כיסטים
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 7,110 (על פי מפקד 2002) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
תושתי, חבסורתי וקאחתי ( גאורגיה) | |
| שפות | |
| צ'צ'נית, גאורגית | |
| דת | |
| אסלאם סוני | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| צ'צ'נים, אינגושטים ובאצבים | |
  |
הכּיסטים (בגאורגית: ქისტები, כּיסטֶבּי) הם קבוצה אתנית של דוברי נאח בגאורגיה, בעלי קרבה לצ'צ'נים ולאינגושים. הכיסטים מרוכזים בעיקר בערוץ פנקיסי שבמחוז קאחתי שבמזרח גאורגיה, ומספרם נאמד בכ-5,000 איש.
מקור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצאם של הכיסטים הוא מאזור צ'צ'ניה תחתית, שם שכנו אבותיהם. בשנות השלושים של המאה התשע עשרה ובשנות השבעים של אותה מאה הם היגרו לערוץ פנקיסי שבצפון-מזרח גאורגיה, ולאזורים הגובלים לתושתי וקאחתי. שמם ניתן להם על ידי הגאורגים, והם קשורים תרבותית, לשונית ואתנית לדוברי הנאח האחרים, כמו האינגושים והצ'צ'נים. אולם מנהגיהם ומסורותיהם חולקים דמיון רב לתושביה ההרריים של מזרח גאורגיה.
קרבה נוספת של הכיסטים קיימת לבאצבים שמוצאם אף הוא מצפון הקווקז. למרות המוצא הקרוב ואזור ההגירה הקרוב מדובר בשתי קבוצות אתניות נפרדות.
תפוצה גאוגרפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום קיימים שישה כפרים כיסטים בפנקיסי: דואיסי, דזיבּאחֶווי, ג'וקולו, שוּא, חאלאצאני, אומלו ובירקיאני. קהילת הכיסטים נותרה די קטנה ומפוזרת לאורך צפון-מזרח גאורגיה, אולם, בשנות ה-90 של המאה ה-20 היה מספרם לפחות כפול, וזאת בהשפעת זרם הפליטים מצ'צ'ניה.
מערכת היחסים בין האוסטים המקומיים לבין הגאורגים והכיסטים אמנם מתוחה למדי כיום, יחד עם זאת נותרה שלווה בעיקרה. התושבים האוסטים מגלים אהדה לפליטים מצ'צ'ניה, שרואים בהם כמגיניהם מפני עושק של הכיסטים. התושבים האוסטים בפנקיסי, שחששו מפני הכיסטים, עזבו את בתיהם בפנקיסי והתיישבו מחדש בצפון אוסטיה. כיוון שבדרך כלל לא יכלו למכור את רכושם, הותירו אחריהם אדמות מעובדות ובתים שנבנו במהלך מאות בשנים. התושבים הכיסטים והפליטים הצ'צ'נים התיישבו בבתים שננטשו. כך, בדרך זו, הכפרים האוסטיים דוּמאסטוּרי, חאחלאצאני תחתית וצינוּבּאני התרוקנו מאוסטים במהלך 1998–2002.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה המוקדמת של הכיסטים איננה ברורה לגמרי, וישנם רק מעט מקורות המתארים את מסורתם, תרבותם וההיסטוריה שלהם. המקור ההיסטורי היחיד המצוי בידינו לגבי הקבוצה האתנית של הכיסטים באזור פנקיסי נמצא בעיתונות הגאורגית משנות השמונים של המאה התשע עשרה.
אחד ממשורריה הגדולים של גאורגיה, וז'ה פשבלה, הקדיש את האפוס "אלודה קטלאורי" ו"המארח והאורח" לסיפור הסכסוך הכיסטי-חבסורי, שהתפרץ במאות השמונה עשרה והתשע עשרה. יצירותיו מתארות את ההבדלים התרבותיים והדתיים בין שני העמים. שני העמים מגיעים לקרב פנים מול פנים זה מול זה. פשבלה מהלל את ההירואיות של שני העמים ומערער על ההגיון של הסכסוך ביניהם.
במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה, נתנו הכיסטים מחסה לכ-7,000 פליטים צ'צ'נים. חלקם חצו את המעברים ההרריים כדי להצטרף ל"אחיהם" במאבק לעצמאות, מה שהוביל, בתחילת המאה העשרים ואחת למשבר פנקיסי (אנ').
דת
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הכיסטים הם מוסלמים סונים, יחד עם זאת, עדיין נותר כיס קטן של נוצרים כיסטים בפנקיסי, תושתי וקאחתי. כיום מתפללים הכיסטים במקומות הקדושים של חבסורים ("ג'ווארי" - צלב) ומקריבים קורבנות לצלב אנאטורי, ליד הכפר החבסורי, שאטילי, הממוקם בגבול הגאורגי-צ'צ'ני. הצלב האנאטורי נחשב לקדוש גם בידי הצ'צ'נים במאיסטי ומלחיסטי. תושבי ההריים הגבוהים משני צדי צפון הקווקז חוגגים יחדיו חגיגות דתיות. אף על פי שהכיסטים מתפללים במסגד בכפר דואיסי, הם מתפללים גם במקומות נוצריים קדושים שכיום הרוסים. הכיסטים מתפללים גם בכנסיית גיאורגי הקדוש בכפר ג'וקולו וחוגגים חגיגות דתיות: אלאוורדובה במנזר אלוורדי שבקאחתי. הכיסטים חוגגים גם את התתרי גיאורגובה, גרסה מקומית ליום גיאורגי הקדוש.
מסורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכיסטים נשארו נאמנים למסורת ולמנהגים המשפחתיים שלהם, הם סירבו להיטמע בעמים הצפון קווקזיים האחרים כמו הצ'צ'נים והאינגושים. הם מגדירים את עצמם ככיסטים ורשמית הם מצהירים כי לאומיותם גאורגית. שפתם היא דו-לשונית צ'צ'נית וגאורגית.
הכיסטים מהווים את הרוב בכל הכפרים הכיסטיים בערוץ פנקיסי, עם יוצא מן הכלל של מספר משפחות גאורגיות שהגיעו לאזור זה מאוחר יותר. בצפון הקווקז, הצ'צ'נים ובמידה מסוימת האינגושים רושמים רשמית את שם האב בשמות המשפחה שלהם. הכיסטים אינם מיישרים קו עם מנהג זה. במקום זה, לאחר הגירתם לגאורגיה, החלו הכיסטים להוסיף את הסיומות הגאורגיות לשמות משפחתם, במיחוד הסיומת "-שווילי" (שמשמעותה "בן" או "ילד" בגאורגית), או לעיתים "-דזה" (שמשמעותו בגאורגית "בן") או "-אוּלי" (שמשמעותו: "צאצא של" או "שייך ל..."). בדרך זו נוצרו שמות המשפחה של הכיסטים.
אורח המתארח בחיק המשפחה זוכה לכבוד גדול. הגבר, בעיקר המבוגר במשפחה, יקבל את האורח. והוא ישוכן על ידו במקום מכובד בבית. האורח במשפחה אחת נחשב לאורחם של כל בני הכפר וזוכה לכבוד מכולם. מסורות אלו מקוימות בקפדנות גם כיום.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערוץ פנקיסי הגאורגי: סקירה אתנוגרפית (באנגלית)
- קבוצות אתניות בגאורגיה #5 - כיסטים, "דה גארדיין טיימס", 11 במרץ 2008 (באנגלית)
