לדלג לתוכן

כתב יד אשקר-גילסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היכל הספר במוזיאון ישראל

כתב יד אשקר-גילסון (באנגלית: Ashkar-Gilson Manuscript), הוא קטע מגוויל ספר תורה שהועתק והמתוארך למאה ה-7 לספירה, בזמן "תקופת הדממה", ובו חלק מפרשת שמות (בספר שמות קטעים מפרקים י"ג:19-ט"ז:1). כתב היד התגלה בשנות ה-70 של המאה העשרים. כתב היד, הוא קטע טקסט המציג את שירת הים בספר שמות.[1][2][3] השם הרשמי של קטע הגוויל הוא MS Durham, Duke University, Ashkar-Gilson #2.

כתב היד אשקר-גילסון מס' 2 נקנה בביירות, לבנון ב-1972 על ידי פואד אשקר ואלברט גילסון, שהאמינו שייתכן שהוא הגיע מגניזת קהיר. אשקר וגילסון תרמו את כתב היד לאוניברסיטת דיוק, הנמצאת בעיר דרהאם שבקרוליינה הצפונית, ארצות הברית. בשנת 2007 השאילה האוניברסיטה את היצירה למוזיאון ישראל בירושלים, שם הוא הוצג בהיכל הספר. במהלך הצגת כתב היד במוזיאון ישראל הוא משך את תשומת לבם של שני חוקרים ישראלים, ד"ר מרדכי מישור מהאקדמיה ללשון העברית וד"ר עדנה אנגל מהמכון לפלאוגרפיה בספרייה הלאומית.[4] בשנת 2007, בבחינה מדוקדקת של החוקרים אנגל ומישור את כתב היד נמצא שהקטע בכתב היד אשקר-גילסון מספר שמות, הוא המשכו של כתב היד הלונדוני שנחשף לפניו, המכיל את ארבע העמודות הראשונות מהפרקים ט:18-י"ב:6 בספר שמות.[5][6] קטעים נוספים מאותה מגילה זוהו על ידי מרדכי וינטרוב.[7] החוקר פול סנדרס, טוען שהקשר בין כתב היד אשקר-גילסון לכתר ארם צובא חזק מאוד.[8]

מחקר ומאפייני כתב היד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 של המאה העשרים, התגלה כתב היד אשקר-גילסון, שהוא קטע גוויל תורה שהועתק בימי הביניים המוקדמים בין המאות השביעית לשמינית לספירה. הגוויל מציג קטע משירת הים, מספר שמות. מצבו הפיזי והמקוטע של הגוויל היה הסיבה לכך שהוא זכה לפחות תשומת לב. כל שהיה זמין לגביו היה רק מידע בסיסי. עם זאת, החוקרים המעטים שהכירו את קיומו תיארו אותו כבעל ערך וציינו שהוא אחד מכתבי היד הנדירים ששרדו מהתנ"ך העברי מ"תקופת הדממה" (התקופה שבין כתיבת מגילות ים המלח המאוחרות במאה הראשונה לפנה"ס ובין המאה העשירית, שבה נוצרו הקודקסים העתיקים ביותר הקיימים של התנ"ך העברי כגון כתר ארם צובא). חשיבותו של כתב היד גדולה יותר ממה שהוצע בעבר. פרטים משמעותיים המופיעים במסורה הטברנית של התנ"ך, כגון כתר ארם צובא וכתב יד לנינגרד הידועים, מצביעים על כך שהמעתיקים הושפעו ממגילה זו ממש. "כתב היד הלונדוני", היה גוויל נוסף ששרד והיה ידוע עוד לפני שכתב היד אשקר-גילסון התגלה.[9] עבודתם של החכמים, בעלי המסורה על הכנת המסורה התפרסה במשך כעשרה דורות בבבל ובטבריה, ובעיקר מן המאה השמינית לספירה ועד להשלמתה במאה העשירית. עבודתם של בעלי המסורה, שהיו קבוצה של חכמים יהודיים שהעלו על הכתב, במשך כעשרה דורות, החל מן המאה השמינית ועד המאה העשירית, את אופן הקריאה העתקה והכתיבה של המקרא כפי שהשתמר בידם במסורת שבכתב ובעל פה. הם פעלו באמצעים שונים לקבע את נוסח המסורה כדי למנוע שינויים בהעברתו מדור לדור, בתקופה שבה הופץ המקרא בהעתקת כתבי יד ומסורת קריאתם הועברה בעל פה.

כתב היד אשקר-גילסון וכתב היד הלונדוני הם גיליונות העשויים מקלף גוויל. כתב היד אשקר-גילסון, שניזוק קשות, הושחט והושחר, מציג קטעים מספר שמות י"ג:19-ט"ז:1, בעוד שכתב היד הלונדוני, השמור טוב יותר וחסר רק את השוליים החיצוניים המקוריים וחתיכה זעירה בעמודה האחרונה, מציג את הטקסט של שמות ט:18-י"ג:2. עמודה שלמה אחת אבדה בין שני הגיליונות השמורים. מגודל הגיליונות הקיימים ניתן להסיק שגוויל התורה המקורי היה בגובה שמעל 50 סנטימטרים. כתב היד אשקר-גילסון מציג חלקים מארבע עמודות. העמודה השנייה והשלישית ניזוקו רק מעט וגובהן 42 שורות. רק חלקים זעירים מהעמודה הראשונה והרביעית שרדו. העמודה השלישית, שרוחבה כמעט כפול מהעמודות האחרות, מכילה את הטקסט של שירת הים (שמות ט"ו:19-1). הטקסט מסודר בתבנית מיוחדת הדומה לעבודת לבנים. בשנת 1972 קנו פ. אשקר וא. גילסון את הגוויל, יחד עם קטעים עבריים עתיקים אחרים, בביירות. כמה שנים לאחר מכן, הם תרמו אותו לאוניברסיטת דיוק בצפון קרוליינה. פרופסור ג'. צ'ארלסוורת, שהיה פרופסור באוניברסיטת דיוק, תיארך את הגוויל למאות השישית עד השמינית לספירה על בסיס פלאוגרפיה. התיארוך שלו צומצם על ידי אנליזות פחמן-14 שהוכיחו שהגיליון מתוארך למאה השביעית או השמינית לספירה. כתב היד הלונדוני מציג שבע עמודות בנות 42 שורות. שמו (כתב היד הלונדוני) מתייחס לתקופה בה הוא נשמר בקולג' היהודי בלונדון. מראשית המאה ה-21 הוא חלק מהאוסף הפרטי של ס. לוונטייל בניו יורק. החוקר פול סנדרס (Dr. Paul Sanders, Assistant Professor Old Testament) טוען, שייתכן שהן כתב היד אשקר-גילסון והן כתב היד הלונדוני מקורם בגניזת קהיר.[9]

מאפייני הכתיבה הנראים בתצלומי אינפרא-אדום תואמים לסטנדרטים הגבוהים ביותר של ימי הביניים המוקדמים, כולל הכללים להעתקת מגילות תורה, בתלמודים ובמסכת סופרים. העמודות שורטטו בשיטה יבשה לפני שנכתבו. הם שורטטו אנכית, כדי לתחום את שולי העמודות, ואופקית עבור השורות הבודדות. גובה העמודות תואם לכללים שנהגו בימי הביניים המוקדמים, כלומר שעמודה של מגילת תורה חייבת להיות בגובה של ארבעים ושתיים שורות. הטקסט העיצורי הועתק בקפידה וביד יציבה. לא הובחנו סימני תיקון. האותיות תלויות מעט מתחת לקווים האופקיים המשורטטים, כאשר נשאר מרווח מסוים בין חלקן העליון של האותיות לבין הקו האופקי. רק הקו האנכי של האות למ"ד בולט מעל קו זה. המעתיק שמר על השוליים נקבעו בצורה נוקשה והוא נמנע מהבליטה של יותר מאות אחת מעבר לקו השמאלי של השוליים. הוא העדיף למקם מילים שבאופן אחר היו חודרות לשוליים השמאליים בתחילת השורה הבאה. כמו כן, הוא נמנע מחללים בולטים בין המילה האחרונה בשורה לשוליים השמאליים על ידי הכנסת חלל לפני המילה האחרונה, או במקרים מעטים יותר על ידי אריכת הקו האופקי של אות במילה האחרונה (לדוגמה, הדלת של נד, שמות ט"ו:8). החללים שנבעו מהרווחת השורות מולאו בנקודה אחת או יותר כדי לציין שהם חסרי משמעות. בממוצע, המרווחים בין המילה האחרונה של פסוק לבין המילה הראשונה של הפסוק הבא אינם רחבים יותר מהמרווח הרגיל בין שתי מילים רצופות באותו פסוק. זה גם תואם למנהגי הכתיבה והעתקה המסורתיים.[9]

הסידור של שירת הים היה סידור מתוכנן בקפידה, שהוא המוקדם מסוגו שנמצא עד אז. אף על פי שכתב היד של אשקר-גילסון הוא רק קטע של מגילת תורה, טקסט השיר כמעט ולא ניזוק. הסידור עוקב אחר תבנית שהתלמוד כינה "אריח על גבי לבינה ולבינה על גבי אריח", כלומר "חלק כתוב מונח על חלק לא כתוב בשורה הבאה ולהפך". סידור כזה נמצא בשירת הים ושירת דבורה (שופטים ה').[9]

מאפיינים נוספים של כתב היד כוללים:

  1. שמירה קפדנית על השוליים המשורטטים.
  2. הימנעות מבליטת יותר מאות אחת מעבר לקו השוליים השמאלי.
  3. מילוי רווחים ריקים בנקודה אחת או יותר לציון חוסר משמעותם.
  4. רווחים ממוצעים בין המילה האחרונה של פסוק לראשונה של הפסוק הבא אינם רחבים יותר מהרווח הרגיל בין מילים עוקבות באותו פסוק.

תכונות אלו תואמות למנהגים המסורתיים של כתיבת ספרי תורה.[9]

סיכום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר פול סנדרס כותב, בסיכום מחקרו (The Ashkar-Gilson Manuscript: Remnant of a Proto-Masoretic Model Scroll of the Torah) אודות כתבי היד, שגוויל התורה מהמאה השביעית או השמינית, שהשרידים היחידים ממנו הם כתב היד אשקר-גילסון (Ashkar-Gilson Manuscript) וכתב היד הלונדוני, היה ככל הנראה כתבי יד מהמעלה הראשונה, על כן, הם היו ראויים לשמש כמודל להעתקה. איכותם ניכרת לא רק במאפייני הכתיבה הכלליים אלא גם בסידור המדויק של טקסט "שירת הים". לדבריו, סביר להניח כי המסורה הטברנית בחרה בהם ובכתבי היד התנ"כיים האיכותיים ביותר שהיו זמינים באותה תקופה, כאשר התחילו במפעל ליצירת הקודקסים של התנ"ך. ישנם סיבות חזקות להאמין שכתבי יד אלה היו בין כתבי היד, ששמשו כדוגמה או כמודל מוסמכים לביצוע העתקות וכתיבת התורה.[9]

גילוי כתב יד מקראי ובמיוחד כזה ששימש בבית כנסת ב"תקופת הדממה", הוא אירוע נדיר. שני הקטעים מספר שמות, השייכים לאותו גוויל ספר תורה שהועתק במאה ה-7 או ה-8 לספירה, שרדו ונתגלגלו במהלך השנים למקומות שונים בעולם, אוחדו בשנת 2007 בהיכל הספר של מוזיאון ישראל בירושלים במסגרת תערוכה מתמשכת בהיכל.[10]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Sanders, Paul (2014-01-01). "The Ashkar-Gilson Manuscript: Remnant of a Proto-Masoretic Model Scroll of the Torah". Journal of Hebrew Scriptures. 14. doi:10.5508/jhs.2014.v14.a7. ISSN 1203-1542.
  2. ^ Charlesworth, James H. (2015). "Ashkar Manuscript 2: Introducing a Phenomenal New Witness to the Bible" (PDF). Israel Museum Studies in Archaeology. 7: 66–69.
  3. ^ "What Is the Oldest Hebrew Bible?". Biblical Archaeology Society. 2021-01-10. נבדק ב-2021-08-14.
  4. ^ McDonald, Amy (2010-03-05). "Ashkar-Gilson Manuscript in the News". The Devil's Tale (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-14.
  5. ^ Engel, Edna; Mishor, Mordechay (2015). "An Ancient Scroll of the Book of Exodus: The Reunion of Two Separate Fragments" (PDF). Israel Museum Studies in Archaeology. 7: 24–61.
  6. ^ "Fragments of 1,300-year-old Torah scroll reunited | Jerusalem Dispatch" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-08-14.
  7. ^ Veintrob, Mordechai (2019-04-01). "More fragments of early Torah scroll come to light". Genizah Fragments. 77: 1–2. נבדק ב-2024-02-25.
  8. ^ Sanders, Paul (2024). "Rediscovered Fragments Shed New Light on a Proto-Masoretic Torah Scroll". Journal of Hebrew Scriptures. 23: 1–22. doi:10.5508/jhs29630. ISSN 1203-1542.
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 PAUL SANDERS, THE ASHKAR-GILSON MANUSCRIPT: REMNANT OF A PROTO-MASORETIC, MODEL SCROLL OF THE TORAH, Journal of Hebrew Scriptures, Volume 14, Article 7 DOI:10.5508/jhs.2014.v14.a7
  10. ^ A sound in silence, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2010-03-26 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כתב_יד_אשקר-גילסון&oldid=40151208"