לורי מור
 | |
| לידה |
13 בינואר 1957 (בת 67) גלן פולז, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה | Marie Lorena Moore |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת סיינט לורנס |
| שפות היצירה |
אנגלית אמריקאית, אנגלית |
| יצירות בולטות |
Who Will Run the Frog Hospital? |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לורי מור (נולדה כמארי לורנה מור, באנגלית: Marie Lorena Moore; נולדה ב-13 בינואר 1957) היא סופרת, מבקרת ומסאית אמריקאית. היא ידועה בעיקר בזכות סיפוריה הקצרים, שחלקם זכו בפרסים חשובים. מאז 1984 היא גם מלמדת כתיבה יוצרת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מור נולדה בגלנס פולס, ניו יורק, וזכתה לכינוי "לורי" על ידי הוריה. היא למדה באוניברסיטת סנט לורנס. בגיל 19 היא זכתה בתחרות הסיפורת של מגזין Seventeen.[1] בינואר 1977 פרסמה את הסיפור "Raspberries". לאחר שסיימה את לימודיה בסנט לורנס, היא עברה למנהטן ועבדה בסיוע משפטי במשך שנתיים.
בשנת 1980 נרשמה מור לתוכנית M.F.A של אוניברסיטת קורנל, שם למדה אצל אליסון לוריא.[2] עם סיום לימודיה בקורנל, מור יצרה קשר עם הסוכנת הספרותית מלאני ג'קסון, שהחתימה אותה כלקוחה. ב-1983 מכרה ג'קסון את אוסף הסיפורים של מור "עזרה עצמית", המכיל בעיקר סיפורים מהתזה שלה לתואר שני, להוצאת קנופף.[3]
כתיבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיפורים קצרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מור פרסמה את אוספי הסיפורים הקצרים עזרה עצמית, Like Life, ציפורים באמריקה ו־Bark . הסיפור הראשון שלה שהופיע במגזין "ניו יורקר", "You're Ugly, Too", נכלל מאוחר יותר באוסף- The Best American Short Stories of the Century, בעריכת ג'ון אפדייק.[4] סיפור אחר, "People Like That Are the Only People Here", שפורסם גם הוא ב"ניו יורקר", הודפס מחדש במהדורת 1998 של האוסף השנתי The Best American Short Stories. הסיפור נכלל גם באנתולוגיה "Children Playing Before a Statue of Hercules" משנת 2005, בעריכת דייוויד סדאריס.
במאי 2008 יצא לאור בבריטניה הספר "Collected Stories" של מור. הוא כלל את הסיפורים מהאוספים שפורסמו בעבר, קטעים מהרומן שלה "Anagrams" ושלושה סיפורים שפורסמו לפני כן ב"ניו יורקר".
אוסף הסיפורים של מור, "Bark", יצא לאור בשנת 2014.[5] הספר היה מועמד למספר פרסים ספרותיים.
רומנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מור כתבה את הרומנים הבאים:
- Anagrams (1986)
Anagrams, עם צורתו האקספרימנטלית, זכה לתגובה ביקורתית קרה למדי.[6]
- Who Will Run the Frog Hospital? (1994)
"Who Will Run the Frog Hospital?" הוא סיפורה של אישה הנופשת עם בעלה, ונזכרת בחברות עזה מתקופת ההתבגרות שלה.
- שער המדרגות (2009)
"שער המדרגות" מתרחש מיד לאחר פיגועי 11 בספטמבר והוא עוסק בהתבגרותה של אישה בת 20 במערב התיכון.
- I Am Homeless if This Is Not My Home (2023)
על הרומן של מור "I Am Homeless if This Is Not My Home", כתבה Parul Sehgal מ"הניו יורקר": "אפשר לומר על לורי מור את מה שהיא אמרה על אפדייק – שהיא הסופרת הכי גדולה שיש לנו שלא פרסמה רומן גדול – אבל כמה צנועה יכולה להרגיש 'גְּדֻלָּה' כשהיא נתפסת בכוח המאכלס, המכתים, הכובש של יצירה בעלת מוזרות וכאב כה נחושים. הישג מסוג כמעט אלים: סופר חותך קדימה, פותח לרווחה קרקע חדשה – פורס רעיונות ומחויבויות קונבנציונליים של הנרטיב עצמו."
ספרי ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מור כתבה ספר ילדים בשם "The Forgotten Helper", על שדון שסנטה קלאוס משאיר בטעות מאחור בביתו של הילד הגרוע ביותר ברשימת "הטובה" שלו. השדון חייב לעזור לילד להיות טוב יותר לשנה הקרובה כדי שסנטה קלאוס יחזור בחג המולד הבא.
מאמרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מור כותבת מדי פעם על ספרים, סרטים וטלוויזיה עבור The New York Review of Books.[7] אוסף מאמרים, ביקורת והערות שלה בשם "See What Can Be Done" פורסם על ידי Knopf באפריל 2018.[8][9]
ספריה וסיפוריה שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ציפורים באמריקה (1998), תרגמה ליה נירגד, בבל, 1999[10]
- איך להיות סופרת (1985), המעורר, כתב עת לספרות ואמנות, גיליון מס' 13, 2001 143 עמודים[11][12]
- שער המדרגות (2009), תרגם גיל שמר, מחברות לספרות, 2014[13]
- עזרה עצמית (1985), תרגמה רינה ז'אן ברוך, פרדס, 2024[14]
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מור הייתה פרופסור למדעי הרוח באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, שם לימדה כתיבה יצירתית במשך 30 שנה. היא הצטרפה לפקולטה ב-1984[15] ועזבה כדי להצטרף לפקולטה באוניברסיטת ונדרבילט בסתיו 2013, כפרופסור לאנגלית.[16] [17]
מור לימדה גם באוניברסיטת קורנל, ובתוכנית MFA לכתיבה יוצרת באוניברסיטת מישיגן, כמו גם בפרינסטון ובאוניברסיטת ניו יורק.[18] [19] [20]
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מור זכתה בפרס או. הנרי לשנת 1998 על סיפורה הקצר "People Like That Are the Only People Here".
בשנת 1999, מור נבחרה כזוכה בפרס ה-Irish Times International Fiction Prize for Birds of America .[21]
בשנת 2004, מור נבחרה כזוכה בפרס Rea עבור הסיפור הקצר, על הישג יוצא דופן בז'אנר זה. היא נבחרה לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולספרות בשנת 2006, והיא עמיתה ב- "Wisconsin Academy of Sciences, Arts & Letters".[22]
הרומן שלה "I Am Homeless if This Is Not My Home" זכה בפרס National Book Critics Circle לשנת 2023 בסוגת ספרות.[23]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לורי מור, How to Become a Writer Or, Have You Earned This Cliche?, באתר הניו יורק טיימס, 3 במרץ 1985
מעין איתן, "עזרה עצמית": הגיע הזמן להתאהב בלורי מור, באתר הארץ, 25 ביוני 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lorrie Moore – The Rea Award For The Short Story (באנגלית אמריקאית)
- ^ Jacquelyn Mitchard, Words, Wit, & Wild Hearts | On Wisconsin, 2071 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Lorrie Moore: Flipping Death the Bird, PublishersWeekly.com (באנגלית)
- ^ David Yaffe, Lorrie Moore Laughs Wild Amid Severest Woe, tabletmag, 8 באוגוסט 2023
- ^ "Book review: Lorrie Moore's 'Bark' looks at bitter disappointments of relationships". Washington Post. 24 בפברואר 2014. נבדק ב-27 במאי 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Elizabeth Gaffney (2001). "Lorrie Moore, The Art of Fiction No. 167" (באנגלית). The Paris Review. נבדק ב-2022-12-30.
- ^ "Contributors: Lorrie Moore". The New York Review of Books. נבדק ב-24 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Book Marks reviews of See What Can Be Done by Lorrie Moore". bookmarks.reviews (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-26 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brockers, E. (5 במאי 2018). "Lorrie Moore on political correctness, writing and why she's not worried by Trump". The Guardian (באנגלית). נבדק ב-2022-12-30.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ לורי מור, ציפורים באמריקה, באתר בבל. ספרים שמשנים
- ^ ריקי אופיר, הגדרת הנשיות: מי שיש לה קשר בעייתי ודוחה עם גבר עלוב, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2001
- ^ How to Become a Writer Or, Have You Earned This Cliche?, archive.nytimes.com
- ^ עלית קרפ, הצביעות כחטא הגדול של החברה האמריקאית, באתר הארץ, 19 בפברואר 2014
- ^ מעין איתן, "עזרה עצמית": הגיע הזמן להתאהב בלורי מור, באתר הארץ, 25 ביוני 2024
- ^ Vidich, Paul. "Lorrie Moore: An Interview", Narrative Magazine, June 2009. Retrieved July 19, 2010.
- ^ Charles McGrath,, "Lorrie Moore’s New Book Is a Reminder and a Departure", The New York Times, February 17, 2014. Retrieved February 19, 2014.
- ^ "ProfessorGertrude Conaway Vanderbilt Professor of English" (באנגלית). Vanderbilt. נבדק ב-2022-12-30.
- ^ Crawford, Franklin. "Author Lorrie Moore returns to accept CU alumni artist award", Cornell Chronicle, December 9, 2004. Retrieved July 29, 2010.
- ^ Kelly, p. 166.
- ^ "Recent Visitors to the MFA Program" (אורכב 20.07.2013 בארכיון Wayback Machine), University of Michigan. Retrieved July 29, 2010.
- ^ "The Irish Times Literature Prizes. (אורכב 28.11.2009 בארכיון Wayback Machine)
- ^ Wisconsin Academy of Sciences, Arts & Letters. Wisconsin Academy Fellows : Lorrie Moore (אורכב 28.07.2011 בארכיון Wayback Machine), accessed October 2, 2010.
- ^ "The National Book Critics Circle Awards". אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2024.
{{cite web}}: (עזרה)