כלכלת סנקט פטרבורג
כלכלת סנקט פטרבורג היא מכלול ההיבטים הכלכליים המאפיינים את העיר סנקט פטרבורג שברוסיה.
עיר זו היא שער סחר מרכזי, מרכז פיננסי ותעשייתי של רוסיה, אשר מתמחה בסחר בנפט ובגז, בניית ספינות, תעשייה אווירית , רדיו ואלקטרוניקה, תוכנה ומחשבים; בניית מכונות, מכונות כבדות ותחבורה, כולל טנקים וציוד צבאי אחר, כרייה, ייצור מכשירים, מטלורגיה ברזלית (ייצור סגסוגות אלומיניום), כימיקלים, תרופות, ציוד רפואי, הוצאה לאור והדפסה, מזון והסעדה, סיטונאות וקמעונאות, תעשיות טקסטיל והלבשה, ועסקים רבים אחרים. זוהי הכלכלה השנייה בגודלה ברוסיה, אחרי זו של מוסקבה.
עשירית מטורבינות החשמל בעולם מיוצרות בעיר זו במפעלי LMZ, שבנתה למעלה מאלפיים טורבינות לתחנות כוח ברחבי העולם. התעשיות המקומיות העיקריות הן מספנת האדמירליות, המספנה בלטית, חברת LOMO, מפעל קירוב, חברת Elektrosila ומפעלי איז'ורה; בסנקט פטרסבורג ממוקמים גם משרדי חברת גזפרום נפט, Sovkomflot, חברת הדלק הפטרבורגית וחברת SIBUR ותאגיד גזפרום הממשלתי, שמשרדיו במרכז לאחטה, הוא משלם המיסים הגדול בעיר.[1]
בסנקט פטרבורג שלושה נמלי מטען גדולים: הנמל הגדול של העיר, קרונשטאדט ולומונוסוב. ספינות שייט בינלאומיות עוגנות בנמל הנוסעים בטרמינל הימי בקצה המערבי של האי וסילי בעיר. מערכת מורכבת של נמלי נהר בשתי גדות נהר הנייבה קשורות זו לזו למערכת נמלי הים, ובכך הופכת את פטרבורג לקישור העיקרי בין הים הבלטי לשאר רוסיה דרך נתיב המים וולגה-בלטי.
מטבעת סנקט פטרבורג, שנוסדה בשנת 1724, היא אחת המטבעות הגדולות בעולם, היא מייצרת מטבעות רוסיות, מדליות ותגים רשמיים. סנקט פטרבורג היא גם ביתם של היציקה הרוסית העתיקה והגדולה ביותר, חברת מונומנטסקולפטורה, שיצרה אלפי פסלים אשר מוצבים בגנים הציבוריים של סנקט פטרבורג, כמו גם בערים רבות אחרות. כאן נוצרו אנדרטאות ופסלי ברונזה של הצארים, כמו גם דמויות של אישים מכובדים היסטוריים חשובים אחרים, ומונומנטים מפורסמים אחרים בעולם, כמו הפסלים של פיטר קלודט פון יורגנסבורג, פאולו טרובצקוי, פאבל אנטוקולסקי ואחרים.
טויוטה בונה מפעל בעיר הפרברית שושיארי; ג'נרל מוטורס וניסן חתמו על עסקאות גם עם ממשלת רוסיה. תעשיית הרכב והחלפים נמצאת כאן בעלייה מתמדת. סנקט פטרבורג ידועה כ"בירת הבירה" של רוסיה, בשל אספקת המים המקומיים ואיכותם, ותורמת למעלה מ-30% מהייצור המקומי של בירה עם חמש המבשלות הגדולות בהן מבשלת הבירה השנייה בגודלה באירופה, בלטיקה, ומבשלת ונה (שתיהן מופעלות על ידי BBH), מבשלת היינקן, סטפן ראזין (שתיהן בבעלות הייניקן) ומבשלת טינקוף (SUN-InBev). בנוסף, בעיר יש את ענף הבנייה השני בגודלו ברוסיה, כולל מסחר, שיכון ובנייה.
בשנת 2006 התקציב העירוני של היה 179,9 מיליארד רובל[2] והוא תוכנן להכפיל את עצמו עד 2012.[3][4][5] ובשנת 2022 עומד על 800 מיליארד רובל רוסי.[6] ההכנסה החודשית הממוצעת נטו לנפש בסנקט פטרבורג היא בדרך כלל 20% יותר מהממוצע הארצי ברוסיה (כ-22,821 רובל בשנת 2012 על פי סוכנות הסטטיסטיקה הפדרלית הרוסית).
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר היא מרכז תחבורה מרכזי. בשנת 1837 הוקמה כאן מסילת הברזל הרוסית הראשונה. היום העיר היא היעד הסופי של הרכבת הטרנס-סיבירית, ורשת צפופה של רכבות בינעירוניות ופרבריות עוברות בה, אותן משרתות חמש תחנות רכבת שונות (התחנה הבלטית, התחנה הפינית, תחנת לדוגה, התחנה המוסקבאית ותחנת ויטבסק) וכן עשרות תחנות רכבת אחרות. בעיר יש קישורי רכבת בינלאומיים להלסינקי, שבפינלנד, ברלין, בגרמניה וכל הרפובליקות לשעבר של ברית המועצות. מסילת הברזל של הלסינקי הוקמה בשנת 1870, 443 ק"מ והיא נוסעת 3 פעמים ביום, בערך 5.5 שעות נסיעה. קו הרכבת פטרבורג-מוסקבה נפתחה בשנת 1851, 651 ק"מ אורכה, כשהנסיעה למוסקבה אורכת 3.5-9 שעות.[7] את העיר משרת גם נמל התעופה הבינלאומי פולקובו ושלושה שדות תעופה מסחריים ומטענים קטנים יותר בפרברי העיר. ישנו קו תחבורה ציבורית קבוע 24/7 בין נמל התעופה פולקובו למרכז העיר.
את העיר משרתים גם נמלי הנוסעים והמטענים במפרץ נייבה, במפרץ פינלנד, בים הבלטי, בנמל הנהר גבוה יותר במעלה הנייבה ובעשרות תחנות נוסעים קטנות יותר בשתי גדות הנהר. זהו מסוף נתיבי המים וולגה-בלטי ותעלת הים הלבן הים הבלטי. בשנת 2004 נפתח גשר אובוחובסקי הגדול באורך 2,824 מטרים. סנפיריות מקשרות את מרכז העיר לעיירות החוף קרונשטאדט, לומונוסוב, פטרהוף, ססטרורצק וזלנוגורסק ממאי עד אוקטובר.
בעיר יש רשת נרחבת במימון עירוני של תחבורה ציבורית (אוטובוסים, חשמליות, טרוליבוסים) וכמה מאות מסלולים שמשרתים מוניות שירות. החשמליות בסנקט פטרבורג היו בעבר התחבורה העיקרית; בשנות השמונים הייתה בלנינגרד רשת החשמלית הגדולה בעולם, אך מסילות רכבת חשמליות רבות פורקו בשנות האלפיים. אוטובוסים מובילים עד 3 מיליון נוסעים מדי יום ומשרתים מעל 250 מסלולים עירוניים ומספר קווים פרבריים. מערכת התחבורה הציבורית המהירה של העיר היא הרכבת התחתית שנפתחה בשנת 1955; כעת יש לרכבת התחתית 5 קווים עם 64 תחנות, המחברות בין כל חמש תחנות הרכבת ונושאות 2,8 מיליון נוסעים מדי יום. התחנות הרכבת התחתית מעוטרות בשיש וברונזה. זוהי מערכת הרכבת התחתית ה-12 בגודלה עולם במספר הנוסעים.
פקקי תנועה נפוצים בעיר בגלל הרחובות הצרים, החניות המועטות ונפחי תנועה יומיים גבוהים בין רובעי הנוסעים למרכז העיר, תנועה בינעירונית, ולעיתים שלג שנערם בחורף. חמישה מקטעים מכביש הטבעת הפטרבורגי נפתחו בשנים 2002–2006, ובניית הטבעת הושלמה באוגוסט 2011.
סנקט פטרבורג היא חלק ממסדרון התחבורה החשוב המקשר בין סקנדינביה לרוסיה ומזרח אירופה. העיר מהווה צומת לכבישים הבינלאומיים E18 לכיוון הלסינקי, E20 לכיוון טאלין, E95 לכיוון פסקוב, קייב ואודסה (אף שמאז 2014 הקווים לאוקראינה בוטלו) ו-E105 לכיוון פטרוזאבודסק, מורמנסק וקירקנס (צפון) ולכיוון מוסקבה וחרקוב (דרום), אף שהנסיעה לחרקוב כבר אינה אפשרית מאז פרוץ מלחמת האזרחים באוקראינה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://www.rbc.ru/spb_sz/18/09/2021/6144a3a19a79471784513ef0
- ^ Budget of St. Petersburg (Russian document)
- ^ Валовой региональный продукт по субъектам Российской Федерации в 1998-2005гг. (в текущих основных ценах; млн.рублей)
- ^ Валовой региональный продукт на душу населения (в текущих основных ценах; рублей)
- ^ Отраслевая структура ВРП по видам экономической деятельности (по ОКВЭД) за 2005 год
- ^ https://www.rbc.ru/spb_sz/18/09/2021/6144a3a19a79471784513ef0
- ^ Results of train ticket inquiry, Russian train schedules and Russian train tickets
.svg){kind=small}
