לוט ובני משפחתו נמלטים מסדום
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אמן |
פטר פאול רובנס  |
| תאריך יצירה |
1615? |
| טכניקה וחומרים |
צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
198.5 ס"מ |
| גובה |
169.5 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| מיקום | מוזיאון מרטין פון וגנר |
  | |
לוט ובני משפחתו נמלטים מסדום הוא ציור שמן מעשה ידי פטר פאול רובנס. היצירה מוצגת במוזיאון מרטין פון וגנר בוירצבורג.
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה מתארת את רגע בריחתו של לוט עם בני משפחתו מסדום, בעקבות הוראתם של שני מלאכים, בהתאם לכתוב בספר בראשית (יט, טו–טז). לוט ממוקם במרכז הסצנה, כמי שמתעכב לצאת מהעיר, בעוד שני המלאכים מזרזים אותו. המלאך הימני, הלבוש בבגד משי אדום, דוחף את לוט קדימה באמצעות ברכו המורמת. מאחוריו מתבלטת כנפו הארגמנית, הדומה ללהבה בוערת, ייתכן כרמז לשריפת סדום. המלאך השמאלי, האוחז בלוט ביד אחת ומורה לו את כיוון היציאה בידו השנייה, לבוש אף הוא בגדים בגוונים אדמדמים. כיוון הלהבות שעל בגדי המלאכים מנוגד – אצל האחד הן פונות מעלה, ואצל השני הן נוטות מטה – מה שמייצר דינמיקה ביניהם.[1]
דמויות ופרשנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוט מתואר כאדם מבוגר, בעל שיער וזקן לבנים. הבעתו משקפת סערת רגשות, והוא נשען על עמוד מרכזי בביתו, אשר דומה במבנהו לאדריכלות של פטר פאול רובנס. תנוחת גופו מבטאת מתח פנימי – רגליו פונות אל היציאה, אך ראשו מופנה לאחור, כביטוי להתלבטותו לעזוב את ביתו ורכושו. לצדו ניצבת אשתו, המוחה דמעה. בשונה ממנו, מבטה מופנה קדימה. שתי הבנות הרווקות, הלבושות בשמלות אטלס צבעוניות, נושאות את מיטלטלי המשפחה. הבעת פניהן משדרת דאגה ומצוקה. הקומפוזיציה של היצירה מאופיינת במבנה סימטרי, השואב השראה מהאמנות הקלאסית של תקופת הרנסאנס. עמוד מרכזי מחלק את החלל לשני אזורים: בצד הימני מתרכזות רוב הדמויות, ואילו בצד השמאלי מופיעים אשת לוט ואחד המלאכים באופן מרווח יותר.[1]
משמעות היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מבטא את המתח שבין הצורך להימלט לבין הקושי להיפרד מן העבר. הצבעוניות העזה והקומפוזיציה הדינמית מעצימות את הדרמה שבסצנה. המלאכים מייצגים כוח אלוהי המניע את לוט לעזוב את העיר הנחרבת, בעוד הוא עצמו מסמל את הדילמה האנושית הכרוכה בוויתור על המוכר והידוע.[1]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לילך שטרן, השתקפות ספר בראשית בראי אמנות הציור, ספרי ניב, 2024, עמ' 75–76