ליאון תג'ר
 | |
| ליאון תג'ר (1941) | |
| לידה |
4 במאי 1903 סופיה,  נסיכות בולגריה  |
|---|---|
| פטירה |
15 בדצמבר 1941 (בגיל 38) רוסה, ממלכת בולגריה |
| מדינה |
ממלכת בולגריה |
| כינויים נוספים | זדראבקו |
| ידועה בשל | היותו פרטיזן |
| מפלגה | המפלגה הקומוניסטית של בולגריה |
  | |
ליאון תג'ר (בבולגרית: Леон Таджер, מוכר גם בשם העט שלו "בן דוד"; 4 במאי 1903, סופיה, נסיכות בולגריה – 15 בדצמבר 1941, רוסה, ממלכת בולגריה) היה עיתונאי ופרטיזן יהודי, חבר המפלגה הקומוניסטית של בולגריה, אשר הוצא להורג לאחר שביצע פעולת חבלה במכלי דלק של הצבא הגרמני והרג חייל גרמני בנמל רוסה (בול').
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליאון תג'ר נולד בסופיה למשפחה המעורה פוליטית בחוגי הקהילה. אביו יוסף תג'ר היה עורך דין ידוע, פעיל ציוני ועורך השבועון הציוני "שלום". ליאון יצא ללימודי משפטים בווינה. ב-1921 החליט אבי המשפחה לעלות לארץ ישראל עם משפחתו והתיישב בתל אביב. ליאון עזב את לימודיו והצטרף לאביו. הוא ואביו עבדו בפרדס בסמוך לעיר. מ-1924 נמנה עם פעילי המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה ופרסם מאמרי דעה בביטאונה. הוא דגל בשיתוף פעולה בין ערבים ליהודים ובמאבק משותף נגד השלטון הבריטי. ב-1933 נעצר תג'ר על ידי משטרת המנדט בשל פעילות חתרנית, נשפט ונכלא למספר חדשים בירושלים. באוקטובר 1934 גורש לבולגריה. תג'ר הצטרף למפלגה הקומוניסטית של בולגריה, והיה פעיל שטח שלה גם כאשר הוצאה אל מחוץ לחוק. הוא פרסם מאמרי דעה תחת שם העט "בן דוד". תג'ר רכש זהות בדויה ועבד במנהל הדלק של נמל רוסה תחת השם דימיטר קירוב.
ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי והפכה לאחת ממדינות הציר. בו ביום נכנסו יחידות שונות של הצבא הגרמני לשטחי בולגריה וחנו בה. ב-29 באוקטובר 1941 ביצע תג'ר פעולת חבלה במכלי דלק של הצבא הגרמני בנמל רוסה. מספר מיכלים הוצתו ונגרם נזק במקום. במהלך הפעולה נאבק תג'ר בחייל גרמני אשר שמר על המתקן, ודקר אותו למוות בסכין. בעקבות הרג החייל הגרמני תבע השגריר הגרמני המיוחד לסופיה אדולף בקרלה מממשלת בולגריה למסור לידי הגרמנים 100 יהודים מראשי הקהילות בסופיה וברוסה. הבולגרים סירבו לדרישת הגרמנים בטענה שבולגריה היא מדינה עצמאית וחברה בציר, ושהרוצח נלכד ויובא לדין על פי חוק. בהמשך, ויתרו הגרמנים על דרישתם.[1][2]
תג'ר נלכד, הובא לדין ונגזר עליו עונש מוות. בדצמבר 1941 הוצא להורג בתלייה.[3] לאחר מלחמת העולם השנייה, עם כינון הרפובליקה העממית של בולגריה נקראו בתי הזיקוק ברוסה על שמו של ליאון תג'ר (בבולגרית: "Нефтопреработващ завод „Леон Таджер). ב-1989 הוסר שמו של תג'ר מבתי הזיקוק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חיים קשלס, החוק להגנת האומה, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות, כרך עשירי - יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 807–808.
- ^ בנימין ארדיטי, יהודים בתנועות פרטיזאניות, במערכה, 28 במאי 1963.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, 1969, תל אביב, עמודים 63, 181.