לדלג לתוכן

לזגינקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלוש בנותיו של אלכסנדר צ'בצ'בדזה, יקתרינה, נינה וסופיה, שהיו ידועות ביופיין, רוקדות לזגינקה בטביליסי, ציור של גריגורי גגרין, המאה ה-19
רוקדים לזגינקה בדאגסטן, שנות ה-70 של המאה ה-19

לזגינקהרוסית: Лезгинка) הוא ריקוד קווקזי עממי-מסורתי הפופולרי בקרב תושבי הקווקז. מקור הריקוד הוא העם הלזגיני, ומכאן שמו. הריקוד נפוץ בקרב כלל עמי הקווקז בהם אזרים, צ'רקסים, יהודי ההרים (ג'והורו), ארמנים, אווארים קווקזים, גאורגים, אבחזים, אוסטים ועוד), וכל עם הוא מתאפיין בסגנון שונה.

מהות הריקוד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריקוד משלב בעיקר עבודת רגליים מאומצת, עם קואורדינציה. לעיתים ריקוד סולו של גבר (לרוב עם חרב) ולעיתים ריקוד זוגי של גבר ואישה. תנועותיו של הגבר מחקות את תנועות העיט, עוף מרשים אשר בעוצמתו ובגודלו ומסמל את דמות הגבר. הריקוד מאופיין בעבודת ברכיים ובצעדים חדים, חזקים ותמציתיים. כאשר הריקוד מבוצע בזוג, אין מגע בין הרקדנים. האישה רוקדת בעדינות ובאיטיות בובתית ביחס לריקוד של הגבר.

הריקוד מהווה, ככל הנראה, שריד של אמונות ומסורות פגאניות, ומשערים שבתקופה קדומה הופיע הופיע בבגד מיוחד עם נוצות של עיט, הנחשב לציפור קדושה באזור.

בעבר שימש הריקוד גם כאמצעי להיכרות בין הצעירים. בעוד שעל פי המסורת אסור היה לבחורה צעירה לצאת לבדה לרחוב, כך שלא הייתה דרך לנערים ונערות להכיר אלו את אלו, הרי שבאירועים שונים מותרים היו ריקודי לזינקה משותפים לנערים ונערות, אך ללא מגע ישיר ביניהם.

קיימת תאוריה אשר מקשרת את הריקוד עם המיתוס היווני על פרומתאוס. על פי המיתוס נקשר פרומתאוס לצוק בהרי הקווקז, ובכל יום הגיע אל הצוק עיט, לנקר את כבדו של פרומתאוס. הכבד היה מגליד במשך הלילה, ולמחרת שוב חזר העיט, וחוזר חלילה. בשפה הלזגינית משמשת אותה מילה - "לק" (лекь) - גם לעיט וגם לכבד. גם בשפות נוספות של עמי הקווקז קיים קשר בין המילים.

בישראל פועלות כיום מספר להקות מחול קווקזי מסורתי בעיקר בערים שיש בהן ריכוז גדול של אוכלוסיית יהודי ההרים (ג'והורו): שדרות, חדרה, באר שבע, אשקלון, עכו[1] והקריות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לזגינקה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חיים הכט ונעה חסלוביצר, הן רק רוצות לרקוד, באתר ynet, 6 בנובמבר 2017