לונקה קוז'יברודסקה
לונקה (לאה) קוֹז'יבּרוֹדסקה (לעיתים: קוז'יברודסקי; בפולנית: Leah-Lonka Kozibrodska; 1916, פרושקוב, פולין - 13 באפריל 1943, אושוויץ, פולין) הייתה בתקופת השואה מהקשריות הראשיות של תנועת "החלוץ" ותנועת "דרור" בוורשה, חברת הארגון היהודי הלוחם, הייתה הקשרית של יצחק צוקרמן.
ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולדה ב-1916 בעיירה פרושקוב שליד ורשה, פולין. אביה, אברהם, היה מחנך ומורה לעברית, רוב חניכיו הצטרפו לתנועה החלוצית. אחיה, דוד, נמנה עם פעילי "החלוץ" ותנועת "דרור" בווילנה. למדה בבית ספר פולני והייתה פעילה בתנועת הנוער הסוציאליסטית הפולנית. בנוסף לפולנית, ליידיש ולעברית ששמעה בבית הוריה, למדה צרפתית וגרמנית באוניברסיטה וגם רכשה בקלות אנגלית, רוסית ואוקראינית. שאפה להמשיך בלימודי בלשנות.
קשרית במחתרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בהשפעת אחיה ואביה הצטרפה לתנועת "פרייהייט" ועד מהרה הייתה לשליחה של התנועה[1]. פעלה בשליחות התנועה בזהות שאולה של פולנייה בשם קריסטינה קוסובסקה. הייתה בעלת מראה ארי מובהק: עיניים כחולות, אף סולד ושיער בהיר אותו קלעה על ראשה כמנהג הפולניות או הגרמניות, על פי אופי השליחות. כשרונה לשפות סייע לה רבות[2]. לא אחת טעו לחשוב שהייתה שליחה של הגסטאפו ובשנת 1939, בניסיונה לעבור לווילנה, נתפסה על ידי הצבא האדום ונחשדה כמרגלת גרמניה, אך ניצלה מעונש מוות.
השתתפה בהקמת נקודות חקלאיות בכפרים סמוכים לערים והעברת החברים והחברות לאותן הנקודות כדי להקל על מאבק הקיום הכלכלי וכדי לנצל את המקומות כמסגרת ארגונית תנועתית. כשנסעה ברחבי הגנרלגוברנמן שכנעה את החברים והחברות לעבור לאותן הנקודות והעבירה אותם אליהן. מכיוון שהתנועה בדרכים הייתה מסוכנת ליהודים, נהגה ללוות חברים וחברות ליעדיהם. בין היתר, העבירה חברים וחברות בדרכם לסמינר המרכזי הראשון של תנועת "דרור" שהתקיים בוורשה בחודשים יוני ויולי 1940, אליו הגיעו חברי תנועה מ-23 סניפים מרחבי הגנרלגוברנמן. מלבד תנועתה בין הגטאות הגיעה גם למספר מחנות עבודה והעבירה מידע לחברים שנמצאו בהם[3].
בשל תנאי הבידוד והניתוק שנוצרו עם סגירת הגטאות הפך הביקור לדרך המאבק המרכזית לפריצת המצור שהטיל השלטון הנאצי על היהודים. מספר השליחים, שיכלו להמשיך ולקיים את הביקורים הלך והצטמצם דווקא בתקופה שהקשר היה כל כך משמעותי וחשוב. עד אפריל 1942 ליוותה את יצחק צוקרמן שריכז את הפעילות בקרב הנוער והייתה מעבירה עשרות טפסים של עיתון התנועה, שהחל לצאת באותם ימים בוורשה והופץ על ידי הקשריות לחברים בערים ובעיירות אחרות[4].
במשימותיה כשליחה קיימה קשרים עם מבריחים מקצועיים כדי שיחלצו את חבריה וחברותיה למקומות בטוחים יותר. בסוף דצמבר 1941 חברה לקשריות טמה שניידרמן ובלה יערי-חזן[5]. בעקבות המסרים שהעבירו השלוש ועל רקע המציאות בווילנה, התעורר ויכוח בקרב חברי התנועות האם להישאר בווילנה או להעביר את החברים למקום שקט יותר, כדי להרוויח זמן להתארגנות. בסופו של דבר הוחלט להעביר את הקבוצה המרכזית של דרור לביאליסטוק, משימה שהשלוש ביצעו בהצלחה. באחת מנסיעותיה מווילנה לביאליסטוק יחד עם בלה חזן לקחו את התינוקת שחריה (בתם של יפה ויצחק אנגלמן), שהייתה בת 20 יום, והעבירו אותה לקיבוץ תל-חי של תנועת החלוץ, שפעל בגיטו ביאליסטוק[6]. בהמשך הועברה התינוקת לבית יתומים בעיר במטרה לנסות ולהציל את חייה. גורל שחריה לא נודע.[דרוש מקור]
פעמיים ביקרה בטארנוב בשליחות קשר מוורשה ונפגשה גם עם חברי השומר הצעיר. בשליחות התנועה העבירה מקרקוב לוורשה חומר עבור ארכיון רינגלבלום של ד"ר עמנואל רינגלבלום. בכתביו הזכיר אותה רינגלבלום כאחת הנשים שמהוות סמל לפועלן של נשים בארגונים היהודיים הלוחמים, כקשריות במחתרת[7].
באפריל 1942, כשהגיעו הידיעות על רצח יהודי לובלין, יצאה לברר את אמינות הידיעות. לאחר שהות של מספר ימים חזרה לוורשה עם המידע על רצח יהודי לובלין.
מאסרה ומותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 1942, עם תום ארגון סמינר של תנועת "דרור" בביאליסטוק, יצאה לוורשה, כדי להעביר כסף שהשיגה בביאליסטוק למימון פעילות המחתרת. במעבר הגבול סמוך לעיירה מאלקיניה נעצרה. תעודותיה המזויפות נחשפו, כמו גם הצילום שלה עם שניידרמן וחזן. הכסף וארבעת האקדחים שהיו על גופה החשידו אותה כחברת מחתרת פולניה והיא הובלה למאסר בכלא "פאביאק" בוורשה. הגסטאפו לא הצליחו לגלות את שמה האמיתי ואת קשריה עם חברי הארגון היהודי הלוחם. לאחר היעלמותה נשלחה הקשרית בלה חזן להתחקות על עקבותיה, אך אף היא נעצרה באותו מעבר גבול על ידי הגסטאפו, שהחזיק בתמונתן של שלוש הקשריות[8]. חזן הועברה אף היא לכלא "פאביאק" ומאז דרכיהן לא נפרדו. הן הועברו לאושוויץ ב-13 בנובמבר 1942 במשלוח של 53 אסירות פוליטיות פולניות[9]. במחנה אושוויץ II (בירקנאו) עבדה כמתורגמנית במשרדי האס אס עד שנדבקה בטיפוס הבהרות ובמחלות נוספות. ב-13 באפריל 1943 נפטרה[10]. צוואתה לחזן, שטיפלה בה בעת מחלתה וגסיסתה הייתה: "עלייך להמשיך, עלייך לספר"[11].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לונקה קוז'יברודסקה באלבום גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה (עורך: דני דור), בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 111–112.
- נעמי שימשי, "לונקה וטמה: קשריות מובילות בתנועת 'דרור' בפולין הכבושה", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, תל אביב: הוצאת אוצר המשפט, 2006.
- צביה לובטקין, בימי כליון ומרד, לוחמי הגטאות: הוצאת בית לוחמי הגטאות והקיבוץ המאוחד, 1979.
- יצחק צוקרמן, שבע השנים ההן, לוחמי הגטאות: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.
- יצחק צוקרמן, בגיטו ובמרד, לוחמי-הגיטאות: הוצאת בית לוחמי הגיטאות, 1985.
- מלך נישטט (עורך), חורבן ומרד של יהודי ורשה: ספר עדויות ואזכרות, תל אביב: הוצאת הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, ועדת הגולה, 1946.
- שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
- בלה יערי-חזן, קראו לי ברוניסלבה: בשליחות ובמעצר 1939-1945, קיבוץ לוחמי הגיטאות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לונקה קוז'יברודסקה באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
- לונקה קוז'יברודסקה ברשימת הלוחמים באתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות.
- בלה יערי-חזן באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית).
- בלהה שילה, "סיפורן של הקשריות", אתר יד ושם. (הקישור אינו פעיל)
- על לונקה קוז'יברודסקה בפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
- תצלום זיהוי של לאה-לונקה קוז'יברודסקה כאסירה פוליטית פולנייה במחנה אושוויץ-בירקנאו, אתר מוזיאון יד ושם.
- תצלום של שלוש קשריות דרור (מימין לשמאל) - לונקה קוז'יברודסקה, בלה יערי-חזן, טמה שניידרמן - גרודנה, דצמבר 1941, מספר מחשב 970, ארכיון תמונות יד ושם.
- "הקשריות", מתוך: צביה לובטקין, בימי כליון ומרד, אתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- מירית בלקן, "הקשריות", אתר אסימון, 30 באפריל 2007.
- שרון גבע, "לבל אהיה כמו אבן ששקעה בים", אל מדף ספרי ההיסטוריה: בלוג פמיניסטי, 8 ביולי 2015.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נעמי שימשי, "לונקה וטמה - קשריות מובילות בתנועת 'דרור' בפולין הכבושה", אסתר הרצוג (עורכת), נשים ומשפחה בשואה, תל אביב: הוצאת אוצר המשפט, 2006, עמ' 135.
- ^ דני דור (עורך), גיבורים ונואשים: 60 שנה למרד גטו ורשה, בית לוחמי הגטאות, 2003, עמ' 111.
- ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 135-137.
- ^ שימשי, "לונקה וטמה", נשים ומשפחה בשואה, עמ' 139-140.
- ^ בלה יערי-חזן, קראו לי ברוניסלבה: בשליחות ובמעצר 1939-1945, קיבוץ לוחמי הגיטאות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991, עמ' 40-67.
- ^ יערי-חזן, קראו לי ברוניסלבה: בשליחות ובמעצר 1939-1945, עמ' 55-57.
- ^ שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 31.
- ^ יערי-חזן, קראו לי ברוניסלבה: בשליחות ובמעצר 1939-1945, עמ' 61-65.
- ^ יערי-חזן, קראו לי ברוניסלבה: בשליחות ובמעצר 1939-1945, עמ' 68-76.
- ^ רישומי פטירת אסירים, מוזיאון אושוויץ-בירקנאו, פולין.
- ^ יערי-חזן, קראו לי ברוניסלבה: בשליחות ובמעצר 1939-1945, עמ' 90-93.
