לואי אנטואן פובלה דה בוריין
 | |
| לידה |
9 ביולי 1769 סנס, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 1834 (בגיל 64) קן, צרפת |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
קן |
| מקום מגורים |
Hôtel Bourrienne |
| השכלה |
École de Brienne |
| תפקיד |
|
| מפלגה |
Ultra-royalist |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לואי אנטואן פובלה דה בוריין (צרפתית: Louis Antoine Fauvelet de Bourrienne; 19 ביולי 1769 - 7 בפברואר 1834), דיפלומט צרפתי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]פובלה קיבל את חינוכו בבית הספר הצבאי בבריין בחבל שמפן, ביחד עם נפוליאון בונפרטה. למרות שנפוליאון היה מתבודד, וקשה היה ליצור עמו יחסי רעות, הפכו השניים לידידים. עם זאת, יש להניח כי סיפוריו של בוריין על ידידותם האינטימית, כפי שהם מופיעים בזיכרונותיו, מוגזמים.
כאשר עזב בוריין את בית הספר, בשנת 1787, הביע חוסר רצון בקריירה צבאית, והמשיך בדרכו לווינה שם למד דיפלומטיה ומשפטים. לאחר מכן שהה בלייפציג, כאשר פרצה המהפכה הצרפתית. רק בשנת 1792 שב בוריין לצרפת. בפריז חידש את ידידותו עם בונפרטה. השניים חיו חיי בוהמה ביחד, ובין היתר היו עדים לביזת אוצרות המשפחה המלכותית בארמון טולרי ב-20 ביוני, ולהרג המשמר השווייצרי על ידי המהפכנים ב-10 באוגוסט.
בוריין קיבל משרה דיפלומטית בשטוטגרט, אך תהפוכות הפוליטיקה של אותו הזמן הפכו אותו עד מהרה ל"מהגר" פוליטי. לאחר אירועי שנת 1795 שב לפריז, ושב והתרועע עם בונפרטה, אשר היה לסגן מפקד "צבא הפנים", ועד מהרה קיבל את המינוי למפקד הכוחות באיטליה. בוריין לא ערך עמו את המסע לאיטליה, אך בזמן המשא ומתן עם אוסטריה באוקטובר 1797 נקרא על ידי נפוליאון שרצה להיעזר בניסיונו במשפטים ובדיפלומטיה, על מנת לנסח את תנאי הסכם קמפו פורמיו.
בשנה שלאחר מכן נלווה אל נפוליאון במערכה במצרים והפך למזכירו האישי. בתקופה זו כתב זיכרונות מלאי חיים, אם כי פרטים רבים מהם מוטלים בספק, המתארים את מסעו של נפוליאון במצרים ואת מסע נפוליאון בארץ ישראל. הוא נלווה אליו בשובו לצרפת, וסייע לו בענייניו כאשר תכנן את ההפיכה ב"18 בברימאר" (נובמבר 1799) בה הכריז על עצמו כ"קונסול הראשון". הוא נותר בתפקידו כמזכירו האישי של נפוליאון בתקופה זו, אך בשנת 1802 נחשד באי סדרים כספיים והודח.
במהלך הסתיו של שנת 1805 נשלח כציר הצרפתי לעיר החופשית המבורג, על מנת לתאם את המלחמה הכלכלית נגד אנגליה הידועה כ"שיטה הקונטיננטלית". ידוע כי מדיניות זו לא הייתה לרוחו, והוא פעל לטובת הסוחרים בהמבורג, אשר מבחינתם סייעו לו מבחינה כספית על מנת להגמיש את הכללים. בתחילת הסתיו של 1807 כאשר הורה לו נפוליאון להזמין כמות גדולה של מדים לצבאו, שחנה אז בפרוסיה הוא גילה שהדרך היחידה לספק את הכמות הדרושה היא להזמינם מאנגליה. לאחר שצבר בדרך זו עושר רב, נקרא לשוב לצרפת בבושת פנים לקראת סיום שנת 1810.
בשנת 1814 הצטרף למחנה המלוכני, ובמהלך מאה הימים בשנת 1815 הצטרף ללואי ה-18 אשר נמלט לעיר גנט. את שארית ימיו בילה ללא אירועים מיוחדים. הוא מת בעיר קן בשנת 1834, לאחר שסבל ממחלת נפש בשנותיו האחרונות.
בוריין ידוע כיום לא בזכות הישגיו הדיפלומטיים, אשר היו חסרי משמעות, ולא בזכות יצירותיו הספרותיות, אלא בשל "זיכרונותיו" שיצאו לאור בין השנים 1829 ו-1831, ומאז הודפסו שוב ושוב ותורגמו לשפות רבות. זיכרונות אלו הם מקור ראשון ממעלה להכרת אישיותו של נפוליאון, אם כי בשל טינתו האישית של בוריין לידידו זה, רבים מהפרטים המופיעים בהם מוטלים בספק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זיכרונות נפוליאון מאת דה בוריין- פרק 3 שנת 1799 מתוך פרויקט גוטנברג
- לואי אנטואן פובלה דה בוריין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי לואי אנטואן פובלה דה בוריין בפרויקט גוטנברג (באנגלית)