לאופולד השני, מלך הבלגים
.jpg) | |||||||
| לידה |
9 באפריל 1835 בריסל, ממלכת בלגיה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
17 בדצמבר 1909 (בגיל 74) בריסל, ממלכת בלגיה | ||||||
| שם לידה |
Léopold Louis-Philippe Marie Victor de Saxe-Cobourg-Gotha  | ||||||
| מדינה | בלגיה | ||||||
| מקום קבורה |
הקריפטה המלכותית | ||||||
| בת זוג | מריה הנרייטה, ארכידוכסית אוסטריה | ||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
לאופולד השני, מלך הבלגים (Léopold II) (לואי פיליפ מארי ויקטור – Louis Philippe Marie Victor) (9 באפריל 1835 – 17 בדצמבר 1909) היה מלך הבלגים, נסיך בלגיה, דוכס סקסוניה, נסיך דוכסות סקסוניה-קובורג-גותה, דוכס בראבנט, קיסר קונגו הבלגית בין 1884 ל-1908, החליף את אביו לאופולד הראשון על כס המלכות הבלגי ב-1865. אמו הייתה לואיז, נסיכת אורליאן. בהיותו חסר בנים, החליף אותו אחיינו אלברט הראשון לאחר מותו.
מלך זה נודע בשל היותו הבעלים הפרטיים של קולוניה שלמה – "מדינת קונגו החופשית", שם שלט מ-1884 עד 1908. הקונגולזים הוכרחו לאסוף את חומר הגומי שהיה מוצר מבוקש מאוד בזמנו ברחבי העולם. בזכות קולוניה זו, התעשר לאופולד השני במהירות. רבים מהמבנים ההיסטוריים בבריסל נבנו על ידיו באמצעות כספים אלו והוא כונה בשל כך "המלך הבונה". אולם, בעקבות לחץ דיפלומטי מאוד גדול של הבריטים אשר קבלו על היחס האלים וחסר האנושיות של בעלי הקולוניה כלפי המקומיים, נאלץ לאופולד לוותר על מעמדו כ"בעלים" הבלעדיים של קונגו, וזו עברה לשליטת האומה הבלגית כולה ושמה שונה ל"קונגו הבלגית".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעוריו ותחילת דרכו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאופולד נולד בבריסל ב-9 באפריל 1835, ללאופולד הראשון, מלך הבלגים וללואיז, נסיכת אורליאן, בתם של לואי פיליפ, מלך הצרפתים ושל מריה אמליה מנאפולי וסיציליה. לאופולד התגייס לצבא בלגיה בגיל צעיר. בשנת 1850 מתה אימו שהושפעה עמוקות מפטירת אביה זמן קצר קודם לכן.
נישואיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאופולד התחתן בבריסל ב-22 באוגוסט 1853 עם מריה הנרייטה, ארכידוכסית אוסטריה, בתו של הארכידוכס יוזף, פלטין הונגריה ושל מריה דורותיאה, דוכסית וירטמברג, שממנה נולדו לו ארבעה צאצאים.
בנוסף, היו ללאופולד השני שני בנים מבלאנש דלקרואה, הברונית של ווגאן (Vaughan) בלא נישואים. לאופולד התחתן עם דלקרואה כחמישה ימים לפני מותו, שני הבנים אומצו על ידי בעלה השני אנטואן דוריה (Antoine Durrieux) ב-1910.
מלך הבלגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1865 מת אביו לאופולד הראשון, מלך הבלגים, ולאופולד עלה לשלטון במקומו.
הוא כונה "המלך הבונה" כיוון שהפך על פיהן ערים כמו בריסל ואוסטנד ויצר בנייה חשובה בארדנים. בבריסל, הוא אחראי לבניית שדרות רבות, פארקים ציבוריים ושינויים גדולים בארמון המלכותי של בריסל. לאחוזתו שבארדנים היו 6,700 דונם של יערות ושטחים חקלאיים, מגרש גולף וארבע טירות. באוסטנד, הוא בנה היפודרום וכן את פארק מארי-הנרייט על שם אשתו. הוא גם הרחיב את האחוזה המלכותית שבלאקן.
לכבוד יום הולדתו השישים וחמישה ב-1900, הכריז לאופולד השני על רצונו להעביר את כל רכושו הפרטי למדינה (כתוצאה מביקורת בין-לאומית על צבירת ההון האישי מניצול קונגו ואוכלוסייתה) בתנאי שזה יישמר ולא ייהרס, בתנאי שיתוחזקו הפארקים ובתנאי שיינתנו אמצעים מסוימים לידי המשפחה המלכותית. ב-1903 הסכימה הממשלה הבלגית לתרומתו ובתנאי שהמשפחה המלכותית היא אשר תממן את התחזוקה ללא השתתפות המדינה. התרומה המלכותית צריכה הייתה להיות תחת פיקוח של שר האוצר הלאומי.
במהלך מלכותו לאופולד תמך בהחזקת צבא חזק על מנת לשמור על הנייטרליות של בלגיה.
אינטרסים באפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1876 ארגן לאופולד השני אגודה בין-לאומית שמטרתה לתמוך בתוכניתו הפרטית לפיתוח מרכז אפריקה. ב-1879 יצא הנרי מורטון סטנלי לקונגו לאחר שרכש את הזכויות מלאופולד ופיתח שם את המסחר, כולל בניית כביש מהנהר שזורם בעומק השטח ועד ל-Stanley Pool (כיום Pool Malebo), שם ניתן לשוט בנהר בצורה טובה.
בוועידת ברלין בשנים 1884–1885 הכירו נציגים מ-14 ארצות אירופיות ומארצות הברית במלכותו של לאופולד על "המדינה העצמאית של קונגו". ב-1891, הוא שלח את איש המסעות הקנדי ויליאם גראנט סטיירז להשתלט מחדש על קטנגה שאותה ניסה לתפוס גם ססיל רודס.
הכיבוש היה בעיקר באזור הנילוס הפנימי. לאופולד ניסה ליצור מערכת של קווי רכבת לאורך נהר הקונגו ושלוחותיו וכן ניסה ליצור אפשרויות מימון מקומיות כדי שהאזור יוכל לתחזק את עצמו.
כלפי מדינות אירופה וביניהן בלגיה, המלך לאופולד נראה כפילנתרופ והציג עצמו כמי שעוזר ל"מקומיים" ורק בשנת 1908 התגלו השיעבוד והאלימות הקשה. המטרה לא הייתה לעזור לאיש כי אם להעשיר את הונו האישי ובזכות זאת בלגיה שגשגה.
הירידה הדרסטית בהיקף האוכלוסייה בקונגו עקב הניצול בראשותו של המלך
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחרות בין הקולוניות השונות הייתה אז בשיאה. העושר הגדול הנמצא באזור זה גרם לניצול קשה של האוכלוסייה המקומית, כולל עבדות, תת-תזונה ופגיעות גופניות קשות, במיוחד בתעשיית הגומי. החברות שייצגו את המלך לאופולד היו קובעות מכסות שבועיות של גומי. העונש למי שלא עמד במכסה היה כריתת כף יד ימין. בתיאורים מהתקופה סופר על יום בו נכרתו יותר מאלף כפות ידיים. הנוהל שבו הכריחו את המקומיים לעסוק באיסוף הגומי, כלל את שביית הנשים, והכרחת הגברים והנערים לצאת ליערות ולעסוק באיסוף. עקב כך חיי הכפר נהרסו לחלוטין, הילודה כמעט נעצרה, לא היה מי שיעסוק בליקוט וגידול מזון, מגפות ומחלות התפרצו בין המקומיים.
בבלגיה התייחסו אל השבויים כאל חיות והציגו אותם לראווה במה שנראה כגני חיות, בין היתר היו שלטים בהם נכתב כי אסור להאכיל את האנשים בבוטנים.
הסתייגות עולמית מלאופולד
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל האמור הביא לירידה באוכלוסיית קונגו, שנעה לפי הערכות שונות בין 8–10 מיליון נפש מתוך 20 מיליון בין השנים 1880–1920, בהן הבלגים שלטו באזור זה. עקב מצב זה החלה הסתייגות עולמית מלאופולד בראשות הבריטים לקראת תחילת המאה ה-20. הסופר והעיתונאי הבריטי אדמונד דנה מורל (Edmund Dene Morel) הוא אחד מהראשונים שיידעו את העולם לנעשה על ידי המלך הבלגי. בשנת 1900 הבחין כי אוניות שהגיעו עמוסות בגומי מקונגו הוחזרו לקונגו כשהן נושאות נשק ותחמושת עבור הצבא הבלגי המקומי. בעקבות הלחץ הציבורי החלה ממשלת בריטניה בחקירה רשמית.
כעבור מספר שנים החלה הקהילייה הבין-לאומית, כולל דמויות נודעות כמו הסופר מארק טוויין, להתנגד לשיטות האכזריות שהונהגו בקונגו. ב-1908 הלחץ הבין-לאומי היה כה כבד, עד שלאופולד נאלץ למסור את המושבה, שהייתה קודם לכן בבעלותו הבלעדית, לידי הממשלה הבלגית. כאשר קונגו עברה לשליטת הממשלה הבלגית היא קיבלה את השם "קונגו הבלגית". האוכלוסייה המקומית קיבלה יחס טוב בהרבה מזה שזכתה לו מידי המלך. הבלגים היו המעצמה האירופאית היחידה שבנתה אוניברסיטה במושבתה, והמתיישבים נבחרו בקפידה על ידי הממשלה הבלגית על מנת למנוע ניצול של התושבים המקומיים. עם זאת, במשך 12 שנים נוספות נמשכו מעשי הרצח והזוועה על ידי בעלי המטעים.
בתקופה שבין 1885 ל-1908 נהרגו בין 5 ל-15 מיליון מהתושבים על ידי הבלגים (המספר המקובל הוא כ-10 מיליון), וברבים שלא עמדו בתפוקות העבודה במטעי הגומי נעשו מומים, ככריתת יד ימין. אירועים אלו נחשבים כיום לרצח עם.[דרוש מקור]
ההסתייגות מלאופולד בבלגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות התפשטות תנועת ה-Black Lives Matter, והסרת אנדרטאות לזכר מנהיגי הקונפדרציה מהמרחב הציבורי בארצות הברית, נשמעו גם בבלגיה קריאות להסרת פסלו של לאופולד השני[1]. אנדרטאות של המלך הושחתו או הוסרו בהחלטה של עיריות מקומיות. באנטוורפן, החליטה העירייה להסיר את פסלו של המלך, לאחר שרבבות חתמו על עצומה להסרתו. בגנט כוסה פסל המלך בצבע אדום עם שלט שנכתב עליו "אני לא יכול לנשום". בעיירה לוון הודיעה מועצת העיר כי היא מסירה פסל בדמות המלך שניצב בחזית בית העירייה. לעומתם, הערים ברוז' ואוסטנד לא שינו שמות רחובות על שם המלך לאופולד השני, והביעו תמיכה בהשארת הפסלים בדמותו ולכבודו במרחב הציבורי. בבריסל הבירה, עיקר המחאות התמקדו בפסל הגדול של המלך הרוכב על סוסו. בעקבות המחאות הללו, החליטה עיריית בריסל לבחינת מהלך של דה-קולוניזציה בעיר שיקבל ביטוי בהסרת סממנים קולוניאליסטיים מהרחובות הכיכרות והפארקים. לשם כך הוקם צוות מומחים שכלל 16 אזרחים בלגים בעלי רקע משפטי, אקדמי ואדריכלי, ועוד ארבעה נציגים מהעירייה והוועדה המלכותית לאתרים ומונומנטים. מטרת הוועדה הייתה לבחון מה יעלה בגורלם של האנדרטאות הבעייתיות במרחב הציבורי. דוח הוועדה התפרסם בפברואר 2022, אך לא אושר בפרלמנט הבלגי. עם זאת, הממשלה אישרה בעקבות כך תוכנית פעולה בת 14 שלבים עם פעולות קונקרטיות, אך מחקריות ותעודיות בעיקרן, שמבוססות רק על חלק מהמלצות הדוח. הפוליטיקאים נרתעו מהסרת פסלו של לאופולד השני בבריסל[1].
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאופולד התחתן בבריסל ב-22 באוגוסט 1853 עם מריה הנרייטה, ארכידוכסית אוסטריה, בתם של הארכידוכס יוזף, פלטין הונגריה ומריה דורותיאה, דוכסית וירטמברג, שממנה נולדו לו ארבעה צאצאים:
- לואיז-מארי אמליה (18 בפברואר 1858 – 1 במרץ 1924), התחתנה עם פיליפ, נסיך סקסוניה-קובורג-גותה.
- לאופולד פרדינאן אלי ויקטור אלבר מארי (12 ביוני 1859 – 22 בינואר 1869).
- סטפני קלוטילד לואיז הרמיני מארי שארלוט (21 במאי 1864 – 23 באוגוסט 1945), התחתנה עם רודולף, נסיך הכתר האוסטרי, ולאחריו התחתנה עם אלמר לונלאיי, ולאחריו התחתנה עם וסארוס נאמני.
- קלמנטין אלברטין מארי לאופולדין (30 ביולי 1872 – 8 במרץ 1955), התחתנה עם ויקטור, נסיך נפוליאון.
בנוסף, היו ללאופולד השני שני בנים מבלאנש דלקרואה, הברונית של ווגאן (Vaughan) בלא נישואים:
המלך לאופולד השני נפטר ב-17 בדצמבר 1909, ונקבר באזור המלכותי של כנסיית נוטרה-דאם (Notre-Dame) בלאקן שבבריסל. מכיוון שמת ללא בנים, עלה לשלטון במקומו אחיינו אלברט הראשון, מלך הבלגים.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוריאל לוי, הגיע הזמן שמדינות אירופה ובלגיה בפרט יביטו על עצמן במראה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 22 בינואר 2017
- לאופולד השני, מלך הבלגים, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לאופולד השני, מלך הבלגים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
לאופולד ה-2, (1835-1909), מלך הבלגים, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2
אמנון דירקטור, "מה יהודים היו חושבים אם היו רואים בגרמניה פסלים של היטלר?", באתר הארץ, 4 ביולי 2023
| מלכי בלגיה | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: לאופולד הראשון, מלך הבלגים |
 |
הבא: אלברט הראשון, מלך הבלגים |