כנסיות השלום
 | |||||
| כנסיית השלום בשווידניצה | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
מכלול מבנים  | ||||
| על שם |
שלום | ||||
| מיקום |
שלזיה תחתית | ||||
| מדינה |
 פולין | ||||
| מידות | |||||
| שטח |
11.8 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 51°03′14″N 16°11′21″E / 51.053914°N 16.189041°E | ||||
 | |||||
  | |||||
_ID_591266.jpg)
כנסיות השלום (פולנית Kościoły pokoju) ביאבור ובשווידניצה שבשלזיה תחתית הן מבני הדת הגדולים באירופה העשויים ממסגרות עץ. כנסייה שלישית שניצבה בגלוגוב עלתה באש ב-1758.
שלוש הכנסיות הלותרניות הוקמו במאה ה-17 לאחר שלום וסטפאליה ב-1648 ולכן זכו בשמן, "כנסיות השלום". אותה עת הורשו הפרוטסטנטים בשלזיה שנשלטה על ידי בית הבסבורג הקתולי לבנות את שלוש הכנסיות, אך נאלצו להקימן מחוץ למרכזי הערים. הכנסיות נבנו ממסגרות עץ ללא שימוש במסמרים. בעוד שכנסיית גלוגוב נשרפה, שתי האחרות שופצו על ידי ממשלות פולין וגרמניה, ובשנת 2001 הוכרזו כאתרי מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלחמת שלושים השנה הסתיימה בשלום וסטפאליה ב-1648 שאימץ את העיקרון לפיו דתו של השליט היא דתם של נתיניו (לטינית Cuius regio eius religio). באותה עת הייתה שלזיה חלק ממלכות בית הבסבורג הקאתולית, וכעניין שבשגרה פרוטסטנטים נרדפו ולא נתאפשר להם לקיים את אמונתם. בסופו של דבר, בשנים 1651-1652, ובתיווכו של מלך שוודיה, הסכים השלטון להקמתן של שלוש הכנסיות בגלוגוב, יאבור ובשווידניצה. עם זאת, להיתר זה נלוו מספר תנאים - על הכנסיות להבנות מחומרים מתכלים בלבד, להיות מוקמות מחוץ לחומות הערים וכן להבנות בפרק זמן מוגבל. בנוסף נאסר לבנות מגדלי פעמונים לצידן. תנאים אלה נועדו למנוע מהפרוטסטנטים לבנות מבנים ייצוגיים או הגנתיים, והם אילצו את האדריכל אלברכט פון זביש (Albrecht von Sabisch), שהיה פעיל באזור ורוצלב, לאמץ פתרונות טכניים ואדריכליים בשימוש בעץ בהיקף ובתחכום שלא היו ידועים עד אז.
ההיתר הראשון ניתן לעיר גלוגוב ב-1651 ואתר הכנסייה שכן כ-300 מטרים מחוץ לחומות העיר. העבודות החלו מיד והכנסייה החלה לתפקד ככזו באוקטובר 1652. אולם הכנסייה נהרסה בסערה בקיץ 1654. כנסייה חדשה נבנתה בשנה שלאחר מכן אולם זו עלתה באש ב-1758 ותחתיה הוקמה כנסיית עשויה אבן. ההיתר לשתי הכנסיות האחרות ניתן ב-1652. הכנסייה ביאבור נבנתה בשנים 1654-1655, ובשווידניצה הוקם תחילה מבנה ארעי ב-1652, אשר הוחלף בכנסייה הנוכחית בשנים 1656-1657 הודות לתרומות. לכנסייה בשווידניצה נוסף חדר תשמישי הקדושה ב-1695, ובמאה ה-18 הוקמו לצידה מספר מבנים נוספים אשר שימשו למגורי הכמרים וכבתי ספר בלטינית ובגרמנית. במלחמות השלזיות הושמה שווידניצה במצור מספר פעמים, ולכנסייה נגרמו נזקים אשר תוקנו ב-1763.
- שלוש הכנסיות סביב 1750
-
גלוגוב -
יאבור -
שווידניצה
הכנסיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסיות בנויות ממסגרות עץ שביניהן לוחות עץ עטופים בתבן ומחוזקים בחומר, והן נושאות גג רעפים. שתי הכנסיות נבנו בצורת בזיליקה עם גלריות פנימיות, אך הן שונות מעט זו מזו בתוכניתן. בשתיהן שלושה מעברים והן מסתיימות בצידן המזרחי בבית מקהלה ובפוליגון, אך בכנסייה שבשווידניצה הפך חלקה המזרחי של הכנסייה לחדר תשמישי קדושה.
הכנסייה ביאבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכנסייה ביאבור מוקדשת לרוח הקודש, שטחה 1,180 מ"ר והיא מסוגלת להכיל 6,000 איש. אורכו של המבנה הוא 43.3 מטרים ורוחבו 26.8 מטרים. גובהו עד לתקרה בפנים המבנה הוא 16.4 מטרים, ועד לקצה הגג הוא מתנשא לגובה של 23.7 מטרים. בצידה הדרומי של הכנסייה ניצב מגדל פעמונים מלבני שהוקם לאחר ביטול האיסור בשנת 1707. קומתו הראשונה של מגדל הפעמונים עשויה אבן והקומות העליונות שצורתן כשל מתומן עשויות ממסגרות עץ. בתוך הכנסייה שתי קומות של גלריות ראשיות ושתי קומות של גלריות משנה שנוספו במאה ה-18. הגלריות מחולקות על ידי מסכים ומחיצות שיוצרים מערכת של ספסלים לבני האצולה המקומית ולחברי הגילדות. העיטורים כוללים 143 סצינות תנכיות. המזבח המרכזי עשוי ממספר קומות והוא מתוארך ל-1672.
הכנסייה בשווידניצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כנסיית שווידניצה מוקדשת לשילוש הקדוש ומשתרעת על שטח של 1,090 מ"ר. בכנסייה זו יכולים להיכנס 7,500 איש בעמידה ועד 3,000 בישיבה. כנסייה זו היא מבנה העץ הבארוקי הגדול באירופה. היא שוכנת מצפון למרכז העיר ונכללה בתחום חומה החיצונית שלה במאה ה-18. צורתה היא בקירוב כשל צלב יווני וגם בה גלריות המשתרעות על פני ארבע קומות. אורך המבנה הוא 45.1 מטרים ורוחבו מגיע ל-20.9 מטרים. רוחבה של הספינה הראשית הוא 11.5 מטרים וגובהה הוא 14.5 מטרים. מבחוץ המבנה מתנשא לגובה של 22.5 מטרים. את העיטורים הפנימיים החלו מוסיפים ב-1693, והמזבח הראשי החליף מזבח קודם ב-1752.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
