלושה פרסי אופיר בשנת 2016: בפרס עיצוב התלבושות (חוה לוי רוזלסקי), השחקנית הטובה ביותר (נועה קולר), ופרס התסריט לרמה בורשטין.[1]
בהמשך עובד על ידי תיאטרון בית ליסין כמחזמר, שבו את הדמות הראשית, מיכל, מגלמת חן אמסלם-זגורי.
עלילת הסרט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכל (נועה קולר) היא בת למשפחה חילונית שחזרה בתשובה והתקרבה לחסידות ברסלב. היא מתפרנסת מהפעלה של פינת ליטוף ניידת, שבה יש לילדים הזדמנות ללטף גם זעמן שחור. בגיל 32 היא עומדת להתחתן סוף סוף עם גידי (ארז דריגס), אך חודש לפני המועד, בעודם בוחנים את המנות באולם השמחות, גידי חוזר בו ומבטל את החתונה, בנימוק שאינו אוהב את מיכל.
מיכל מסתייעת בסגולות ובשדכנים, וחוזרת למסלול של פגישות מייאשות עם שלל חתנים פוטנציאליים, אך ללא תוצאות - האחד מסרב להביט בה משיקולי צניעות, האחר הוא חירש המדבר איתה באמצעות מתרגם לשפת הסימנים וכך הלאה. ברגע של ייאוש ואמונה גם יחד היא מחליטה שתתחתן בנר שמיני של חנוכה, ואף מזמינה אולם שמחות למטרה זו, אף שאין לה חתן. "יש אולם, יש לי שמלה, קטן על אלוקים להמציא לי חתן", מכריזה מיכל וממשיכה בהכנות לחתונה בתאריך המיועד. בני משפחה, מכרים ואף רב מנסים להניא אותה מהמהלך, אך בליווי חברות קרובות היא ממשיכה בו. בין השאר היא עולה לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן, ושם פוגשת זמר חילוני (עוז זהבי) המגלה בה עניין, אך היא דוחה אותו. בהגיע המועד שנקבע לחתונה מיכל לובשת שמלת כלולות ואחיותיה מסיעות אותה לאולם השמחות. שם הכל ממתינים להתפוצצות הבועה, אך בפתרון של "האל מתוך המכונה" (דאוס אקס מכינה)[2] שימי (עמוס תמם), בעליו של אולם השמחות, שאותו הכירה מיכל כנשוי, מודיע לה שהתגרש שבוע קודם לכן, ומבקש ממיכל שתינשא לו.
דבר המבקרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המבקר צביקה אנגל–ינובר רואה את הסרט כעוסק בחוויה הדתית:
על אף שהסרט יכול היה להיתפס כקומדיה קלילה וקיטשית משהו, הוא נוגע בשאלות עמוקות וקיומיות של המעשה הדתי, של החוויה הדתית, ואולי אף של החוויה האנושית הכללית. מיכל מחפשת כנות, רוצה קרבה ואהבה, עובדת בעבודה לא שגרתית כמעבירה סדנאות בליטוף חיות ויש לה הסתכלות מעניינת על העולם. היא מסוגלת לסחוף אותנו לעולמה ולחשוב שמעשיה הם מעשים נורמטיביים ונורמליים.[3]
גם המבקר תומר קמרלינג סבור שהסרט עוסק בחוויה הדתית, ובפרט במשבר אמונה:
זה סרט על משבר אמונה, וכשקוראים אותו ככה הוא ההפך ממקומם. הוא מקסים. שלושה מפתחות גלויים למדי משכנעים אותי שזה הסיפור פה. הראשון הוא הפיתוי, שמיוצג כאן פעמיים – הן על ידי נחש (מיכל מתפרנסת מתפעול של פינת ליטוף ניידת) והן על ידי ברנש. את האחרון מגלם עוז זהבי, ואני לא חושב שזה מקרי שדמותו – מוזיקאי חילוני-מתחזק - עושה את הכניסה שלה בדיוק ברגע המפתח השני: סצנה אדירה, פשוט אדירה, שבה מיכל מתייפחת על קברו של רבי נחמן מברסלב ומאשימה את עצמה בשקר. "אני לא מרגישה אותך", היא אומרת ומשאירה לנו להחליט את מי היא לא מרגישה – הרב או הערכאה הדתית הגבוהה יותר. המפתח השלישי הוא הרגע שבו הרבי המאוד חי של מיכל עושה לה נו-נו-נו לאמור, "מה שאת עושה נקרא 'לסמוך על הנס'".[4]
המבקר אורי קליין כתב:
"הסרט מתיימר לגעת באובססיה הישראלית לנישואים בכל מחיר, אך במקום לעסוק בנושא זה לעומק, הוא מתאר כיצד בכוחה של אמונה לממש אובססיה זו, והוא אף בוגד בגיבורה שלו בתארו אותה כאשה דתייה שרוצה להתחתן מאהבה, אך לבסוף מוכנה להתחתן עם מי שרק יתייצב לצדה מתחת לחופה במועד שנקבע", והוסיף "זהו סרט שכולו מניפולציה, כשם שערמומיות ותעמולה הן שם המשחק בסרטיה של בורשטיין"[5].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לעבור את הקיר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לעבור את הקיר", באתר AllMovie (באנגלית)
"לעבור את הקיר", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"לעבור את הקיר", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "לעבור את הקיר", באתר ספר הקולנוע הישראלי
"לעבור את הקיר", באתר Metacritic (באנגלית)- "לעבור את הקיר", באתר אידיבי
- "לעבור את הקיר", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
"לעבור את הקיר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "לעבור את הקיר", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- תומר קמרלינג, אמונה שלמה, באתר מאקו, 27 באוקטובר 2016
- איתן לשם, עכבר העיר אונליין, "לעבור את הקיר": ברידג'יט ג'ונס ינטל, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2016
- אבנר שביט, חתונה מאוחרת: בצפייה שנייה מבינים עד כמה "לעבור את הקיר" מבריק, ועדיין נשארת בעיה גדולה אחת, באתר וואלה, 28 באוקטובר 2016
- שמוליק דובדבני, "לעבור את הקיר": אפשר להאמין בסרט הזה, באתר ynet, 30 באוקטובר 2016
אורי קליין, מה הקשר בין "לעבור את הקיר" של רמה בורשטין לבין דובר קוסאשווילי?, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2016- צביקה אנגל–ינובר, עכשיו רק חסר שיבוא החתן, מקור ראשון, מוסף "שבת", 4 בנובמבר 2016
- יעל שוב, לעבור את הקיר: מחזיר את האמון בז'אנר הקומדיה הרומנטית, באתר "Time Out ישראל", 28 באוקטובר 2016
- איה קרמרמן, "כנות היא לא נשק, אבל היא מסוגלת לחדור פנימה כמחט חדה", באתר הידברות
- ידידיה מאיר, גרסת הבמאי, מחשבות בעקבות שני הסרטים היהודיים של השנה, בעיתון בשבע
- רגע מכונן בתולדות הקולנוע הישראלי-יהודי לדורותיו, בבלוג "חי תרבות"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איתמר חדד ואבנר שביט, פרסי אופיר 2016: "סופת חול" הוא המנצח הגדול, באתר וואלה, 22 בספטמבר 2016
- ^ שחר קדרון, השגחה פרטית וסינדרלה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2016
- ^ צביקה אנגל–ינובר, עכשיו רק חסר שיבוא החתן, מקור ראשון, מוסף "שבת", 4 בנובמבר 2016
- ^ תומר קמרלינג, אמונה שלמה, באתר מאקו, 27 באוקטובר 2016
- ^ אורי קליין, סרטי השבוע בטלוויזיה, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2017