לוקיוס השני

לוקיוס השני
Lucius II
	לוקיוס השני
לידה	המאה ה־11; בולוניה, מדינת האפיפיור, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה	15 בפברואר 1145; רומא, מדינת האפיפיור, האימפריה הרומית הקדושה
מדינה	מדינת האפיפיור
דת	הכנסייה הקתולית
	9 במרץ 1144 – 15 בפברואר 1145; (344 ימים)
	→ סלסטינוס השני אאוגניוס השלישי ←

האפיפיור לוקיוס השני (בלטינית: Lucius II) נולד ברומא בשם ג'רארדו קצ'נמיצ'י דל אורסו וכהונתו הייתה מ-9 במרץ 1144 עד 15 בפברואר 1145. תקופת כהונתו זכורה בעיקר בשל אי השקט ששרר ברומא בתקופת, כתוצאה מהקמתה של "הקומונה הרומית" וניסיונותיה להוציא את רומא משליטתו של האפיפיור.

שנותיו הראשונות

ג'רארדו קצ'נמיצ'י דל אורסו נולד בבולוניה ושימש כקאנון בבזיליקת פרדיאנו הקדוש שבעיר לוקה, במשך שנים רבות. ב-1124 מינה אותו האפיפיור הונוריוס השני לחשמן בבזיליקת סנטה קרוצ'ה אין ג'רוסלמה שבעיר רומא. דל אורסו שיפץ וחידש את הבזיליקה והגדיל את הכנסותיה. כמו כן מינה אותו הונוריוס לספרן הראשי של הדיוקסיה של רומא ולאחר מכן לנציגו האישי בגרמניה ב-1125. בשהותו שם סייע ותמך בבחירתו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לותאר השלישי ומינה את נורברט הקדוש מקסנטון לארכיבישוף של העיר מגדבורג. ב-1128 נשלח דל אורסו לבנוונטו כדי למלא את מקומו של הרקטור הקודם שהודח.
ב-1130 מינה אותו שוב האפיפיור אינוקנטיוס השני לנציגו האישי בגרמניה, משרה אותה מילא עד 1135–1136. הוא נטל חלק חשוב בשכנוע לותאר השלישי לשלוח סיוע צבאי לעזרת האפיפיור כנגד האנטי-אפיפיור אנקלטוס השני וניהל את המשא ומתן להכפפת נזירי מונטה כריסטו לסמכות הוותיקן. כמו כן, נשלח לסלרנו לדון עם אנקלטוס השני ועם בן בריתו רוג'רו השני, מלך סיציליה. כהוקרה לפועלו ולתמיכתו באפיפיור, מינה אותו אינוקנטיוס השני למשרת נגיד הוותיקן. בבחירות ב-1144 נבחר דל אורסו לכהן כאפיפיור לוקיוס השני והוקדש ב-12 במרץ. הוא בחר בשם זה כנראה משום שיום השנה של לוקיוס הראשון חל כמה ימים לפני כן.

כהונתו כאפיפיור

היחסים עם אנגליה ופורטוגל

במסגרת מאמציו להיבחר לכהונה, הוא ערך מעין מסע בחירות באנגליה, בו התחייב להעניק הטבות למספר מנזרים, בישופים וכנסיות. לדוגמה, הוא הבטיח לפטור את מנזר אדמונד הקדוש מכל חובותיו לשלטון החילוני. כמו כן נשא ונתן עם בישוף הדיוקסיה של ויילס והבטיח לו להעלות את משרתו לארכיבישוף מטרופוליטני ולהעניק פליום לארכיבישוף מיורק. ביחס למחלוקת על המלוכה האנגלית, הוא תמך במתילדה הקיסרית בתביעותיה לכתר.

בתחילת כהונתו הוא התבקש על ידי אזרחי לוקה לקבל לריבונותו את המבצר שבעיר, זאת כדי לחזק את מעמדם במלחמה מול פריז. לוקיוס הסכים לבקשה ב-18 במרץ 1144 ותמורת תשלום של עשר ליברות זהב, התחייב להגן על המבצר שהמשיך להיות ברשות אזרחי לוקה כפייף.

גם אפונסו הראשון, מלך פורטוגל שביקש להבטיח את עתיד ממלכתו העצמאית והצעירה, הציע לבצע הומגיום ללוקיוס ולקבל את חסותו. הוא התחייב למסור את אדמות פורטוגל לריבונותו ולהעלות מס שנתי בזהב בתמורה להגנת האפיפיור ולתמיכתו. לוקיוס הסכים לפרוש את חסותו על המלך ועל פורטוגל, אולם לא הכריז עליו כעל מלך פורטוגל, אלא כעל דוכס פורטוגל. אפונסו היה עתיד לקבל את ההכרה האפיפיורית רק בימי אלכסנדר השלישי כ-30 שנים מאוחר יותר.

בנוסף, העניק לוקיוס מעמד של עיר חופשית לטרקוויניה.

הסכסוך עם סיציליה

על אף שלפני כהונתו של לוקיוס שררו יחסים טובים בינו לבין רוג'רו השני מלך סיציליה, ולוקיוס היה אף סנדק של אחד מילדיו, לאחר היבחרו למשרה, התדרדרו היחסים ביניהם. שני הצדדים שאפו להרחיב את תחומי שליטתם באזור הנתון למחלוקת: העיר קפואה וסביבותיה. הצדדים נפגשו על מנת להבהיר את יחסי האדון והוסאל ששררו ביניהם ומשלא נענו דרישותיו של רוג'רו השני, הוא הורה לבנו רוג'רו השלישי לפלוש לקפואה. הלה ביצע את המוטל עליו, הכה בצבאות האפיפיור והגיע עד פרנטינו (Ferentino), צפונית לקפואה. מהלך זה גרם לאפיפיור לסגת מעמדותיו והוא נאלץ לשאת ולתת עם רוג'רו השני על שביתת נשק לשבע שנים ולמלא את דרישותיו.

הופעתה של הקומונה הרומית

אמנם בתחילת כהונתו, נקט לוקיוס צעדים תקיפים נגד חברי הסנאט שלמעשה גם אם לא להלכה קיבלו כח רב בעת כהונתו של האפיפיור אינוקנטיוס השני, אך כניעתו של לוקיוס העבירה מסר לחברי הסנאט הרומי שרצו כל העת בשליטה ובסמכות עצמאית כבימי האימפריה הרומית, שזוהי העת המתאימה לממש את חפצם. חברי מעמד הסוחרים חברו גם הם אל הניסיון להשתחרר מעול האפיפיור בעוד משפחות האצולה נקטו נייטרליות. הסנאטורים מובלים על ידי ג'יורדאנו פיירלאוני (Giordano Pierleoni), אחיו של האנטי אפיפיור אנקלטוס השני, הכריזו על מרד בסמכות האפיפיור, גירשו את אנשיו מלשכותיהם והכריזו על הקמת "הקומונה הרומית". הם דרשו מהאפיפיור להפסיק לנהל את השלטון החילוני, לעזוב את האדמות שאינן כנסיות ולהפסיק לגבות מסים. בתחילה ביקש לוקיוס את עזרתו של רוג'רו השני, אך זה עדיין נטר לו טינה וסירב. אז פנה לוקיוס במכתב וביקש את עזרתו של קונראד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ואליו הצטרף גם ברנאר מקלרבו שהפציר מהקיסר להתערב. כשחיכה לוקיוס לתשובת הקיסר, החליט לעשות מעשה והחליט לגייס את האצילים לצידו. הוא פנה במיוחד למשפחת פרנגיפני (Frangipani) והציע להעביר את המבצר שבסירקוס מקסימוס ואת האדמות שבדרום גבעת הפאלאטיום לרשותם בתמורה לתמיכתם בו. משפחות האצולה הסכימו והפורום רומאנום הפך לשדרה קרב שבגלל נמנע לוקיוס מלנסוע לגבעת האוונטין שם היה אמור להסמיך את ראש המנזר החדש של סן סבא. לבסוף, צעד לוקיוס השני בראש צבא קטן לעבר עמדות הסנאטורים בניסיון למגר אותם, אך נסוג לאחר בלחץ כוחותיהם ונפצע קשות מאבן שנזרקה עליו. הוא לא הצליח להתאושש מהפציעה ומת בכנסיית San Gregorio Magno al Celio תחת הגנתם של בני פרנגיפני.
הוא נקבר באמבולטוריום שבבזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לוקיוס השני בוויקישיתוף

לוקיוס השני באנציקלופדיה הקתולית
לוקיוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הקודם: סלסטינוס השני	אפיפיור (רשימת האפיפיורים)	הבא: אאוגניוס השלישי