לאו חנין
 | |
| לידה |
20 בנובמבר 1913 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 2008 (בגיל 94) |
| מדינה | ליטא, הרפובליקה העממית של סין, יפן, ישראל, ארצות הברית |
| מקום מגורים |
לוס אנג'לס |
  | |
לאו חנין (Leo Hanin; 20 בנובמבר 1913 - 21 בספטמבר 2008) היה פעיל ציוני בסין וביפן, יליד וילנה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אריה לאו חנין נולד למשפחה יהודית בווילנה. בהיותו בן 3 (בשנת 1916), בתקופת האימפריה הרוסית, עזב עם משפחתו לחרבין שבמנצ'וריה (צפון סין). שם הצטרף חנין לקבוצה ציונית ולמד היסטוריה יהודית בבית ספר יסודי יהודי. לאחר מכן למד בבית ספר תיכון רוסי. כאשר יפן השתלטה על מנצ'וריה ב-1931, הוא עבר לשאנגחאי, שם למד בבית ספר בריטי, והתנדב בחיל שאנגחאי. הוא הנהיג את בית"ר שאנגחאי, ארגון הנוער הציוני הרוויזיוניסטי.[1]
ב-1937, הוא עבר לקובה שביפן, כדי לעבוד בחברת טקסטיל. הקהילה היהודית הקטנה שם בחרה בו למזכיר הכבוד שלהם.[2] מאוגוסט 1940 עד נובמבר 1941 הגיעו לקובה אלפיים פליטים יהודים פולנים-ליטאים, שניצלו מהשואה על ידי סגן-הקונסול היפני בקובנה ובליטא, צ'יאונה סוגיהארה; הקהילה היהודית בראשות חנין עזרה להם במציאת מגורים, תרומת ציוד רפואי וביגוד, ובטיפול בוויזות שלהם כדי שיוכלו להישאר ביפן (בסיוע שגריר פולין ביפן, תדיאוש רומר).
ב-1942 חזר חנין לשאנגחאי ועבד שם עד סיום מלחמת העולם השנייה. הוא היגר לישראל ב-1948, ולאחר מכן עבר ללוס אנג'לס שבארצות הברית ב-1972.[3][4]
הוא תיאר את הקהילה היהודית בקובה ואת פעילותיה בראיון מיוחד ב-1999.[5]
נפטר בלוס אנג'לס ב-21 בספטמבר 2008.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאו חנין, באתר מוזיאון השואה האמריקאי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Jews of China
- ^ Leo Hanin, Fold3
- ^ Marvin Tokayer, Mary Swartz, The Fugu Plan: The Untold Story of the Japanese and the Jews During World War II, Gefen Publishing House Ltd, 2004-01-01
- ^ People with big heart
- ^ Oral history interview with Leo Hanin, United States Holocaust Memorial Museum