כנף הפצצה 200 (לופטוואפה)
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 לופטוואפה |
| סוג | כנף סיור, ניסויים ומשימות מיוחדות |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1944–1945 (כשנה) |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 2 להקים |
  | |
כנף הפצצה 200 (בגרמנית: Kampfgeschwader 200, או בקיצור KG 200) הייתה יחידת מפציצים סודית של הלופטוואפה, חיל האוויר הנאצי, במלחמת העולם השנייה. היחידה היוותה את כנף המבצעים המיוחדים של הלופטוואפה, וביצעה טיסות איסוף מידע ארוכות טווח, בחנה דגמי מטוסים חדשים והטיסה משימות מיוחדות עם מטוסים שנפלו לידי הגרמנים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת ההיסטוריה של היחידה ב-1934, כאשר הלופטוואפה, שהתרשם ממשימות איסוף המידע של תיאודור רוואל מעל פולין, הקים טייסת מיוחדת תחת פיקודו של רוואל שסופחה לאבווהר, מנגנון המודיעין הצבאי הגרמני. בשנת 1942, כשאבד חן האבווהר בעיני היטלר, הוקמה יחידת איסוף מידע חדשה תחת פיקודו של ורנר באומבך - יחידת הניסוי ה-2. היחידה מוזגה עם יחידת הניסוי במרץ 1944 ליצירת KG 200. משם ואילך, כל המשימות האוויריות המיוחדות בוצעו על ידי KG 200 בפיקודו של באומבך.
ארגון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנף 200 הורכבה משני להקים (gruppen) מבצעיים, כאשר מספר להקים נוספית תוכננו אך לא הפכו למבצעיים לפני סוף המלחמה. הלהקים הופעלו בסודיות מוחלטת ממספר בסיסים ברחבי אירופה, כאשר רק חברי להקים בודדים וצוותי הקרקע של בסיסי האוויר שלהם ידעו מעט, אם בכלל, אודות היקפה של KG 200.
- להק I היה אחראי על העברת סוכנים חשאיים ומרגלים ליעדם מעבר לקווי האויב. הוא הופעל תחת פיקוד ישיר של שירות הביטחון, האס דה.
- להק II היה אחראי על כל המשימות האחרות, בהן איסוף מידע ארוך טווח, טיסות העברה ליפן ומשימות הפצצה מיוחדות.
- להק III תוכנן להשתמש במטוסי פוקה-וולף Fw 190 חמושים בטורפדו להגנת חופים.
- להק IV שימש לאימון טייסים, ותוכנן לבצע גם משימות התנקשות.
- להק V תוכנן כיחידה לטווח ארוך שתשתמש במטוסי יונקרס Ju 90 ויונקרס Ju 290. אילו נהפך למבצעי, היה להק זה אחראי לטיסות איסוף מודיעין ולהעברת סוכנים לארצות הברית.
משימות
[עריכת קוד מקור | עריכה]משימות איסוף מידע ארוכות טווח
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני תחילת המלחמה, איסוף מידע אווירי נעשה בדרך כלל על ידי מטוסי לופטהאנזה אזרחיים לא בולטים יחסית שצוידו במצלמות. מנהג זה נמשך במהלך המלחמה כל עוד מטוסים אזרחיים נותרו מבצעיים; מאוחר יותר בוצעו משימות איסוף המידע בעיקר על ידי מטוסי יונקרס Ju 90 שטסו בגובה רב או על ידי ספינות מעופפות. עקב העדר מטוסים גרמניים בעלי טווח מספיק, כמה משימות איסוף מידע השתמשו במפציצי B-17 ו-B-24 ליברייטור אמריקניים.
תוכנית מיסטל
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מ-1942 החל הלופטוואפה בתוכנית מיסטל. כפיצוי על מחסורו במפציצים כבדים, החל הלופטוואפה בניסוי שבו מולאו כמה ממפציצי ה-יונקרס Ju 88 הישנים בחומר נפץ, הורכבו על גבי מטוסי קרב בתור מפציצים לא מאוישים, והונחו לעבר מטרותיהם. למרות שהרעיון לא היה אפקטיבי כפי שקיוו המתכננים, תוכנית המיסטל נמשכה עד סוף המלחמה. ממרץ 1944 כל משימות המיסטל בוצעו על ידי טייסי כנף הפצצה 200.
משימות התאבדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחודשיה האחרונים של המלחמה, מספר קטן של קצינים גרמנים בכירים לחצו לתוכנית למטוסי התאבדות כניסיון אחרון לעצור את הפצצות בעלות הברית על הרייך. תוכנית זו, שנודעה כסלבסטופפר (Selbstopfer), תוכננה לעשות שימוש בטילי V1 מאוישים לפגיעה במפציצי האויב ובמטרות קרקעיות. מספר טיסות ניסוי בוצעו על ידי ה-KG 200, ואף החל ייצור המוני של טילים שהותאמו למשימה, אך התוכנית הופסקה עקב התערבות באומבך שחש שמשימות אלו יהיו בזבוז של טייסים בעלי ערך.
משימות מיוחדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחידה ביצעה גם משימות מיוחדות מגוונות, כהצנחת מרגלים מעבר לקווי האויב, הפעלת מטוס משבש מכ"ם, ביצוע טיסות העברה ארוכות טווח ליפן, משימות הפצצה סודיות והסתננות למבני מטוסים של בעלות הברית עם מטוסים שנפלו לידי הגרמנים על מנת לזרוע בלבול.
