לואי-פרנסואה קסאס
קסאס, בתלבושת 'אוריינטליסטית', מצייר את הר תבור, 1822[1] | |
לידה |
3 ביוני 1756 Azay-le-Ferron, צרפת |
---|---|
פטירה |
1 בנובמבר 1827 (בגיל 71) ורסאי, צרפת |
תחום יצירה | ציור, רישום |
לואי-פרנסואה קסאס (Louis-François Cassas; 3 ביוני 1756, אַזֵה לֶה-פֶֿרוֹ (Azay-le-Ferron), מחוז אנדר,[3] צרפת – 1 בנובמבר 1827, ורסאי, צרפת) היה צייר צרפתי, אדריכל ואנטיקוואר. במסעותיו במזרח בשנים 1784–1787 צִייר ממראות ארץ-ישראל, סוריה, לבנון ומצרים. לציוריו של קסאס נודע ערך בשל תיעוד של מונומנטים היסטוריים במצבם בסוף המאה ה-18, בהם כאלה שנפגעו ואף נעלמו.
קורות חייו ופועלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו עבד כמודד בשירות מינהל הגשרים והדרכים הממשלתי (צר'), וקסאס הלך בעקבותיו ובגיל צעיר נשכר לשמש שוליה למהנדסים ולשַׂרטָטים. הודות לכשרון הציור שגילה נשלח בתמיכת סנדקו, בעל האחוזה שבה נולד, ללימודים בתחומי האדריכלות והציור, תחילה בעיר טור ואחרי כן בפריז. בין מוריו נמנו מי שקידמו הטמעת ערכים נאו-קלאסיים באמנות החזותית. בשנים 1779–1783 השתלם ברומא ברישום מונומנטים עתיקים, ולשם כך גם יצא בתקופה זו למסע באיטליה. ב-1782 נשלח מטעם Société d'amateurs des Beaux Arts לחצי האי איסטריה ודרומה לאורך חופי דלמטיה בים האדריאטי כדי לצייר אתרים היסטוריים שלא היו קודם לכן מוקד לתשומת לב. ציוריו ראו אור בפריז ב-1802 כתחריטי נחושת בשני הכרכים של "מסע ציורי והיסטורי באיסטריה ובדלמטיה" (Voyage Pittoresque et Historique de l'Istrie et de la Damatie). ציורי המים המקוריים של קסאס, שמהם עובדו התחריטים, אצורים במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון.
קסאס נסע למזרח ב-1784 בהזמנת הרוזן שואזו-גופייה (Choiseul-Gouffier), שגריר מלך צרפת לאימפריה העות'מאנית. תחילה עבר ברחבי יוון ושם צייר אתרים היסטוריים שיופיעו כאיורים לספרו של פטרונו, "מסע ציורי ביוון" (Voyage pittoresque de la Grèce).[4] בסוף 1784 יצא מקונסטנטינופול לסיור בן 14 חודשים בארצות הלבנט. בחלק מדרכו התלווה להיסטוריון הצרפתי וולני, שאף כתב את ההקדמה בכל אחד מכרכי הספרים שהפיק קסאס על מסעו זה. במצרים צייר את מראות אלכסנדריה, את הפירמידות בגיזה ואת מסגדי קהיר. ממצרים נסע לסוריה, ביקר בחלב ובאנטיוכיה ויצר רישומים רבים של עתיקות תדמור ובעלבכּ, שאותם ביצע אחרי מדידות קפדניות ושיחזור תוכניות הבנייה שלהם. כמו כן ביקר בחופי לבנון, בקפריסין ובאסיה הקטנה. בארץ ישראל תיעד אתרים היסטוריים בירושלים, בהם מצבות נחל קדרון וקברי המלכים.[5] ב-1786 חזר לרומא ועימו מאות רישומים וכן חפצי עתיקות שליקט עבור פטרונו שואזו-גופייה, ושם שקד על עיבוד רישומיו וציוריו. קסאס חזר לצרפת ב-1791, אחרי פרוץ המהפכה הצרפתית. לפריז הגיע ב-1792 ושם טרח על הפקת כרכי "מסע ציורי בסוריה, בחופי לבנון, בארץ ישראל ובמצרים התחתונה" (Voyage Pittoresque de la Syrie, de la Phenicie, de la Palestine, et de la Basse Egypte), שהופיעו בדפוס ב-1798–1799. ב-1802 האפילו עליהם ארבעת כרכי "זיכרונות מצרים" (Mémoires sur l'Égypte) שהציגו את תוצרי הסקרים הראשונים שערכו המדענים, החוקרים, הכרטוגרפים והאמנים במסע נפוליאון למצרים ולארץ ישראל (1798–1801).[6] לא כל מאות ציוריו ממסעתיו במזרח פורסמו בכרכים הללו. הציורים המקוריים, בצבעי שמן, הופקדו בספרייה המלכותית (לימים גרעין הספרייה הלאומית של צרפת). ציוריו שובצו בספרי אחרים ועל פיהם נוצרו לא מעט ציורים בידי אחרים.
הרבה מרישומי ההכנה שלו נמכרו ב-1878 על ידי יורשיו במכירה פומבית והגיעו לאוספי מוזיאון ואלראף-רישארטץ (אנ') בקלן שבגרמניה. ב-2016 הוצגה במוזיאון תערוכה בשם "תדמור – מה נותר? לואי-פרנסואה קסאס ומסעו במזרח". התערוכה הופקה בעקבות הרס עתיקות תדמור בידי ארגון המדינה האסלאמית ('דאעש') ב-2014–2015.[7] במכון המחקר של מוזיאון פול גטי בקליפורניה, ארצות הברית, יוּחד ארכיב למסמכיו של קסאס, בהם רישומי הכנה וגליונות הגהה לספריו על המסע ללבנט. ברשות המכון גם רשימות בכתב ידו של מצאי ציוריו ואף דוח"ות על הוצאותיו.[8] קסאס שימש כמעצב דגמים וכמוֹרֶה לרישום במפעל גובלן לאריגת טפטין (Gobelins Manufactory), ובזכות תרומתו לפיתוח התוצרים מוּנָה ב-1816 למפקח הכללי של המוסד. נוסף על רישומים אדריכליים וארכאולוגיים, צייר קסאס נופים, תלבושות, מחזות מחיי יום-יום, צמחים ובעלי חיים. מ-1817 ועד מותו יצר אקוורלים גדולי ממדים לשם מכירה.[9]
קסאס הקדיש שנים רבות לאיסוף דגמים אדריכליים של מבנים מארצות ומתקופות שונות. באוספו נמנו 745 פריטים, בהם מעץ, משעם ומחרס. ב-1806 הוצגה תערוכה של הדגמים הללו.[10] רובם נמסרו מידיו ב-1813 לממשלת צרפת תמורת הבטחה לקצבה שנתית. הדגמים הופקדו בארמון המכון של צרפת (Palais de l'Institut) ולימים הועברו לבית הספר לאמנויות בפריז (École des Beaux-Arts)
קסאס זכה בחייו לאותות הוקרה, בהם דרגת אביר בלגיון הכבוד הצרפתי (1821) ודרגת אביר במסדר סן-מישל (1825).
קסאס מת משבץ מוחי ב-2 בנובמבר 1827, בגיל 72.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהושע בן-אריה, צייריה וציוריה של ארץ-ישראל במאה התשע-עשרה, יד יצחק בן-צבי, 1992, עמ' 15, 16
- Doris Behrens-Abouseif, "Between Istanbul and Cairo: Louis Francois Cassas and the Panoramic Perspective", in: Archaeology and Travelers in Ottoman Lands, University of Pennsylvania (Museum of Archaeology and Anthropology), 2010
- Elisabeth A. Fraser, "In the Shadow of les Grands: Cassas's Orientalist Self-Fashioning," in: Mediterranean Encounters: Artists Between Europe and the Ottoman Empire, 1774-1839, Penn State University Press, 2017 ISBN 978-0-271-07320-0
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]Cassas, Louis François, Voyage pittoresque et historique de l'Istrie et de la Dalmatie, Paris, 1802
Cassas, Louis François, Voyage pittoresque de la Syrie, de la Phoenicie, de la Palaestine et de la Basse Aegypte, Paris, 1799-1800
כרך ראשון,
כרך שני,
כרך שלישי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתחריט המקורי מ-1799 קסאס אינו מופיע, אלא רק בציור בצבע גואש שיצר ב-1822
- ^ הציור נעשה לראשונה ב-1785 והופק ב-1799 כתחריט נחושת
- ^ מחוז טורן ההיסטורי
- ^ שואזו-גופייה נמלט לרוסיה מאימת המהפכה הצרפתית והספר ראה אור רק ב-1809, בתקופת נפוליאון
- ^ ב-Bibliotheca geographica Palaestinae של רריכט (פריט מס' 1498) צוינה 1772 כשנת ביקורו בארץ ישראל, ולא היא
- ^ "זכרונות מצרים" קדמו לפרסום רב-ההיקף של כרכי "תיאור מצרים" (אנ') שראו אור בין השנים 1809 ל-1829
- ^ תערוכת ציורי פלמירה (תדמור), 2016
- ^ תעודות ממסע קסאס במזרח במכון גטי
- ^ לדוגמה: רוחב ציור איסטנבול העתיקה (אצוּר במוזיאון פֶּרָה (אנ')) מגיע ל-2.4 מטרים
- ^ פירוט הדגמים בתצוגה (בצרפתית)