ל'ואלין אפ גריפיד'
 | |||||||||||
| לידה | בערך 1223 | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1282 אברדווי, פוויס | ||||||||||
| מדינה | ויילס | ||||||||||
| בן או בת זוג |
Eleanor de Montfort (1278–?)  | ||||||||||
| שושלת בית אברפראו | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
ל'ואלין אפ גריפיד' (בוולשית: Llywelyn ap Gruffydd; בערך 1223 – 11 בדצמבר 1282), הידוע גם בכינוי ל'ואלין האחרון או ל'ואלין השני, היה הנסיך הוולשי החוקי האחרון שמלך על נסיכות ויילס העצמאית משנת 1258 עד למותו בקרב מול האנגלים ב-1282. לאחר מותו, אחיו דוויד' אפ גריפיד' ירש את נסיכות ויילס[1] תוך כדי לחימה באנגליה עד שנלכד והוצא להורג באוקטובר 1283 מה שהביא לביטול הנסיכות על ידי אדוארד הראשון, מלך אנגליה באופן רשמי.
שלטונו של ל'ואלין אפ גריפיד'
[עריכת קוד מקור | עריכה]ל'ואלין היה בנו השני של גריפיד' אפ ל'ואלין פוור, שהיה בנו הבכור של ל'ואלין הגדול - נסיך ויילס הראשון. דודו דוויד' אפ ל'ואלין כלא את אביו באנגליה וירש את כס הנסיכות, לאחר שאביו נהרג בשנת 1244 מנפילה בעת שניסה לברוח ממגדל לונדון, ל'ואלין אפ גריפיד' ואחיו הבכור נותרו הבאים בתור הירושה על ממלכת גוויניד' לבית אברפראו ונסיכות ויילס (זאת מאחר שדודם דוויד' לא הביא ילדים לעולם). חמש שנים לאחר מותו של ל'ואלין הגדול ועלייתו לשלטון של דוויד' אפ ל'ואלין, פרצה בשנת 1245 מלחמה בין הנרי השלישי, מלך אנגליה לדוויד', ב-1247 הוסג הסכם שחילק את ממלכת גוויניד' כך שהשטחים מזרח לנהר קונווי הועברו לשליטה אנגלית (כיום שטחי מחוז דנבישייר, קונווי, רקסהאם ופלינטשייר בצפון-מזרח ויילס).
ב-1272 עלה לכס בשלטון האנגלי אדוארד הראשון, סירובו של ל'ואלין לשלם מיסים לאנגליה בשילוב עם קשריו הפוליטיים למשפחת דה מונפור הובילו את המלך אדוארד להגדיר אותו כמורד ב-1276, שנה לאחר מכן גויס צבא אנגלי גדול שיצא לכיוון ויילס. הצבא האנגלי כבש את האי אנגלסי ונערך על הגבול לאורך נהר קונווי. כדי למנוע את הכיבוש האנגלי המלא של ויילס חתם ל'ואלין על הסכם אברקונווי אשר היווה את התחלת הסוף של נסיכות ויילס העצמאית ולמעשה הגדיר את סופה עם מותו של ל'ואלין. המלך האנגלי איפשר לל'ואלין להתחתן עם אהובתו סימון דה מונפור רק לאחר שקיבל את התנאים האנגליים, בהם הכרה במלך אנגליה וצמצום משמעותי לאדמות משפחתו בוויילס - הם נישאו ב-1276 בקתדרלת ווסטר.
בשנת 1282 התעוררו מחדש רוחות המרד כנגד האנגלים, אצילים ולשים רבים שתמכו במלך אנגליה עברו לתמוך בכס הוולשי ושוב יצא המלך אדוארד עם צבאו להילחם במורדים בדומה למהלכי המרד של 1277. ל'ואלין ככל הנראה לא היה מעורב באופן ישיר בתכנון המרד, אך לקח חלק בהנהגת הצבא הוולשי שלחם כנגד האנגלים. ביוני 1282 פקדה את ל'ואלין טרגדיה אישית כאשר אשתו סימון נפטרה, מעט לאחר הולדת בתם היחידה גוונל'יאן.
בשלבי הלחימה הראשונים היו לוולשים מספר הצלחות בבלימת האנגלים באנגלסי וצפון-מזרח ויילס, והמלך אדוארד אף הציע לל'ואלין להגיע להסכם בו יעביר את ויילס לשלטון האנגלי ובתמורה יקבל ל'ואלין תארים ואדמות באנגליה - ל'ואלין לא הסכים לכך. לקראת סוף 1282 ל'אולין השאיר את אחיו להגן על גבולות גוויניד' בצפון, בעוד הוא לקח מחצית מהצבא לדרום ויילס היכן שהתבססו אצילים אנגלים במארצ'ים הוולשים. ב-11 בדצמבר, במהלך הקרב על גשר אורווין (במרכז מחוז פוויס של ימינו) התפצל ל'ואלין מצבאו ונהרג בידי חיילים אנגלים במארב. לאחר מותו ראשו נשלח למלך אדוארד שישב עם צבאו באנגלסי ומשם נשלח למגדל לונדון שם הוצב על קצה חנית, ישנן עדויות לכך ש-15 שנים לאחר מותו ראשו של ל'ואלין נשאר מוצג בחומות המגדל.
מספר חודשים לאחר מותו של ל'ואלין, עם מורל ולשי נמוך, ביוני 1283 נתפס דוויד' שהמשיך לטעון לכתר הוולשי לאחר מות אחיו. דוויד' נשפט באנגליה והוצא להורג בתלייה, גרירה וביתור מה שהשלים את כיבושו של אדוארד, אשר ביטל את ממלכת גוויניד' ההיסטורית ונסיכות ויילס סופחה באופן רשמי לאנגליה. גוונל'יאן, ביתו היחידה של ל'ואלין, נמצאה על ידי האנגלים והועברה למנזר, שם חיה כנזירה עד שנפטרה ב-1337 כנראה מבלי לדעת מעולם שהייתה יורשת לנסיכות ויילס.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלטונו של ל'ואלין באתר BBC.
- ל'ואלין אפ גריפיד', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)