ליקוי ירח
לִיקּוּי יָרֵחַ או לִיקּוּי לְבָנָה (מכונה גם "ירח דם") הוא תופעה אסטרונומית שבה הירח מוחשך ומוצלל, כאשר הירח, כדור הארץ והשמש נמצאים בקו אחד (בקירוב), והירח נכנס לקונוס הצל של כדור הארץ.
הסבר אסטרונומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליקוי ירח, בניגוד לליקוי חמה, ייראה ברובו של כדור הארץ. בזמן ליקוי מלא הירח יהיה בצבע אדמדם עמום כיוון שאינו מואר ישירות מהשמש, אלא רק מאור שנשבר באטמוספירה של כדור הארץ באופן שמאפשר לו לעקוף את הצל שמטיל כדור הארץ. ליקוי הירח ארוך יחסית לליקוי חמה (כ-100 דקות), כיוון שבסוג כזה של ליקוי נכנס גוף קטן (הירח) לצלו של גוף גדול (כדור הארץ) בניגוד לליקוי חמה ולכן הדבר גורר לליקוי במשך כשעה ו-40 דקות. ליקוי ירח יכול להיגרם רק בזמן של ירח מלא, כלומר באמצע החודש העברי, משום שמיקומו של הירח אז ביחס לכדור הארץ הוא בצד הנגדי לכיוון השמש. עם זאת, לא בכל אמצע חודש נוצר ליקוי לבנה אלא רק כפעמיים-שלוש בשנה (בממוצע 2.4).
ליקוי הירח יכול להיות ליקוי ירח מלא – שבו כל הירח מוצלל, ליקוי ירח חלקי – שבו חלק מהירח מוצלל לגמרי וחלקו מוצלל באופן חלקי, או ליקוי ירח חצי צל – שבו חלקו מוצלל וחלקו מואר.
הסינים והבבלים הקדמוניים ידעו לחשב את מחזורי הליקוי כאלפיים וחמש מאות שנה לפני זמננו. הפילוסוף היווני אריסטו (במאה ה-4 לפנה"ס) צפה שכדור הארץ מטיל על פני הירח צל קמור ובכך הגיע למסקנה שכדור הארץ עגול ואינו שטוח. אחריו האסטרונום היווני היפרכוס (שחי בשנים 180–125 לפנה"ס) הצליח לחשב את גודלו ומרחקו של הירח מכדור הארץ בעזרת תצפית על צל כדור הארץ בעת ליקוי ירח.
ליקוי ירח בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעולם העתיק ליקויי ירח היו מאורעות מפתיעים, שלעיתים נתפסו כהפרה של הסדר הרגיל של גרמי השמיים, ולכן כותבים רבים חשבו אותם ראויים לציון מיוחד, ועדויות לגבי ליקויי ירח בתרבויות שונות נשמרו. אסטרונומים יכולים לעיתים להצביע על הזמן המדויק שבו התקיים ליקוי ירח, וכך לעזור לתארך אירועים.
לדוגמה, טקיטוס מתאר בספרי השנים מקרה שבו חיילים רומים, שחזו בליקוי ירח, התייחסו לאירוע כאל סימן רע לבאות, ושינו את התנהגותם בעקבותיו:[1]
בליל אימים ומחולל פשעים הביאה יד המקרה את הרווחה. בשמים הבהירים חשכה פתאום הלבנה. החיילים, אשר סיבת הדבר נעלמה מהם, ראו בו סימן למסיבות השעה. את ליקוי המאור המשילו למאמציהם הם ודימו כי עתיד חפצם להצליח בידם אם יוחזר לאלה ברק זוהרה. לפיכך הקימו שאון בקול כלי נחושת ובבליל צלילי חצוצרות ושופרות, וככל שהאירו או קדרו פני הלבנה, שמחו או התעצבו. אך כשהתקשרו עבים שכיסוה מעיניהם, חשבו כי הסתתרה באפלה, וכיוון שהיו נוטים לאמונות תפלות, ככל מי שעברו רוח עוועים, קוננו כי אות הוא להם, שצפויים הם ליגיעת עולם וכי האלים מסתירים מהם פנים בשל פשעיהם... [דרוסוס] היה סבור, כי עליו להפיק תועלת מהלך רוח זה ואת אשר זימן המקרה לידו להופכו לדבר חכמה.
עדות זו מראה על קיומן של אמונות תפלות לגבי המקור לליקויי ירח, אך לא כל הכותבים בעת העתיקה החזיקו באמונות כאלה, וטקיטוס עצמו מתאר את התנהגות החיילים כנובעת מבורות ואמונות תפלות. הוא גם מציין שמפקדם, נירון קלאודיוס דרוסוס, לא היה שותף לאמונות החיילים ושאף לנצלן. כיום, ניתן לתארך את ליקוי הירח ל-27 בספטמבר 14.[2]
ביהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסורת היהודית ניתן למצוא התייחסויות שונות לתופעה: מצד אחד, הנביא ירמיהו קבע שבני ישראל אינם צריכים לפחד מאותות השמים, כלומר מליקויי המאורות[3]; ומצד שני, בתלמוד הבבלי[4] מובאת האמונה כי ליקוי ירח הוא סימן רע לישראל כיוון ש'ישראל מונין ללבנה', כלומר החודש בלוח העברי מבוסס על מחזור הירח, סיבה אחרת היא שהירח נחשב פטרונו של יעקב, כלומר ישראל[5]. את דברי ירמיהו שאין לישראל סיבה לחשוש מליקוי מאורות, מפרש התלמוד כתקפים "בזמן שישראל עושין רצונו של מקום" כלומר שומרים תורה ומצוות. בסיכומו של דבר על פי ההלכה היהודית אין מייחסים חשיבות מעשית לליקויי המאורות[6].
רבי שלמה אבן גבירול בפיוטו כתר מלכות אומר שליקוי הירח מלמד אותנו שכל דבר הוא ביד ה': "וּבְלֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר, אִם יַעֲמְדוּ עַל קַו הַתְּלִי שְׁנֵיהֶם / וְיַפְרִיד בֵּינֵהֶם אָז הַיָּרֵחַ לֹא יָהֵל אוֹרוֹ / וְיִדְעַךְ נֵרוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל‑עַמֵי הָאָרֶץ, כּיִ בְרוּאֵי מַעֲלָה, וְאִם הֵם יְקָרִים, / עֲלֵיהֶם שׁוֹפֵט לְהַשְׁפִּיל וּלְהָרִים."
המהר"ל, בספרו "באר הגולה", עוסק בדברי הגמרא במסכת סוכה ומעלה את השאלה כיצד ניתן לקשור את התרחשות ליקוי המאורות בהתנהגות האדם, בעוד שדבר ידוע הוא שהדבר קורה ויקרה ממילא בדרך הטבע:
- "וסבות אלו שנתגלו בליקוי המאורות לפי דעתם יכחיש החוש הנגלה, כי ידוע שלקות המאורות תלוי במהלך המאורות, בחבורם ובנגודם, בהתרחקם ובהתקרבם, באורך וברוחב, וא"כ איך אפשר לומר שיהיה לקות המאורות תלוי בדברים כאלו, שהאדם יודע זמן הלקות שהם על פי החשבון ואיך יתלו הלקות בחטא המעשים." (שם, הבאר השישי עמ' קו)
בתרוצו מזכיר המהר"ל את אחד מעקרונותיו החשובים – "סבת הסבה", ונדרש גם לנגזרות העולות ממנו:
- "וגם דבר זה הוא טעות, שאין מדרך חכמים ז"ל להסיר הסיבה הקרובה שודאי תלוי לקות המאורות במהלך המאורות, אבל סיבת הסבה נתנו הם ז"ל. כי אם לא היה החטא בעולם לא היה דבר זה, כי אין ספק שלקות המאורות הוא פחיתות גדול וחסרון בעולם, ואם לא היה החטא נמצא בעולם לא היה סדר הבריאה נותן שיהיה לקות המאורות שהוא פחיתות וחסרון כמו שמוסכם מכל אדם... הרי שהשם יתברך סידר הנהגת העולם לפי מדריגתו ומעלתו. ומפני כי העולם שייך בו חטאים אלו, ולפיכך מתחלת בריאת העולם לא נתן השם יתברך להם אור שלא יקבל ליקוי, ובזולת חטא לא היה סדר זה. סוף סוף בשביל חטאים אלו הוא ליקוי המאורות. ואולי תאמר, אם כן מוכרח האדם לחטוא. אין זו קושיא, שאין ספק כי אין כלל העולם כולו צדיקים עד הזמן שיקוים ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים, ל') ואז לא יהיה לקות המאורות חסרון כלל, כי אז נאמר (ישעיה, כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו' והיה ה' לך לאור עולם, אבל בעולם הזה אין העולם נקי מן החטא." (שם)
שד"ל טען, שהאמונה בהשפעתם של ליקויי המאורות על המציאות אינה אמונה יהודית:
- "וטעם "אותות" – סימנים, ואומות העולם קראום כן, מפני שהיו מאמינים, שהם סימנים על מה שעתיד לבוא, וכמו שאמר ירמיה "כי יחתו הגוים" "מהמה". והנה ראוי היה שיאמר תחלה, "והיו לימים ושנים ולמועדים", ולבסוף יזכיר האותות שאינם אלא לפרקים, אלא שרצה להחל בגדול..., מפני שהאותות הם עיקר המכוון בחצי הפסוק הזה, כי רצה הקב"ה להודיע את ישראל, כי גם אותות השמים אינם אלא כמו הימים והשנים, כולם מסודרים ברצונו כשאר חוקות הטבע, וכמו היום והלילה וזרע וקציר וקור וחום, וכמו שהיום והלילה והקור והחום אין להם אלוה מיוחד, ואינם מודיעים העתיד לבוא; כן גם אותות השמים; ומאחר שהאמונה באותות השמים ובלקיות חמה ולבנה ללמוד מהן העתיד הייתה מפורסמת אצל האומות, ומשה (ואחריו ירמיה) מרחיק הטעות הזאת, ומודיע, שהן דבר טבעי כמו הימים והשנים, הרי זו ראיה גדולה לתורה מן השמים. ואין לתמוה, למה לא רצה הקב"ה לגלות לעמו שאר שיבושים שהיו מורגלים בהם, כי שאר השיבושים לא היו מזיקים בעיקרי האמונה ולא בתיקון המידות, מה שאין כן האמונה באותות השמים, שהיא מזקת כאמונת הניחושים וחברותיה שאסרה תורה, כי תרפה ידי האדם בעבודתו אשר הוא עמל, ותמלא לבו הבל ותסיר ביטחונו מהאל" (שד"ל על בראשית, א').
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשכול ליקויים, באתר "הידען"
- ארז גרטי, ליקוי ירח, במדור "מאגר המדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 7 ביולי 2011
- ליקוי לבנה באתר נאס"א (באנגלית)
- מהו ליקוי ירח מלא?, באתר האגודה הישראלית לאסטרונומיה, 29 במאי, 2011
- ליקוי ירח, באתר סוכנות החלל הישראלית
- מערכת וואלה! טכנולוגיה, צפו: החללית של נאס"א תיעדה ליקוי ירח מהחלל, באתר וואלה, 24 במאי 2022
ליקויי ירח, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הטקסט, בתרגום לאנגלית
- ^ Stothers, R. B., "Dark Lunar Eclipses in Classical Antiquity", Journal of the British Astronomical Association, Vol. 96, NO.2/FEB, P. 95, 1986
- ^ ספר ירמיהו, פרק י', פסוק ב': "כֹּה אָמַר ה', אֶל-דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל-תִּלְמָדוּ, וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל-תֵּחָתּוּ, כִּי-יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה"
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ ילקוט שמעוני, פרק יב' רמ"ז
- ^ בנימין שמואלי, הידברות, ליקוי חמה [1]
