כתונת פסים (מיכאל סגן-כהן)
כתונת פסים היא יצירת אמנות של האמן והחוקר מיכאל סגן-כהן, אשר נוצרה בשנת 1981 בזמן שהותו בניו יורק. היצירה נחשבת לאחת מעבודותיו המשמעותיות ביותר, ומשלבת בין גישות שונות באמנות, ביניהן אמנות מושגית וסגנון "הציור הרע" (אנ'). "כתונת פסים" היא יצירה חשובה באמנות הישראלית, אשר משלבת בתוכה רבדים היסטוריים, תרבותיים ואישיים. באמצעות שימוש בבגד נטול גוף ובדיוקן המוצב על מתכת, הצליח סגן כהן לבטא דילמות הנוגעות לזהות, לזיכרון ולתפקיד האמן.[1]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1981 יצר האמן מיכאל סגן-כהן יצירה משמעותית בעת שהותו בניו-יורק. היצירה, המכונה "כתונת-פסים", משלבת טכניקות של ציור באקריליק על בד ופח, ומתנשאת לגובה של 177 סנטימטרים. הקומפוזיציה מורכבת משני חלקים עיקריים: החלק התחתון מציג כ-15 פסים אנכיים בגוון כחול על גבי בד גולמי, ללא שכבת בסיס או רקע, היוצרים דימוי של לבוש. בחלק העליון של היצירה מופיע דיוקן עצמי של האמן על גבי לוח פח כסוף, כשהוא מעוצב בסגנון איקוני המזכיר דמות מקראית, עם זקן ושיער ארוך. שם היצירה והאופן בו בחר האמן להציג את עצמו מעלים אסוציאציות לסיפור המקראי של יוסף וכתונת הפסים שקיבל מאביו יעקב, אך הבחירה בשם "כתונת-פסים" (ללא ה' הידיעה) מותירה פתח לפרשנויות מגוונות של היצירה.[1][2]
היצירה בנויה משני רכיבים מרכזיים: הכותונת והדיוקן הרקוע על גבי פח:
הכתונת – בד קנבס משוחרר, נטול צבע רקע או שכבת הכנה (ג'סו), שעליו צוירו בקווים לא מוקפדים כ-15 פסים אנכיים בצבע כחול. הפסים יוצרים דימוי של לבוש המזכיר גלימה, אך תחתיו חסר גוף. השרוולים אינם מסתיימים בכפות ידיים, דבר המדגיש את אופיו הריק של הבגד. הדיוקן העצמי הרקוע על גבי פח – בחלקו העליון של הציור מחובר לוח מתכת כסוף, ובמרכזו מופיע דיוקן עצמי של האמן. בדמותו, בעלת שיער ארוך וזקן, הוא נראה כדמות תנ"כית. הצבת הדיוקן על משטח מתכתי יוצרת מתח בין ראשו המובחן לבין גופו הנעדר, ומקנה ליצירה ממד סימבולי נוסף.[2]
פרשנויות ומשמעויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקשר תנ"כי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכותרת "כתונת פסים" מאזכרת את סיפורו של יוסף בתנ"ך, שכתונת הפסים שהוענקה לו מאביו סימלה את אהבתו אך גם עוררה קנאה בקרב אחיו: "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים." (בראשית ל"ז, ג'). יש המפרשים את היצירה כעיסוקו של האמן בזהותו האישית וביחסיו עם אביו.[1][2]
סמלים יהודיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפסים בצבעי כחול ולבן מתחברים לדגל ישראל ולפסי הטלית, ומחזקים את הקשר לסמלים יהודיים. הכתונת הריקה מעלה שאלות על נוכחות והיעדר, ועל תפקיד האמן כממשיך מסורת רוחנית.[1][2]
זיכרון השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המראה של הבגד הריק עשוי להעלות אסוציאציה למדי האסירים במחנות הריכוז, מה שמעניק ליצירה נופך נוסף של כאב וזיכרון קולקטיבי. במקרה זה, ניתן לראות את דיוקן האמן כמייצג דמות של מי שנגזר עליו גורל מר.[1][2]
הקשרים אמנותיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העבודה מתכתבת עם יצירותיו של בארנט ניומן ועם המגמות המטאפיזיות באמנות האמריקאית. כמו כן, הכתונת מזכירה לבוש מזרח תיכוני מסורתי, דבר המשקף את עיסוקו של סגן כהן בזיקה בין התרבות היהודית לתרבות האסלאם.[1]
אובדן היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2008, בזמן שהתכוננו להצגת היצירה בתערוכה "צ'ק פוסט: שנות ה־80 באמנות ישראל" במוזיאון חיפה, אבד חלקה העיקרי – בד הקנבס. במהלך ההכנות לתערוכה, הבד, שהיה מקופל ועטוף בניילון, נלקח בטעות עם חומרי אריזה ונזרק לאשפה. החיפושים אחריו, שכללו גם בדיקה באתר הפסולת העירוני, לא נשאו פרי. כתוצאה מכך, שרד רק רכיב אחד מהיצירה – הדיוקן העצמי של האמן על הפח, דבר שיצר רובד פרשני נוסף של חורבן ואובדן.[3][2]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 כתונת-יוסף, באתר המחסן של גדעון עפרת, 2023-03-19
- ^ 1 2 3 4 5 6 יעל מאלי, מה מייצגת כתונת הפסים של יוסף
- ^ דנה גילרמן, יצירתו של סגן-כהן נזרקה לפח, באתר הארץ, 21 ביולי 2008