לני (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | המחזה "לני" של ג'וליאן בארי |
|---|---|
| בימוי | בוב פוסי |
| הופק בידי | מרווין וורת' |
| תסריט | ג'וליאן בארי |
| עריכה | אלן היים |
| שחקנים ראשיים |
דסטין הופמן ולרי פרין |
| מוזיקה | ראלף ברנס |
| צילום | ברוס סרטיס |
| מדינה | ארצות הברית |
| חברה מפיצה | יונייטד ארטיסטס |
| הקרנת בכורה | 10 בנובמבר 1974 |
| משך הקרנה | 111 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה | סרט ביוגרפי |
| הכנסות | 11,622,000$ |
| הכנסות באתר מוג'ו |
 lenny |
| פרסים |
מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר  |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
לני (באנגלית: Lenny) הוא סרט ביוגרפי משנת 1974 על הבדרן האמריקאי לני ברוס בבימויו של בוב פוסי.
התסריט נכתב על ידי ג'וליאן בארי והוא מבוסס על מחזה שלו באותו שם.
הסרט צולם בשחור-לבן עם דסטין הופמן וולרי פרין בתפקידים הראשיים.
הסרט היה מועמד ל-6 פרסי אוסקר - הסרט הטוב ביותר, הצילום הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר, השחקן הטוב ביותר (דסטין הופמן) והשחקנית הטובה ביותר (ולרי פרין). פרין זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן ובפרס באפט"א.
הסרט ערוך בצורת פלשבק כאשר אשתו (ולרי פרין), אימו (ג'אן מיינר) ואמרגנו (גארי מורטון) של לני מדברים עליו לתוך רשמקול סלילים ועונים לשאלותיו של המראיין (בוב פוסי, הנשמע בקולו ואינו נראה). בין קטעי הראיון מופיעים קטעים על הופעותיו וחייו של לני.
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הסרט מופיע לני במועדון לילה כבדרן לא מוצלח. הוא נראה פתטי ומנסה להצחיק את הקהל בבדיחות קרש כמו: "אחד נכנס לחנות נעליים ומבקש נעלי אליגטור? המוכר שואל אותו איזה מספר נעליים נועל האליגטור". הקהל לא צוחק ולני מנסה להוסיף חיקויי חיות אך ללא תועלת.
במועדון מופיעה גם החשפנית היפהפייה האני (ולרי פרין), המתפשטת תוך כדי ריקוד ארוטי כמעט עד הסוף. לני פוגש אותה לאחר מכן במסעדה ועד מהרה מתפתח ביניהם רומן סוער. הוא מציג את ה"שיקסע" שלו לפני אימו ולאחר שהמבחן עובר בהצלחה הם מתחתנים ונוסעים להופעות בהרי הקטסקיל. לני לא נשמע לבקשות להימנע מניבולי פה והם נזרקים משם בגשם שוטף ונפצעים בתאונת דרכים.
לאחר השיקום הם עוברים ללוס אנג'לס ונולדת להם בת - קיטי. האני מתדרדרת לסמים ונאסרת ולני מגדל בעצמו את בתו. הוא מחליט שבדיחות קלילות ופאנצ'ים בלתי מזיקים לא עושים אותו מאושר ולא מעניינים את הקהל ולכן הוא מסיר את עניבת הפרפר, משחרר את הצווארון ואומר מה שבא לו. הוא תוקף את הצביעות של האנשים, העיתונים והממשל ולא חוסך במילים שהיו אז בגדר ניבולי פה כמו "ציצים ו"תחת" (tits and ass). כאשר הוא מובא למשפט בסן פרנסיסקו לאחר שהשתמש בהופעותיו במילה "Cocksucker", הוא מעלה לעדות שוטר שמודה שזו מילה נפוצה אצל השוטרים. לשופט הוא אומר כי "אילו היה העולם מושלם וכולם היו אוהבים את כולם, הוא היה מובטל".
הוא מדבר בסאטירה נוקבת על יחסי כושים ("ניגרס"), יהודים והומוסקסואלים לדבריו: "יהודי, על פי המילון, הוא צאצא של השבטים העתיקים של יהודה, או מי שנחשב צאצא של שבט זה. אמנם זה מה שכתוב במילון, אבל אני ואתם יודעים שיהודי הוא בסך הכל מי שהרג את ישו..."
לדבריו: "כל גבר רוצה שאשתו תהיה שילוב בין מורה ב"סנדיי סקול" וזונה הדורשת 500 דולר ללילה".
הוא מתדרדר לסמים קשים ובהופעתו האחרונה הוא מופיע מבולבל, יחף ברגל אחת, מפנה גבו לקהל ומדבר לעצמו עם הפסקות ארוכות כשחלק מהאנשים עוזבים.
הסרט מסתיים בתמונת גופתו העירומה של לני עם מזרק סמים לידו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"לני", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"לני", באתר AllMovie (באנגלית)
"לני", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"לני", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "לני", באתר אידיבי
"לני", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- קדימון לסרט לני, באתר יוטיוב
