לימור נחמיאס
 | |
| לידה |
2 בספטמבר 1964 (בת 60) חיפה |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| שפות היצירה |
עברית |
  | |
לימור נחמיאס (נולדה ב-2 בספטמבר 1964 בחיפה) היא סופרת, תסריטאית ופובליציסטית ישראלית המתגוררת בתל אביב. עיקר יצירתה הוא
ספרי מתח ורומנים מקאבריים, אך היא עוסקת גם בכתיבת תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נחמיאס נולדה בחיפה ב-1964. בתיכון היא למדה בבית הספר הריאלי.[1]
את שרותה בצה"ל עשתה כמדריכה בקורס שק"מיסטים. בגיל 19,במהלך שרותה הצבאי, הייתה מעורבת בתאונת דרכים קטלנית בה נהרג בן זוגה.
היא למדה משחק בבית הספר למשחק בית צבי ולאחר מכן למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל אביב.במהלך הלימודים עבדה כחוקרת פרטית.[1]
בגיל 26, החלה לכתוב את "אמא הייתה זוחלת", רומן הביכורים שלה שהפך לרב מכר מיד עם צאתו לאור. בהמשך פרסמה את "צבוטותי", את "פינג פונג חרדות" ואת "סרט לבן על כיפה אדומה".[1]
בנוסף לכתיבת ספרי מתח ורומנים מקאבריים, היא עוסקת גם בכתיבת תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה ביניהם "דומינו" ו"מרס תורכי", תסריט לסרט קולנוע המבוסס על "צבוטותי".[1]
נחמיאס היא טבעונית.
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמא הייתה זוחלת (כתר ספרים, 1995) – מותחן פסיכולוגי שעניינו משחק חתול ועכבר שמנהלות ביניהן חוקרת פרטית שנונה ורוצחת סדרתית פרברטית, מעל לראשה של המשטרה.
- צבוטותי (כתר ספרים, 1996) – מותחן קומי אודות שוטרת סמויה מתוחכמת שמסתבכת במקביל עם המשטרה ועם המאפיה המקומית.
- ספורה האמיתי של שונית השקרנית (כתר ספרים, 2000) – ספר ילדים אודות יתושה שקרנית שבורחת מהבית ויוצאת להרפתקה מצחיקה-עצובה.
- פינג פונג חרדות (כתר ספרים, 2000) – נובלה בסדרת 'קצרים' של הוצאת כתר, המספרת על שני צעירים שמנסים להתגבר על חרדותיהם ולבנות מערכת יחסים.
- סרט לבן על כיפה אדומה (כתר ספרים, 2004) – רומן מתח אפל ומקאברי אודות מטפלת שיאצו נאיבית לכאורה שמוצאת את עצמה מסובכת עם שתי פושעות מטורפות מחד ועם סדיסט פסיכופת שמתאהב בה מאידך.
- הרוצח האחרון בפתח תקווה (כנרת זמורה דביר, 2024) – רומן מתח על סצנת הספרות התל אביבית: סופרים, מתרגמים, מו"לים, מבקרים, מנחי סדנאות כתיבה ותלמידיהם[2].
סרטיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "דומינו" – סרט קצר מתוך הסדרה 'סיפורים קצרים על אהבה'. הסרט מספר על אישה צעירה שנשלחת על ידי הפסיכולוגית שלה אחורה וקדימה בזמן על מנת לתקן טעויות שעשתה. הסרט זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל סרטי פנטזיה במנצ'סטר, אנגליה. אורי סיון ביים את הסרט.
- "מרס תורכי" – סרט קולנוע אותו ביססה נחמיאס בעיבוד חופשי על ספרה "צבוטותי". עודד דוידוף ביים את הסרט.
טלוויזיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נחמיאס הייתה שותפה בכתיבת התסריטים של כמה מהטלנובלות המצליחות ביותר של ערוץ הוט 3 בטלוויזיה בכבלים: "משחק החיים" ב-2003 ו"מיכאלה" ב-2004.
ב-2006 הייתה היוצרת והתסריטאית של העונה הראשונה של "האלופה".[3]
ב-2009 שודרה בערוץ yes stars ישראלי הסדרה "גירושים נפלאים", שנחמיאס הייתה היוצרת והתסריטאית שלה. ב-2010 שודרה בערוץ yes drama העונה השנייה של הסדרה.
ב-2018 שודרה ב-HOT סדרת הפשע "מלכות", שנוצרה על פי רעיון של נחמיאס, לסדרה שודרו שתי עונות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לימור נחמיאס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- לימור נחמיאס, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
לימור נחמיאס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- לימור נחמיאס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- לימור נחמיאס, דף שער בספרייה הלאומית
- לימור נחמיאס, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- לימור נחמיאס, בארכיון הבימה
גילי איזיקוביץ, לימור נחמיאס: "בן הזוג עשה לי סצינת קנאה. 'את אוהבת את הספר שלך יותר ממני'", באתר הארץ, 19 בספטמבר 2024
מכּתביה:
- 40 מיליון אסירי איקס, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2013
- מיומנה של חברה בכת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2013
- כך יימנע אונס שני, באתר הארץ, 20 בינואר 2015
על יצירתה:
- אבי גרפינקל, הזאב הגדול והרע, באתר הארץ, 5 באפריל 2004 – על "סרט לבן על כיפה אדומה"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 שי פאר, מי עושה את "האלופה", באתר ynet, 24 במרץ 2006
- ^ עמרי הרצוג, "הרוצח האחרון בפתח תקווה": לימור נחמיאס חוזרת עם אנרגיות גבוהות במיוחד, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2024
- ^ אורית רונאל, בלי איברים כרותים, באתר nrg, 2 באפריל 2006
| בקרת זהויות |
|
|---|