ליודמילה אלכסייבה

ליודמילה אלכסייבה
Людмила Алексеева
לידה	20 ביולי 1927; יבפטוריה, ברה"מ
פטירה	8 בדצמבר 2018 (בגיל 91); מוסקבה, רוסיה
מדינה	ברית המועצות, רוסיה, ארצות הברית
השכלה	הפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת מוסקבה
מעסיק	Institute of Scientific Information on Social Sciences
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
בן או בת זוג	Nikolai Vilyams
פרסים והוקרה	צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2009); פרס ואצלב האוול לזכויות אדם (2015); פרס אולוף פלמה (2004); פרס סחרוב לחופש המחשבה (2009); מסדר הדוכס גדימינאס הגדול הליטאי; אביר במסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; פרס הפדרציה הרוסית; צלב האביר של מסדר הדוכס גדימינאס הגדול הליטאי; מסדר הצלב של טרה מריאנה; מסדר הצלב של טרה מריאנה, דרגה שלישית; קצינה בלגיון הכבוד; מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין ;
	אתר רשמי

ליודמילה אלכסייבה (ברוסית: Людмила Михайловна Алексеева;‏ 20 ביולי 1927 - 8 בדצמבר 2018) הייתה דיסידנטית סובייטיית. הייתה ממתנגדי המשטר הסובייטי עד שבשנת 1977 עזבה לארצות הברית. בשנת 1993 אלכסייבה חזרה לרוסיה והמשיכה לפעול למען זכויות האדם.

שנותיה הראשונות

ליודמילה אלכסייבה (סלבינסקי) נולדה בעיירה יבפטוריה שבחצי האי קרים. תוך זמן קצר המשפחה עברה להתגורר במוסקבה. הוריה היו ממשפחות עניות ורק הודות למהפכת אוקטובר הם יכלו לקבל השכלה ולהתקדם. אביה היה פקיד בכיר ואימה הייתה מרצה למתמטיקה במוסדות להשכלה גבוהה. במהלך הטיהורים הגדולים אביה נעצר אך שוחרר ללא אישום. כפי שליודמילה אלכסייבה כותבת בזיכרונותיה "הייתי בטוחה שאני מתגוררת במדינה הכי חופשייה והכי צדיקה בעולם כולו".

בתחילת מלחמת העולם השנייה ליודמילה עם סבתה היו בחצי האי קרים וחזרו למוסקבה בתחילת יולי 1941. אביה גויס לצבא האדום ומשפחה עברה ממוסקבה לקזחסטן. ביולי 1942 אביה נהרג בקרבות. באביב 1943 אלכסייבה עם אימה חזרו למוסקבה. ליודמילה הצעירה רצתה להתגייס אך לא התקבלה ונשלחה לעבודות באתרי בנייה. העבודה הייתה מתישה, אך הנערה הייתה בטוחה שהיא עובדת למען הניצחון במלחמה.

בשנת 1945 ליודמילה התקבלה ללימודים בפקולטה להיסטוריה של אוניברסיטת מוסקבה. עד מהרה היא ראתה שרוב הסטודנטים בפקולטה הם עובדי המנגנון המפלגתי וקומסומול ששירתו ביחידות עורפיות, לא התעניינו בהיסטוריה ורצו לקדם את הקריירה. היא הגיעה למסקנה שלשורות המפלגה נכנסו אנשים לא ישרים ובשלב זה החליטה לא לבקש להתקבל למפלגה. כדי להתנתק מפוליטיקה היא החליטה להתמקצע בארכאולוגיה. תוך זמן קצר היא התחתנה ונכנסה להריון. טיפול במשפחה ובילד העסיקו אותה רבות. יחד עם זאת ההבדלים בין אידאולוגיה הרשמית לבין חיי היום-יום לא נתנו לה מנוח.

בשנת 1950 היא סיימה את לימודיה ובשנת 1955 את לימודי הדוקטורט (אך ללא קבלת תואר). בשנת 1952 היא התקבלה לשורות המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ועבדה בבית הספר המקצועי במוסקבה.

פעילות למען זכויות האדם

בברית המועצות

בשנות ה-60 דירתה של אלכסייבה הפכה למקום מפגש של דיסידנטים ומקום אחסון לחומר של סמאיזדט. כמו כן בדירה היו מבקרים באופן קבוע עיתונאים מהמערב. בשנת 1966 אלכסייבה השתתפה בפעולות למען אנדריי סיניאבסקי ויולי דניאל. במחצית שנות ה-60 היא פעלה למען שחרור אלכסנדר גינזבורג. באפריל 1968 היא סולקה משורות המפלגה.

למרות חיפושים בביתה ומעצרים לתקופות קצרות אלכסייבה המשיכה בפעילותה למען זכויות האדם. היא חתמה על מספר עצומות. בשנים 1968-1972 היא הייתה כתבנית של ירחון הדיסידנטים "כרוניקת האירועים השוטפים". בשנת 1974 אלכסייבה קיבלה אזהרה רשמית מהשלטונות לא להמשיך בהפצת חומר אנטי-סובייטי.

בתחילת 1976 היא קיבלה הצעת יורי אורלוב להיות חברה בקבוצת הלסינקי. מטרת הקבוצה היה לבדוק מימוש התחייבויות של השלטונות בהקשר לזכויות האדם בהתאם להסכמי הלסינקי. היא הייתה עורכת ובעלת ארכיון של הקבוצה. במסגרת פעילותה קבוצה היא נסע לליטא לבדוק טענות לרדיפות תלמידים על רקע דתי.

בינואר 1977 בדירתה נערך חיפוש ונמצאו חומרים אסורים בתחום שמירת זכויות האדם. בהודעה מיוחדת של סוכנות הידיעות הסובייטית ליודמילה אלכסייבה, אלכסנדר גינזבורג ויורי אורלוב הוגדרו "סוכני האויב". בפברואר 1977 אלכסייבה נאלצה לעזוב את תחומי ברית המועצות ועברה לארצות הברית.

פעילותה בארצות הברית

בהיותה בארצות הברית אלכסייבה הייתה נציגת קבוצת הלסינקי במערב. בשנים 1977-1980 היא עבדה על ספר בה תוארה תנועת הדיסידנטים בברית המועצות החל משנות ה-50. העבודה פורסמה בשנת 1984 והייתה עבודה חלוצית בתחום. עד היום זה נחשב לאחד העבודות המלאות ומעמיקות בתחום זה.

אלכסייסבה הייתה כתבת תחנות רדיו קול אמריקה ואירופה החופשית בשפה הרוסית. במחצית השנייה של שנות ה-80 אלכסייבה הייתה חברה במשלחות אמריקאיות בתחום זכויות האדם. היא קיבלה אזרחות אמריקאית בשנת 1982.

פעילות ברוסיה

בשנת 1993 אלכסייבה חזרה לרוסיה ונבחרה ליו"ר קבוצת הלסינקי. היא פעלה להרחבת תחום פעולת הארגון וקבוצה החלה לפעול בנוסף לבדיקת שמירת זכויות האדם מהיבט פוליטי גם בהקשר לזכויות סוציאליות.

בשנת 2002 היא התקבלה ל"מועצה לזכויות האדם ליד נשיא רוסיה".

בשנת 2003 אלכסייבה חתמה על מכתב בגנות מלחמת עיראק.

בשנת 2004 אלכסייבה הייתה בין מייסדי "קונגרס אזרחי הכלל רוסי" - ארגון לא פוליטי שמטרתו פעילות למען זכויות האדם. סוכם שהארגון לא ישתתף בבחירות ובין ראשי הארגון לא יהיו פוליטיקאים פעילים. גרי קספרוב שהיה בין מייסדי הארגון לא עמד בתנאי זה וכאשר הוא סירב לעזוב תפקיד היו"ר בשנת 2008 אלכסייבה עזבה את הארגון.

בשנת 2009 אלכסייבה השתתפה בהפגנה למען חופש התכנסויות שהובטח בסעיף 31 בחוקה. היא נעצרה לזמן קצר על ודבר מעצרה פורסם ברחבי העולם תוך הדגשה שמדובר בפעילת זכויות האדם עוד מתקופת ברית המועצות.

בשנת 2012 אלכסייבה עזבה את "המועצה למען זכויות האדם ליד נשיא רוסיה" בתור מחאה לשינוי צורת קביעת הרכב המועצה. בדצמבר 2012 היא הואשמה על ידי חברי הדומה בכך שכאזרחית ארצות הברית היא לא פועלת למען טובת רוסיה.

נפטרה במוסקבה ב-8 בדצמבר 2018.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליודמילה אלכסייבה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ליודמילה אלכסייבה
ליודמילה אלכסייבה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ליודמילה אלכסייבה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ליודמילה אלכסייבה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)