כפר לאם
 | |
| מבצר כפרליט ששכן בתוך הכפר | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז חיפה |
| נפה | נפת חיפה |
| שפה רשמית | ערבית |
| סיבת נטישה | מלחמת עצמאות |
| תאריך נטישה | 1948 |
| יישובים יורשים | הבונים |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 340[1] (1945) |
| קואורדינטות | 32°38′17″N 34°56′07″E / 32.638137°N 34.935397°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
כּפְר לַאם (בערבית: كفر لام) היה כפר ערבי בנפת חיפה אשר שכן כ-21 קילומטר דרומית לעיר חיפה, בסמוך לכפרים עין ע'זאל וא-סואמיר. הכפר נהרס במלחמת העצמאות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי ההיסטוריון והגאוגרף המוסלמי יאקות אל-חמאווי, שכן באזור כפר בשם כפר לאב שנוסד במאה ה-8 לספירה על ידי הח'ליף השאם אבן עבד אל-מלכ.
במהלך התקופה הערבית נבנה בכפר לאב מבצר כפרלט, שנחשב כייחודי בשל סגנונו האדריכלי, שמאופיין במגדלים עגולים בפינותיו. המצודה נכבשה על ידי הצלבנים בסוף המאה ה-11, אך בשנת 1291, בעת ההתקפות הממלוכיות על מעוזי הצלבנים, נפל גם המבצר בידי המוסלמים ונחרב.
לורנס אוליפנט ביקר בכפר בשנת 1884, הוא סיפר שגילה שני מבנים מקומרים גדולים שתקרתם נתמכה בחמש קשתות. הוא גם קיבל מאנשי הכפר מנורות עתיקות ומטבעות.[2]
לפי מפקד האוכלוסין של שנת 1931, היו בכפר 215 תושבים ו-50 בתים נושבים.[3] על פי נתוני סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, הוערכה אוכלוסייתו בכ-340 תושבים, שהתפרנסו ברובם מחקלאות על אדמות שהתפרשו על פני 6,838 דונם. מתוכם 1,734 שטחים ציבוריים.[1]
הכפר שנהרס במלחמת העצמאות ב-16 ביולי 1948. במסגרת מבצע כיבוש הכפרים הערביים בחוף הכרמל, תקפו האוניות "חנה סנש" ו"התקווה" את הכפר, והוא נכבש כעבור זמן קצר לאחר שמרבית תושביו נטשו את המקום. על-פי ספר תולדות ההגנה, מה שייחד את המבצע הוא שנעשה בו שימוש ראשון במלחמה בירי על ידי כוח ימי, משתי ספינות מלחמה שירו מנשק קל על כפר לאם וא-סרפנד.[דרוש מקור]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ לורנס אוליפנט, חיפה - כתבות מארץ הקודש 1882–1885, מהדורה בעברית הוצאת יד בן צבי, 1976, עמ' 149
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל עמ' 3767
