לזלי קומפטון
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
12 בספטמבר 1912 וודפורד שבאסקס, אנגליה | |||
| פטירה |
27 בדצמבר 1984 (בגיל 72) הנדון, הממלכה המאוחדת  | |||
| שם מלא | לזלי הארי קומפטון | |||
| גובה | 1.78 מטרים | |||
| עמדה | קשר מרכזי, מגן ימני | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
לזלי הארי קומפטון (אנגלית: Leslie Harry Compton; 12 בספטמבר 1912, וודפורד, אסקס - 27 בדצמבר 1984, לונדון) היה כדורגלן ושחקן קריקט אנגלי ששיחק עבור ארסנל ומידלסקס. לזלי הוא אחיו של דניס קומפטון, ששיחק גם כן בארסנל ובמידלסקס.
קומפטון החל את הקריירה שלו בקבוצות בתי ספר במידלסקס, והצטרף לארסנל כשחקן חובב ב-1930. קומפטון שיחק לאורך כל 22 שנות קריירת המועדונים שלו בארסנל, והוא אחד השחקנים שהיו פעילים במועדון לפרק הזמן הארוך ביותר. משחקו הראשון היה בתיקו נגד אסטון וילה ב-25 באפריל 1932, חודשיים לאחר שחתם על חוזה המקצוען שלו.
קומפטון החל לשחק בעמדת המגן הימני והיה מחליפו של טום פארקר בתחילת שנות ה-30, לפני שג'ורג' מייל הועבר לעמדה שלו והפך למחליפו הקבוע של מייל. קומפטון עבר לשחק בקבוצת המילואים של ארסנל, ובארבע העונות הבאות הוא השתתף ב-13 משחקים בלבד במדי הסגל הבוגר. מספר המשחקים שבהם שותף היה גדול יותר בעונת 1935/1936 (12), ובעונה שלאחריה ב-15 משחקים, אך בעונה שלאחר מכן (1937/1938 לא השתתף במספיק משחקים על מנת להיות זכאי לקבל את המדליה המוענקת לשחקני המועדון שזכה באליפות.
קומפטון נשאר בארסנל למרות שלא היה שחקן הרכב קבוע לאורך רוב שנות ה-30, אך בעונת 1938/1939 הוא שותף כבר ב-19 משחקים וזכה עם המועדון במגן הצדקה. אולם, הקריירה של קומפטון נעצרה כתוצאה ממלחמת העולם השנייה; הוא שירת בצבא הבריטי במקביל להשתתפות במשחקים לא רשמיים במדי ארסנל. קומפטון הועבר באופן זמני לעמדת החלוץ המרכזי, והבקיע 10 שערים במשחק נגד לייטון אוריינט, שהסתיים בניצחון 15 - 2 לטובת ארסנל. הוא היה שחקן אורח בצ'סטר, והבקיע שלושער נגד אברטון במהלך עונת 1942/1943[1].
לאחר סיום המלחמה הוא חזר לשחק בהגנה, והפך לקשר המרכזי הקבוע של ארסנל. למרות שהחמיץ את ששת המשחקים הראשונים של עונת 1947/1948 בגלל מחויבויותיו לקריקט, הוא היה שחקן קבוע בהרכב המועדון בשאר העונה שבסיומה זכה המועדון באליפות וקומפטון בתואר ראשון; דניס קומפטון, אחיו של לזלי, היה גם כן שחקן הרכב קבוע בארסנל באותה תקופה וזכה אף הוא במדליה הניתנת לזוכים באליפות. בעונה שלאחר מכן הוא החליף את ג'ו מרסר בתפקיד הקפטן, אך טען כי מרסר הוא זה שראוי לכבוד.
קומפטון זכה עם ארסנל בגביע ה-FA בעונת 1949/1950, והבקיע שער שוויון בדקה האחרונה של חצי הגמר נגד צ'לסי, לאחר בישול של אחיו. המשחק הסתיים בתיקו 2 - 2, והמשחק החוזר בניצחון 1 - 0 לטובת ארסנל. משחק הגמר נגד ליברפול הסתיים גם כן בתוצאה 1 - 0. יכולתו של קומפטון הייתה מספיק גבוהה על מנת שהוא יזכה לזימון לסגל נבחרת אנגליה לקראת המשחק נגד נבחרת ויילס ב-15 בנובמבר 1950. קומפטון היה בן 38 שנים ו-54 ימים כשערך את הופעת הבכורה שלו, והוא השחקן המבוגר ביותר שעושה זאת לאחר המלחמה (אלכסנדר מורטן מחזיק בשיא הכללי).
קומפטון היה שחקן הרכב קבוע עד עונת 1951/1952 שבה השתתף בארבעה משחקים בלבד. בסוף העונה הוא החליט לפרוש מכדורגל; הוא השתתף במדי ארסנל ב-273 משחקים שבהם הבקיע שישה שערים. לאחר פרישתו הוא עבד בארסנל במשך שלוש שנים כמאמן וכמאתר כישרונות.
קומפטון היה גם שחקן קריקט במקביל להיותו כדורגלן, ושיחק בעמדת הוויקט-קיפר בין 1938 ל-1956. הוא השתתף ב-272 משחקים שבהם זכה ב-5,814 נקודות (ממוצע של 16.75 למשחק). לזלי ודניס זכו עם מידלסקס באליפות בשנת 1947, והם האחים היחידים שזכו באליפות בכדורגל ובקריקט. לזלי שיחק בטסט קריקט (הגרסה הארוכה ביותר של קריקט) עבור אנגליה, בעוד שדניס לא עשה זאת.
קומפטון ניהל פאב בהייגייט היל שבצפון לונדון לאחר פרישתו. הוא מת ב-1984 כתוצאה מסיבוכים של מחלת הסוכרת, לאחר ששנתיים קודם לכן היה צורך לקטוע את רגלו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Harris, Jeff & Hogg, Tony (ed.) (1995). Arsenal Who's Who. Independent UK Sports. ISBN 1-899429-03-4
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לזלי קומפטון, באתר National Football Teams
- לזלי קומפטון, באתר FootballDatabase.eu
- מידע באתר Cricinfo
- לזלי קומפטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ צ'ס סאמנר, On the Borderline: The Official History of Chester City 1885-1997 (עמוד 59), 1997, ISBN 1-874427-52-6