לורד צ'מברלין
| איוש נוכחי |
Andrew Parker (1 באפריל 2021)  |
|---|---|
| דרכי מינוי | על ידי מלך הממלכה המאוחדת |
| תחום שיפוט | הממלכה המאוחדת |
| משך כהונה קצוב | על פי רצון הוד מלכותו |
| ייסוד המשרה | 1399 |
| איוש ראשון | סר תומאס ארפינגהם |
| Official Website | |
  | |
לורד צ'מברלין (באנגלית: Lord Chamberlain) הוא בעל המשרה הבכירה ביותר בהנהלת משק ביתו של ריבון הממלכה המאוחדת, האחראי על המחלקות המספקות ייעוץ ושירות אישי לריבון, למשפחתו ולאורחיהם הרשמיים. את הוראותיו מקבל הלורד צ'מברלין ישירות מן הריבון (המלך או המלכה). כיום אחראי הלורד צ'מברלין על ניהול כללי הטקס, על ביקורים רשמיים בחצר המלוכה הבריטי ועל טקסי הסמכה, המלצה על הרשאה מלכותית לחברות ויחידים המספקים סחורות או שירותים לחצר המלוכה, אחריות על מסיבות ואירועים הנערכים בנוכחות המלכה או בהזמנתה, הוא בעל תפקיד בטקס פתיחת הפרלמנט ואחראי על ניהול טקסי חתונה ולוויה של בית המלוכה הבריטי. כן הוא מהווה צינור רשמי להעברת מסרים בין המלך לבין בית הלורדים. הלורד הוא בן אצולה, חבר המועצה המלכותית ועד 1782 היה גם חבר קבינט ממשלת בריטניה. עד 1924 הייתה המשרה מינוי פוליטי. בין השנים 1737 ל-1968 היה הלורד צ'מברלין הצנזור הראשי על העלאת מחזות ורישוי תיאטראות. מזכירו האישי של הלורד הוא "האדון נושא המוט השחור" (Gentleman Usher of the Black Rod).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורשי התפקיד בימי הביניים, אז היה ה-King's Chamberlain דוברו של המלך באסיפות ובפרלמנט. הלורד צ'מברלין היה אחראי למעון השרד של המלך (ה-chamber, מילולית: חדר פנימי) בו אירח המלך אורחים רמי מעלה. לפיכך היה אחראי על כוח האדם הנחוץ, החל ממשרתים בכל הדרגות דרך שומרי סף וכלה ברופאים, מוזיקאים ושחקנים המוצבים בחצר לשירות המלך, פמלייתו ואורחיו והאחראי על הזמנת אנשי תרבות לחצר המלך על מנת להנעים לו ולאנשיו את זמנם (מטיפים, מדענים, ציירים וכדומה). כן היה הלורד צ'מברלין אחראי על כל טקסי חצר המלך והאחראי החילוני על קפלת התפילה המלכותית הפרטית. ב-1378 הורחבו סמכויותיו וכללו גם אחריות על בית התכשיטים ועל ה-Office of Works (המחלקה האחראית על בינוי ותפעול הטירות והארמונות המלכותיים); עם הרפורמה של 1782, אשר הובילה לשינויים במהות התפקיד, צומצמו תפקידים אלה והועברו לבעלי משרה אחרים. על מנת לתמוך בשלל תפקידיו ניהל הלורד צ'מברלין לשכה בארמון וייטהול (ולאחר שריפתו בארמון סנט ג'יימס) וקיבל יד חופשית למינויי פקידים וראשי מחלקות, לפיכך ריכז בידיו כוח פוליטי רב.[1]
הלורד צ'מברלין כצנזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1737 העביר ראש ממשלת בריטניה, רוברט וולפול, חוק לפיו נקבע שהלורד צ'מברלין יהיה הצנזור הראשי של התיאטרון. ללורד הוענקה סמכות בלעדית למנוע הצגתם של מחזות, להעלות מחזות חדשים או לערוך שינויים במחזות קיימים ללא אישורו. בעלי תיאטראות היו צפויים להתבע לדין על ידי הלורד בעוון הפרת כללי הצנזורה. למעשה, החוק של 1737 רק עיגן סמכות בה השתמש הלורד צ'מברלין לגבי תיאטראות לונדון (שחויבו ברישיון מלכותי) במשך עשורים רבים והכליל אותה לתיאטראות מסחריים. על אף שסמכותו של הלורד בתחום זה נבעה מחוק פרלמנטרי, הרי שבהיותו זרוע מלכותית הוא נהנה מחופש פעולה כמעט מוחלט.
הדבר יצר מונופול של תיאטראות גדולים ומחוברים לשלטון ומנע התפתחותם של תיאטראות קטנים, קבוצות תיאטרון ומחזאי עצמאיים. בשנות ה-30 של המאה ה-19 גבר חוסר הנחת הציבורי משיטת המונופול של התיאטראות הגדולים. חוק התיאטראות של 1843 ניסה להגביל במעט את סמכותו של הלורד צ'מברלין, שנותר הצנזור הראשי, אך היה חייב לנמק את סירובו להעניק רישיון להצגה ולעשות זאת רק אם היא "פוגעת בטעם הטוב או בשלום הציבור". מכל מקום, פירוש הדבר היה שבירת המונופול והתרת הרסן עבור בתי תיאטרון קטנים.
התרופפות הצנזורה בתיאטראות הקטנים הובילה למצב בו הפקות מקוריות יכלו לצבור פופולריות בפריפריה, אך לא יכלו להגיע לוסט אנד ומחזאים ידועים נתבעו על ידו, בהם הנריק איבסן וג'ורג' ברנרד שו. ועדה פרלמנטרית שכונסה ב-1948 ניסתה להגביל את הצנזורה לתחום הפגיעה בטעם הטוב, להוצאת דיבה ולכל הקשור לבית המלוכה, אך לא הצליחה להוביל את המלצותיה לחקיקה. ועדה דומה שכונסה ב-1960 הובילה, לאחר דיון ציבורי סוער, לחוק התיאטראות 1968 שביטל כליל את הצנזורה על מחזות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תיקי הלורד צ'מברלין, הארכיון הלאומי הבריטי
John Nathan, Censorship in the theatre, The Telegraph, 14 April 2010- Theatre of war: how the monarchy suppressed anti-Nazi drama in the 1930s, הגרדיאן, 21 ביולי 2015
- The Censorship of British Theatre and the Lord Chamberlain, 1953-1968
