לוסיל גראהן
לוסיל אלקסיה גראהן-יאנג (בדנית: Lucile Alexia Grahn-Young 30 ביוני 1819 - 4 באפריל 1907) הייתה הבלרינה הדנית הראשונה שהשיגה פרסום בינלאומי ואחת הרקדניות הפופולריות של תקופת הבלט הרומנטי.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גראהן למדה מגיל צעיר בבית הספר הדני המלכותי לתיאטרון בקופנהגן, דנמרק אצל אוגוסט בורנונביל. היא סיימה את לימודיה בתיאטרון באופן רשמי בשנת 1834, וקיבלה את התפקיד הראשי של אסטריד בבלט "ולדמאר" של בורנונביל בשנת 1835. היחסים בין בורנונביל לגראהן התחילו להחמיץ תוך זמן לא רב, משום שהיא השתוקקה לרקוד בבלט הנודע לתהילה של האופרה של פריז. בסופו של דבר ניתן לה היתר מלכותי לעזוב. לאחר יציאתה מדנמרק בשנת 1836, לא חזרה לשם שוב לעולם.[2]
בשנת 1839 הסתיימה התקופה שאושרה לגראהן באופן רשמי, והיא הוסרה מרשימות העובדים של הבלט המלכותי הדני; היא הופיעה אז עם בלט האופרה של פריז. משנת 1839 עד 1845 הרחיבה גראהן את בסיס קהל צופיה, ורקדה בכמה ערים גדולות, בהם לונדון, סנקט פטרבורג ומילאנו. בשנת 1845, הוכר מקומה בקרב הסולניות המקובלות של זמנה, כאשר הוזנה לרקוד את "פה דה קאטר" של ז'יל פרו לצד הרקדניות, שזכו כבר לפרסום, פאני צ'ריטו, קרלוטה גריזי ומארי טליוני.
אחרי 1846, סיירה גראהן בחלק גדול מאירופה, לא רק כרקדנית, אלא גם כמפיקה של כמה בלטים, לרבות חידוש של "קטרינה" מאת ז'יל פרו, ואפילו מחזה פרי עטה, "בכחוס ואריאדנה". גראהן עברה להמבורג בשנת 1848 וגרמניה התחבבה עליה כל כך, עד שבנתה לה שם בית במינכן.[3]
גראהן פרשה מן הריקוד בשנת 1856 ונישאה לפרידריך יאנג. היא הורתה בלט, משנת 1858 עד 1861 בלייפציג, גרמניה ומ-1869 עד 1875 באופרת החצר של מינכן. היא מתה במינכן ב-1907, וציוותה את עזבונה הנכבד לעיר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לוסיל גראהן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- לוסיל גראהן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
