כלל ופרט וכלל
כלל ופרט וכלל היא אחת מי"ג מידות של רבי ישמעאל שהתורה נדרשת בהן. המידה מופיעה פעמים רבות בתלמוד.
מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המידה היא בבריתא דרבי ישמעאל: ”כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט”
אופן הלימוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשר התורה נותנת כלל, כלומר אינה מפרטת מה בדיוק היא רוצה, לאחר מכן פרט, כלומר דיוק, ולאחר מכן שוב כלל, דנים את הנושא המדובר ב”כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט”. כלומר - יש לעשות רק מה שדומה לפרט.
שיטות לימוד לא שגרתיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרך כלל, כלל ופרט וכלל מתבצע רק כאשר הפרט הוא בין הכלל הראשון לאחרון והכלל הראשון והאחרון דומים זה לזה, אך יש מקרים שבהם דנים כלל ופרט וכלל גם בדרכים אחרות.
- לפי תנא דבי ר' ישמעאל, אף אם הכלל הראשון והאחרון אינם דומים, ניתן ללמוד בדרך כלל ופרט וכלל.
- ”אמרי במערבא: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה - הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל”, כלומר שניתן ללמוד כלל ופרט וכלל גם כאשר הפרט אינו בין הכללות.
- במסכת מועד קטן דף ג עמוד א מופיע המחלוקת האם מותר לבצע את כלל ופרט וכלל כאשר יש לך כלל עשה ופרט לא תעשה
מקומות בהם המידה מופיעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סוכה נ ב - ”רבי דריש כללי ופרטי: ”ועשית מנורת” - כלל; ”זהב טהור” - פרט; ”מקשה תעשה המנורה” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט מפורש - של מתכת; אף כל - של מתכת” - בדרך זו הגמרא מוכיחה שלפי שיטת רבי, המנורה יכולה להיעשות מכל חומר, ובלבד שהוא יהיה מתכתי.
- סוטה טז א - ””יגלח את כל שערו” - כלל; ”את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו” - פרט; ”ואת כל שערו יגלח” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה פרט מפורש - מקום כינוס שער, ונראה; אף כל - מקום כינוס שער, ונראה” - בדרך זו הגמרא מוכיחה כי רק באזורים מסוימים נזיר חייב לגלח.
- בבא קמא סב ב - ””על כל דבר פשע” - כלל; ”על שור על חמור על שה ועל שלמה” - פרט; ”על כל אבידה” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט מפורש - דבר המיטלטל וגופו ממון; אף כל - דבר המיטלטל וגופו ממון” - בדרך זו הגמרא מוכיחה כי אין משלמים כפל על קרקעות - כי אינם מיטלטלים; על עבדים - שהוקשו לקרקעות; על שטרות - שאין גופם ממון, אלא הם גורמים לממון; ועל הקדש - כי כתוב בפסוק ”כי יתן איש אל רעהו”, והקדש אינו רעהו.
- בבא קמא סג א - ””ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך” - כלל; ”בבקר ובצאן וביין ובשכר” - פרט; ”ובכל אשר תשאלך נפשך” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט; מה הפרט מפורש - פרי מפרי וגידולי קרקע; אף כל - פרי מפרי וגידולי קרקע” - בדרך זו הגמרא מוכיחה כי בכספי מעשר שני ניתן לקנות רק דבר שהוא פרי שנוצר מפרי (למעט מים, מלח, כמהין ופטריות) וגידולי קרקע (למעט דגים).
- שבועות ד ב - ”רבנן דרשי כללי ופרטי: ”ופדויו מבן חדש” - כלל; ”בערכך כסף חמשת שקלים” - פרט; ”תפדה” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - דבר המטלטל וגופו ממון; אף כל - דבר המטלטל וגופו ממון; יצאו קרקעות - שאינן מטלטלין; יצאו עבדים - שהוקשו לקרקעות; יצאו שטרות - אף על פי שמטלטלין, אין גופן ממון” - בדרך זו הגמרא מוכיחה כי בעבדים, קרקעות ושטרות לא ניתן לפדות בן.
- נזיר לב ב - ”רבנן דרשי כללי ופרטי: ”מיין ושכר יזיר” - פרט; ”מכל אשר יעשה מגפן היין” - כלל; ”מחרצנים ועד זג” - חזר ופרט; פרט וכלל ופרט - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - פרי ופסולת פרי; אף כל - פרי ופסולת פרי” - בדרך זו הגמרא מוכיחה כי נזיר חייב להימנע מכל הקשור לענבים.
- בבא קמא נד ב ””בהמה” דדברות הראשונות - כלל; ”שורך וחמורך” דדברות האחרונות - פרט... ”וכל בהמתך” דדברות האחרונות - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - בעלי חיים; אף כל - בעלי חיים” - ולכן כל בהמה התרבתה שאסור לה לעלות להר סיני ולא רק שור וחמור הכתובים בפירוש.
- שבועות כו א - ”ר' ישמעאל דריש כלל ופרט: ”או נפש כי תשבע לבטא בשפתים” - כלל; ”להרע או להיטיב” - פרט; ”לכל אשר יבטא האדם” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - להבא; אף כל - להבא” - בדרך זו הגמרא מסבירה מדוע לפי רבי ישמעאל חייבים על שבועת ביטוי רק להבא ולא לשעבר (כי להרע, זה להבא).
- קידושין כא ב - ”רבי דריש כללי ופרטי: ”ולקחת” - כלל; ”מרצע” - פרט; ”באזנו ובדלת” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - של מתכת; אף כל - של מתכת” - בדרך זו, לפי רבי, מוכיחים כי רציעת עבד יכולה להיעשות בכל מרצע של מתכת.
- קידושין כד ב - ””כי יכה” - כלל; ”שן ועין” - פרט; ”לחפשי ישלחנו” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - מום שבגלוי ואינן חוזרים; אף כל - מומין שבגלוי ואינן חוזרין” - בדרך זו הגמרא מוכיחה כי עבד כנעני יוצא לחפשי רק על מומים שבגלוי שאינם מתרפאים.
- חולין סו א - ”תנא דבי ר' ישמעאל סבר: ”אשר לו כרעים” - כלל; ”ארבה סלעם חרגול חגב” - פרט; ”למינהו” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט, ומרבי כל דדמי ליה בחד צד” - ולכן לפי דברי תנא דבי ר' ישמעאל כל חגב שדומה לאחד הזנים המוזכרים בפסוק אפילו במשהו - טהור.
- בכורות לז א - ””כי יהיה בו מום” - כלל; ”פסח או עור” - פרט; ”כל מום רע” - חזר וכלל; כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש - מומין שבגלוי ואינן חוזרין; אף כל - מומין שבגלוי ואינן חוזרין” - בדרך זו הגמרא מכיחה כי רק על מומים שבגלוי ואינם מתרפאים שוחטים את הבכור.