כלל הברזל של האוליגרכיה
"כלל הברזל של האוליגרכיה" נוסח על ידי הסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס בספרו "מפלגות פוליטיות". לפי כלל זה, היווצרות אוליגרכיה בארגונים המתנהלים באופן דמוקרטי היא בלתי נמנעת, והיא תוצאה של סיבות טכניות. מיכלס ניסח כלל זה לאחר מחקר שערך בארגונים סוציאליסטים ואיגודים מקצועיים באירופה שלפני מלחמת העולם הראשונה.
מרכיבי כלל הברזל של האוליגרכיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכלל נוצר עקב סיבות רבות:
- מרבית הפעולות הדמוקרטיות, ככל פעולה המבוצעת בחברה אנושית גדולה, מחייבות התארגנות.
- מרבית האוכלוסייה אינה מעוניינת בפעילות פוליטית. לפועלים האמיתיים אין כוח ויכולת לעסוק בפעילות פוליטית.
- פיתוח של ארגון חזק דרוש להשגת מטרת הקבוצה.
- ארגונים חזקים דורשים מנהיגות חזקה.
- התארגנות בקנה מידה גדול דורשת פיצול בתהליכי קבלת ההחלטות לוועדות, חלוקה לא שווה של אחריות על עיצוב התהליך, האצלת סמכויות, וכו'.
- חלוקה לא שווה של האחריות מביאה לריכוז כוח בידי הוועדות וההנהלה בשני תהליכים עיקריים, המחזקים זה את זה:
- המנהלים רוכשים מיומנויות ומידע הנחוצים על מנת לשפר את צורת הניהול שלהם, בעוד שאלו שאינם מנהלים מפתחים מיומנויות ומידע הנוגעים לביצוע המעשי של העבודה. פערים אלו יוצרים פערי כוח בתוך הארגון והולכים וגדלים ככל שהמערכת נעשית מורכבת.
- מנהל אחראי על מבנה הארגון ועל כן ממנה מנהלי משנה הכפופים לו ובכך יוצר מוקד כוח סביבו.
- תהליכים אלו מתקבעים ומתחזקים בשל שני תהליכים נוספים:
- הכפופים מפתחים נאמנות טבעית כלפי המנהלים מסיבות שונות, והעיקרית שביניהן היא היעדר עניין, מיומנות או הערכה עצמית מספקת להשתלב בניהול.
- המנהלים שואפים לשמר את כוחם מסיבות רבות, שהעיקריות שבהן הן זכויות היתר המתלוות לניהול, זיהוי כוחם עם טובת הארגון ושאיפה מופשטת להגדלת כוחם החברתי.
מיכלס טוען כי לאוליגרכיה אינטרסים משלה הנוגעים בעיקר לשימור והגדלת כוחה היחסי, אינטרסים שאינם תואמים במקרים רבים את מטרות הארגון ואת תועלת החברה הדמוקרטית בהם פועלים הארגונים. דוגמה עיקרית לאינטרס כזה הוא שמרנות הארגון, בשלה נוטים ארגונים עם הזמן לשמרנות-יתר (לעיתים על חשבון מטרות הארגון).
על-פי מיכלס, כלל הברזל של האוליגרכיה טבוע בקיום האנושי ואינו ניתן לביטול, אך ניתן לצמצום.
תהליכים להפחתת היכולת של אוליגרכיות להשתלט
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכלס טוען, כי קיימים בחברה תהליכי נגד, אותם יש לחזק על מנת לצמצם תהליך זה. מיכלס ממעט לציין מהם המנגנונים הללו. אך ניסיונות חקיקה ברחבי העולם ותהליכים ארגוניים שונים, הראו יכולת לשמר ארגונים יותר דמוקרטיים.
- קידום תקשורת מבוזרת ורב-כיוונית: על ידי קידום תקשורת ציבורית שאינה נשלטת בידי המנהיגות, ניתן לייצר שיח ציבורי סביב התנהלות ההנהגה, ובכך לבקר אותה לחיוב או לשלילה. אם גם יוקמו מנגנוני סנקציה, יוכל הציבור לכפות את דעתו על המנהיגות. תקשורת שאינה נשלטת על ידי גורמים מרכזיים, כמו באינטרנט, עדיפה על תקשורת הנמצאת בשליטה מרכזית, כמו הטלוויזיה והרדיו. כך ייווצר מצב שבו כל אחד יוכל להביע את דעתו ולבקר את המנהיגות.
- חקיקה עוקפת נציגים: במדינות בארצות הברית ובשווייץ נהוג לאפשר לציבור להציע חוקים. במידה והחוקים הללו מתקבלים בהצבעת רוב, החוקים הללו מחייבים את הנציגים. בצורה כזאת יכול הציבור לאכוף את דעתו על האוליגרכיה, ולמנוע ממנה להיות המחוקקת היחידה.
- היכולת להטיל סנקציות על מנהיגות הארגון: בעמוד 40 בספר (במהדורת ה-PDF שמופיעה למטה), מיכלס כותב שהציבור מוותר על הזכויות שלו בגלל אפתיה. בעוד הוא נדרש לשלם למנגנון התנועה, כדי לקיים את התנועה, הציבור עצמו נעדר כל יכולת לשלוט בהנהגה שלו, או להטיל עליה סנקציה.
- חינוך הציבור לביקורתיות: תהליך עיקרי נוסף הוא ערנות וביקורתיות של הפרט, התלוי בשיפור מצבם החברתי של הפרטים בחברה ובעיקר השכלתם (מיכלס תולה את תפקידו העיקרי של החינוך בהעלאת רמת ההשכלה).
התנוונות המאבק הסוציאליסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לבד מחשיבותו של כלל הברזל של האוליגרכיה עבור התארגנות דמוקרטית, טוען מיכלס כי קיימת השלכה נוספת שלו על מה שמכונה "המאבק הסוציאליסטי". לפי מיכלס, היווצרות אוליגרכיה שכזו תלויה גם באופיו של מאבק זה: הצורך באיחוד כוחות יוצר יתרונות עבור התנהלות ריכוזית של הארגונים הסוציאליסטים. לאור זאת, היווצרות אוליגרכיה חזקה משרתת את המאבק. תהליך זה מתעצם ככל שהאוליגרכיה הולכת ומתקבעת: כל התנגדות אליה, הופכת להתנגדות למאבק עצמו.
הצורך בהרחבת השורות והצורך בעמידה מול כוחות חיצוניים חזקים ועוינים, מביא את הארגון הסוציאליסטי להתנהלות מתונה. הארגון מנסה לשמר את הישגיו על ידי מיסוד המצב הקיים, מתוך ידיעה כי הקצנת המאבק תגרום להתנגדות חיצונית ופנימית, שעלולה לפגוע בארגון. נטייתם של הארגונים לשמרנות מסיבה זו, קשורה קשר הדוק עם התבססות האוליגרכיה: אוליגרכיה זו מתבססת על מיסוד המצב הקיים ומכיוון שכוחה בנוי על מצב זה, שואפת לשמר אותו. כל אוליגרכיה ושמרנות משרתים זו את זו.
מיכלס מרחיב וטוען כי הארגון הסוציאליסטי יוצר בתוך עצמו מבנה חברתי הדומה למבנה שאותו הוא מבקר: הנהגה אוליגרכית ומעמד נמוך רחב, חסר מעורבות בשלטון. מיכלס טוען כי דווקא הצלחת המאבק הסוציאליסטי (בקנה מידה מספרי), מביאה לכך ששינוי סוציאליסטי אמיתי בחברה, לא יתרחש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כלל הברזל של האוליגרכיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)