לדלג לתוכן

ל'אטאלנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ל'אטאלנט
L'atalante
בימוי ז'אן ויגו
הופק בידי ז'אק-לואיס נאנס
תסריט ז'אן ז'נה, אלברט ריירה, ז'אן ויגו
עריכה Louis Chavance עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים מישל סימון, דיטה פארלו, ז'אן דסטה
מוזיקה מאוריץ ג'ובר
צילום בוריס קאופמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה גומון עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה גומון, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 12 בספטמבר 1934
משך הקרנה 89 דקות
שפת הסרט צרפתית
סוגה סרט דרמה, סרט רומנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ל'אטאלנטצרפתית: L'atalante) הוא סרט צרפתי משנת 1934 שביים ז'אן ויגו, בכיכובם של ז'אן דסטה, דיטה פארלו, ומישל סימון.

תקציר העלילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחקה אחר קורותיו של ז'אן, הקפטן של הדוברה ל'אטאלנט ואשתו החדשה, ג'וליט (דיטה פארלו). הם נישאים לאחר שבקושי הכירו זה את זה, בעיירה הפרובינציאלית של ג'וליט. הסצנה של צעדתם מהחתונה לסירתו של ז'אן מצולם בסגנון מקוטע והוא מבשרו של הגל החדש של הסרטים הצרפתיים. הם יוצאים לטיול לפריז, מסע המשמש הן להובלת מטען והן כירח הדבש שלהם. מתח ניצת בקרב הצוות, אשר אינם רגילים להימצאותה של אישה על הספינה. רוב הקונפליקט נובע מז'אן שמתעוררת בו קנאה זועמת, הוא מנפץ צלחות, ומרים עוגן כל אימת שמזדמן, לאחר שהוא מגלה את ג'וליט ועמיתו ז'ול (מישל סימון) משוחחים בתאו של ז'ול.

כשהם מגיעים לפריז הולכים ז'אן וג'וליט למועדון מוזיקה. שם הם פוגשים ברוכל המפלרטט עם ג'וליט, דבר המוביל לריב עם ז'אן. ג'וליט שלא אוהבת את חיי הספינה ונמשכת לאורותיה של פריז, בורחת עם הרוכל. זאן שננטש מאחור זועם, מותיר אותה מאחור ואחר כך הוא שב לאחר שהחליט לחפש אותה.

ההערכה לסרט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל שבחים בשל סגנונו הריאליסטי-פואטי החוזה את הנולד, אולם הוא גם כלל קטעים סוריאליסטים מפתיעים, כמו התמונה הכפולה של מישל סימון בקטע ההיאבקות והסצנה שבה ז'אן קופץ לנהר. כפי שצוין הסרט חביב על יוצרים בני הגל החדש בקולנוע הצרפתי, שסרטיהם מכילים רמיזות רבות לעבודותיו של ז'אן ויגו.

המפיצים המקוריים של הסרט צמצמו את משכו בניסיון לעשותו פופולרי יותר והוסיפו לשם הסרט את הכותר Le Chaland Qui Passe, שם שיר בן התקופה, שאף הוכנס לתוך הסרט.

ל'אטאלנט נבחר לסרט העשירי בטיבו בכל הזמנים במשאל של Sight & Sound משנת 1962 ולמקום השישי ב-1992.

הצילום שקצר את ההלל היה של בוריס קאופמן, מאוחר יותר הוא הפליג לצלם סרטים גדולים בהוליווד כמו חופי הכרך. אף על פי כן, הוא תיאר את עבודתו עם ויגו כ"גן עדן קולנועי".

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ל'אטאלנט בוויקישיתוף