למענך אלהי

למענך אלהי
	לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי רְצֵה עַם לְךָ שִׁחַר; לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ בְּמַעֲמַד הַשַּׁחַר; ה' הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר; ; לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי דְּלֵה מִמְּצֻלוֹת יָם; שְׂבֵעֵי רוֹשׁ וְלַעַן בְּבֵית נוֹדָם וְשִׁבְיָם; וְשׁוּר לַחְצָם וְעָנְיָם וְאַל תֵּפֶן לְמֶרְיָם; וְהַט אֹזֶן לְשַׁוְעָם בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר; ה' הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר; ; לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי וַעֲשֵׂה לְטוֹבָה אוֹת; וְחוֹן נְפָשׁוֹת עֲצוּבוֹת לְמֵי יֶשַׁע צְמֵאוֹת; וְקַבֵּץ נִדָּחִים פְּזוּרִים בְּכָל פֵּאוֹת; אֲשֶׁר מֵרֹב תְּלָאוֹת עוֹרָם מְאֹד שָׁחַר; ה' הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר; ; לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ; וּמִמְּעוֹן שָׁמֶיךָ שְׁמַע קוֹל עַמֶּךָ; סוֹבְלֵי אַפְּךָ קִצְפֶּךָ וְזַעְמֶךָ; וּמִנְּשׂוֹא אֵמֶיךָ לִבָּם מְאֹד סְחַרְחַר; ה' הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר; ; לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי דַּלֶּיךָ תְּרַחֵם; וְשַׂמְחֵם מִיגוֹנָם וּבַעֲצָתְךָ תַּנְחֵם; וְהַפְלֵא חֲסָדֶיךָ וְחוּסָה נָא וְרַחֵם; עֲמוּסִים מִבֶּטֶן וּמֵרֶחֶם מִשְׁחָר; ה' הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר

לְמַעַנְךָ אֱלוֹהַי הוא פיוט הנאמר בסליחות בנוסח הספרדים בעשרת ימי תשובה וביום הכיפורים. הפיוט חובר על ידי רבי דוד אבן בקודה במאה ה־11. למנהג יהודי מרוקו הפיוט נאמר בכל ארבעים ימי הסליחות, כולל חודש אלול.

מבנה הפיוט

בפיוט ארבעה בתים היוצרים את האקרוסטיכון "דויד". כל בית פותח במילים "למענך אלהי", וחותם במילים "ה' הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַר", כאשר השורה האחרונה בכל בית שונה מהחרוז הפנימי של הבית, והחרוז הוא "חַר", על מנת להתחרז עם "אַל תְּאַחַר".

תוכן הפיוט הוא בקשה מהקב"ה שיגאל את עם ישראל הנתונים בצרות. הפיוט משמש כפיוט מעבר לפסוק ”ה' שְׁמָעָה ה' סְלָחָה אֲדנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל־תְּאַחַר לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי־שִׁמְךָ נִקְרָא עַל־עִירְךָ וְעַל־עַמֶּךָ”^[1] החותם את פסוקי הרחמים שבסליחות.