לאופולד פון זאכר-מאזוך

לאופולד פון זאכר-מאזוך
Leopold Ritter von Sacher-Masoch
לידה	27 בינואר 1836; לבוב, האימפריה האוסטרית
פטירה	9 במרץ 1895 (בגיל 59); Lindheim, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	האימפריה האוסטרית
מקום קבורה	Lindheim Castle
שם עט	Charlotte Arand, Zoë von Rodenbach
מקום לימודים	אוניברסיטת גראץ
שפות היצירה	גרמנית
יצירות בולטות	ונוס בפרווה
תקופת הפעילות	מ-1867
בן או בת זוג	Wanda von Sacher-Masoch (1873–1887)
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד
חתימה

לאופולד פון זאכר-מאזוֹך (בגרמנית: Leopold von Sacher-Masoch; ‏27 בינואר 1836 - 9 במרץ 1895) היה סופר ועיתונאי אוסטרי.

חייו

מאזוך נולד בלמברג שהייתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום לבוב באוקראינה). היה בנו של מנהל תחנת משטרה בלמברג ושל שארלוט פון מאזוך, אצילה אוקראינית. במלון גרנד הוטל שהוקם במקום תחנת המשטרה פועל מוזיאון קטן לזכרו^[1].

הוא תכנן לכתוב סדרה של 6 נובלות תחת הכותרת "מורשת קין". רק שתי הנובלות הראשונות הושלמו; המפורסמת מביניהן היא "ונוס בפרווה". הנובלה מספרת על אדם בשם סוורין, שהיה כה שיכור מאהבה לאישה בשם וונדה עד שביקש להיות לה לעבד ועודד אותה להתייחס אליו בקשיחות, להשפילו ולהכותו. סוורין מתאר את תחושותיו כיותר מסנסציוניות.

בסוף הספר סוורין מפסיק לגרום לתשוקותיו להתממש, ומצהיר שגברים צריכים לשלוט על נשים עד שהן ישתוו להם בחינוך ובזכויות. סוף זה יכול להתפרש כפמיניסטי ושוביניסטי כאחד.

הספר התבסס על התנסויות של מאזוך עם אשתו, פאני פון פיסטור (ששמה בספר הוא וונדה), שאיתה היה לו חוזה, שבו אכזריות, כאב והשפלות שיחקו תפקיד מכריע, ואשר נתן לה שליטה אבסלוטית בו.

מאזוך ראה את הנשיות כהתגלמות הטבע - פראי, אכזרי וחסר מעצורים.

הפסיכיאטר הגרמני ריכרד פון קראפט-אבינג היה הראשון שהגדיר, בשנת 1869, את הפנטזיות וההתנסויות של זאכר-מאזוך כסטייה מינית, אף על פי שבני תקופתו של הסופר לא ראו בארוטיקה שלו דבר חריג. אבינג היה גם זה שהעניק למאזוך את הכבוד המפוקפק שבשימוש בשמו להגדרת הסינדרום: מזוכיזם.

הנובלה כמעט מקבילה לחייו של מאזוך.

מאזוך מת בעיירה לינדהיים שנמצאת כ-27 ק"מ צפון-מזרחית מפרנקפורט שבגרמניה.

מאזוך בעברית

בשנת 1998 הוציאה הוצאת גוונים, את ספרו החשוב ביותר של זאכר-מאזוך, "ונוס בפרווה", בתרגומו של שלמה טנאי. לספר נוספה הקדמה המאירה את רוח התקופה בה נכתבה היצירה, מאת לאה ששקו.

תרגומים נוספים:

יהודית השנייה: ספור / מאת ס’ מאזאח; נעתק לשפת עבר [=עברית] בשפה קלה על ידי משה שמואל פעטשאק, ורשה: דפוס א’ גינז, תרנ"ב.
המסחר: ספור בשפת אשכנז [=גרמנית] / מאת זכר-מזוך; בתרגום עברית על ידי פ’ ליפשיץ, ורשה: דפוס האלטער ואייזענשטאדט, תרנ"ח.
מספורי היהודים / מאת זהר מזוך (=זאכר-מאזוך); תרגם מ' קרישבסקי, ירושלים: ש"י שיריזלי, אלף ותתל"ג לחרבן [תרס"ב]-אלף תתל"ד לגלותנו [תרס"ג].
המקבל / ספור מאת זחר מזח, ירושלים: הוצאת ש"י שיריזלי, תרס"ה.
אורגיות בחצר הצארית, תל אביב: מחקרים, 1965.