לאופולד החמישי, דוכס אוסטריה
 | |
| לידה |
1157  |
|---|---|
| פטירה |
31 בדצמבר 1194 (בגיל 37 בערך) גראץ, ממלכת הבסבורג |
| מקום קבורה |
מנזר הליגנקראוז |
| בן או בת זוג |
Helena of Hungary (1172–25 בדצמבר 1199) |
  | |
לאופולד החמישי, דוכס אוסטריה (בגרמנית: Leopold V. von Österreich; 1157 – 31 בדצמבר 1194), המכונה בעל המידות הטובות (בגרמנית: "der Tugendhafte") היה חבר בבית באבנברג שמלך כדוכס אוסטריה משנת 1177 ודוכס שטיריה בתוך האימפריה הרומית הקדושה משנת 1192 ועד מותו. הסכם גאורגנברג הביא לכך שלאופולד הותקף בשטיריה על ידי הקיסר הרומי-גרמני פרידריך ברברוסה ב-1193, מה שהוביל לבסוף ליצירתה של אוסטריה המודרנית. לאופולד נודע גם במעורבותו במסע הצלב השלישי בו לחם במצור על עכו ב-1191 ובמאסרו של המלך ריצ'רד הראשון ב-1193 בטירת דורנשטיין.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאופולד [1] נולד ב-1157 והיה בנו של היינריך השני, דוכס אוסטריה מנישואיו השניים עם הנסיכה הביזנטית תאודורה, בתו של אנדרוניקוס קומננוס, בנו הבכור השני של הקיסר יוחנן השני קומננוס.[2] רגע לפני לידתו, אביו השיג את העלאת המרקיזות האוסטרית לדוכסות על פי ה-Privilegium Minus משנת 1156, שהוצא על ידי הקיסר פרידריך ברברוסה. בתור בנו הבכור של היינריך השני, לאופולד כבר אושר כיורש הדוכסות האוסטרית על ידי הקיסר בקיץ 1174 ברגנסבורג.
הוא ירש את אביו כדוכס אוסטריה עם מותו ב-13 בינואר 1177. זמן קצר לאחר מכן, לאופולד העניק את תמיכתו לדוכס פרידריך מבוהמיה בזמן שהאחרון היה תקוע בסכסוך עם בן דודו סובבסלב השני משושלת פשמישל, שניהל מערכה בדוכסות האוסטרית. בתורו, לאופולד הגיע להסכם שלום עם דוכסות בוהמיה השכנה, שנקבע על ידי הקיסר פרידריך ברברוסה באיגר ב-1179. שנתיים לאחר מכן, הוא השתתף בדיאט אימפריאלי בארפורט, שם בנו הבכור פרידריך אושר כחלק מהאצולה האוסטרית. בשנת 1182 עלה לאופולד לרגל לארץ הקודש והתקבל בכבוד בחצרותיהם של בלה השלישי, מלך הונגריה ושל הקיסר אלקסיוס השני קומננוס בקונסטנטינופול.
בגרמניה, הוא החל לנהל משא ומתן על הסכם גאורגנברג עם הדוכס האחרון של האוטקרים משטיריה, אוטוקר הרביעי, שקיבל את תואר הדוכס מהקיסר ב-1180. ההסכם נחתם ב-17 באוגוסט 1186, ולאחר מכן אוחדו שטיריה והחלק המרכזי של אוסטריה עילית עם ולס ושטייר לדוכסות אוסטריה עם מותו של אוטוקר ב-1192. בשנה שלאחר מכן, לאופולד אושר בשטיריה על ידי הקיסר; זה היה הצעד הראשון לקראת יצירת אוסטריה המודרנית.
לאופולד זכור בעיקר מחוץ לאוסטריה בשל השתתפותו במסע הצלב השלישי. סכסוכי גבול עם מלך הונגריה בלה השלישי מנעו תחילה מהדוכס מללוות את הקיסר פרידריך עם עזיבתו במאי 1189. כששמע על מותו של הקיסר בשנת 1190, הוא נסע לוונציה, שם עלה לארץ הקודש. סופות סתיו אילצו אותו לחרוף בזאדאר שעל חוף הים האדריאטי. הוא הגיע לארץ ישראל ליטול חלק בשלב האחרון של המצור על עכו באביב 1191. לאופולד קיבל את הפיקוד על שרידי הכוחות הקיסריים לאחר מותו של בנו של הקיסר הדוכס פרידריך משוואביה בינואר. לפי האגדה, הטוניקה שלו הייתה ספוגת דם לאחר הקרבות. כשהסיר את החגורה, הופיע פס לבן. הקיסר החדש היינריך השישי העניק לו את הפריבילגיה לאמץ את הצבעים הללו כדגלו החדש, שלימים יהפוך לדגל אוסטריה.
עכו נכנעה ב-12 ביולי, לאחר הגעתם של פיליפ השני, מלך צרפת וריצ'רד הראשון, מלך אנגליה. הדוכס לאופולד, כמפקד הכוח הגרמני, דרש זכויות שוות לאלו של שני המלכים אך נדחה. כאשר הדגלים של ממלכת ירושלים, אנגליה, צרפת ודגל הדוכס של לאופולד הונפו בעיר על ידי בן דודו של לאופולד, המרקיז קונרד ממונפראטו, ריצ'רד הסיר את דגלו של לאופולד והדוכס יצא בזעם לנחלתו האוסטרית, לשם הגיע עד סוף 1191. בינואר 1192 הוא המשיך לחצרו של הקיסר היינריך השישי והתלונן במרירות על ריצ'רד, שגם הוא נחשד במעורבות ברצח קונרד, זמן קצר לאחר בחירתו למלך ירושלים באפריל באותה שנה.
הקיסר כנראה הסכים עם המלך פיליפ, שכבר היה בעימות עם המלך האנגלי, על לכידתו של ריצ'רד. כאשר המלך ריצ'רד עזב את ארץ הקודש בסוף אוקטובר 1192, הוא מצא את הנמלים הצרפתיים סגורים והפליג במעלה הים האדריאטי. הוא לקח את הדרך הכפרית מאקיליה ואז עבר לאוסטריה כדי להגיע לנחלות בוואריה של גיסו הנרי האריה מבית ולף. בזמן שנסע במסווה, הוא עצר בווינה זמן קצר לפני חג המולד 1192, שם הוכר (כנראה בגלל טבעת החותם שלו) ונעצר בארדברג (מחוז לנדשטראסה המודרני). בתחילה הדוכס לאופולד הטיל את המלך לכלא בדירנשטיין, ובמרץ 1193 הובא ריצ'רד בפני הקיסר הנרי השישי בטירת טריפלס, והואשם ברצח קונרד. כופר של 35,000 קילוגרם כסף שולם כדי לשחרר את ריצ'רד.[3] לאופולד דרש מאחייניתו של ריצ'רד, אלינור, להינשא לבנו פרידריך. עקב מותו של לאופולד, נישואים אלה מעולם לא התקיימו. חלקו של לאופולד בכופר הפך לבסיס למטבעה בווינה, ושימש לבניית חומות עיר חדשות לווינה, וכן לייסד את העיירות וינר נוישטאדט ופרידברג בשטיריה. הדוכס נודה על ידי האפיפיור סלסטינוס השלישי על כך שלקח את עמיתו הצלבני בשבי.
כדי לקבל מחילה, לאופולד התכונן למסע צלב נוסף, אך תוכנית זו נכשלה. בשנת 1194, רגלו נמחצה כאשר סוסו נפל עליו בטורניר בגראץ. אף על פי שייעצו לו המנתחים שלו לכרות את כף הרגל, איש לא הודה שהוא מסוגל לעשות זאת. הוא ציווה על משרתיו לכרות את רגלו בגרזן, מה שהם הצליחו לעשות לאחר שלוש ניסיונות. הוא נכנע לגנגרנה ומת ב-31 בדצמבר 1194. כתוצאה מהבטחות ערש דווי להחזיר פיצויים שניתנו לארכיבישוף אדלברט מזצבורג שזומן בחופזה, הוא התפייס וקיבל קבורה נוצרית במנזר הייליגנקרויץ.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפנטקוסט 1174 נישא לאופולד להלנה (1158–1199), בתו של גזה השני, מלך הונגריה, ממנה היו לו לפחות שני ילדים:
- פרידריך הראשון ( 1175–1198),[4] שירש את אביו כדוכס אוסטריה
- לאופולד השישי (1176–1230), ירש את אביו כדוכס שטיריה (שלא עולה בקנה אחד עם הסכם גאורגנברג) והפך לדוכס אוסטריה עם מות אחיו ב-1198.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Middle High German Liutpold, Liutpolt, Liupold, etc.; the name is Latinized as Liupoldus on the seal of his son Leopold VI.
- ^ Lingelbach 1913, pp. 91–92.
- ^ Horst Fuhrmann (9 באוקטובר 1986). Germany in the High Middle Ages: C.1050-1200. Cambridge University Press. p. 182. ISBN 978-0-521-31980-5.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Fastlinger 1920, p. 112.