לדלג לתוכן

כיירון (גוף במערכת השמש)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כיירון ⚷
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג קנטאור (גוף שמימי)
סיווג ספקטרלי אסטרואיד טיפוס-B, אסטרואיד טיפוס-C עריכת הנתון בוויקינתונים
קטגוריה קנטאור עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 18 באוקטובר 1977
מגלה צ'ארלס ט. קוואל
על שם כיירון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום גילוי מצפה הכוכבים פאלומר עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש 2,042,652,000 ק"מ
(13.63 AU)
אפואפסיד 2,826,053,900 ק"מ
(18.891 AU)
פריאפסיד 1,273,287,600 ק"מ
(8.5114 AU)
ציר חצי-ראשי 13.71299758178322±0.00000048742 יחידה אסטרונומית
אקסצנטריות 0.37911
זמן הקפה 50.76 שנים ימים
מהירות מסלולית
 ‑ ממוצעת 7.75 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול 6.9311°
מאפיינים פיזיים
ממדים 233 (אורך), 132 (רוחב) ק"מ
מסה 1019 ק"ג
צפיפות ממוצעת 2 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה 0.037–0.040 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי 5.918 שעות ימים
אלבדו 0.075-0.11
בהירות נראית 15.6
בהירות מוחלטת 5.58 עריכת הנתון בוויקינתונים
מהירות מילוט 0.070–0.075 ק"מ/שנייה
טמפרטורה ממוצעת 75~ K
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כיירוןיוונית: Χείρων; שם מלא: 2060 כיירון; באנגלית: 2060 Chiron) הוא גוף קטן במערכת השמש. מסלולו נמצא בין שבתאי ואוראנוס. הגוף נתגלה בשנת 1977 על ידי צ'ארלס ט. קוואל, והיה לראשון בסיווג הגופים הקנטאורים. תחילה קוטלג כאסטרואיד, אך בהמשך התגלעו חילוקי דעות האם יש להחשיבו כשביט. כיום, הוא מקוטלג תחת שני המושגים גם יחד; כינויו ככוכב שביט הוא 95P/כיירון.

המקור לשמו הוא מהקנטאור כיירון במיתולוגיה היוונית. אין לבלבל בינו לבין הירח הגדול יותר של פלוטו, כארון.

האקסצנטריות של מסלולו כיירון היא גבוהה, עם פריהליון הנמצא על מסלולו של שבתאי ואפהליון הנמצא על מסלולו של אורנוס (בתנועתו חוצה כיירון את מסלולו של שבתאי אך לא את זה של אורנוס). גוף זה עורר עניין רב בהיותו הראשון מחוץ לחגורת האסטרואידים שהציג מסלול כה יוצא דופן.

כיירון מוגדר כקנטאור, קבוצת גופים שמסלוליהם נמצאים בין כוכבי הלכת החיצוניים. לקנטאורים אין מסלולים יציבים ומכיוון שהם מתרחקים ומתקרבים לענקי הגז, הם עשויים להיפלט אל מחוץ למערכת השמש בגלל הכבידה של כוכבי הלכת החיצוניים או להלכד על ידם.

חישובים מתמטיים מראים שבשנת 1664 לפנה"ס כיירון התקרב למרחק של כ-16 מיליון קילומטרים משבתאי, רק 3 מיליון קילומטרים רחוק יותר מפובה, ירחו החיצוני הגדול ביותר, ובטווח הרדיוס של הירחים שהתגלו לאחרונה. כיירון הוא כנראה פליט מחגורת קויפר.

מאפיינים פיזיקליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1988 התגלה שכיירון עבר התפרצות של בהירות נראית (עלייה ביחידה אחת לערך), התנהגות אופיינית לשביטים ולא לאסטרואידים. תצפיות משנת 1989 גילו שכיירון גם פיתח זנב שביט. כיירון התגלה כשהיה קרוב לאפהליון שלו והזנב התגלה בתצפיות שמצאו את הקנטאור קרוב לפריהליון שלו מה שמסביר את הסיבה לכך שלא נרשמו ראיות לפעילות שביטית מוקדם יותר.

כיירון הוגדר רשמית כאסטרואיד וכוכב שביט (לעיתים מפריד רק קו דק בין שתי הקבוצות).

נתוני הסתרה משנת 1993 מצביעים על כך שקוטרו של כיירון הוא כ-180 ק"מ.[1] נתונים משולבים מטלסקופ החלל שפיצר ב-2007 וממצפה החלל הרשל ב-2011 מצביעים על כך שקוטרו של כיירון הוא 218±20 ק"מ.[2] לכן, כיירון עשוי להיות גדול כמו צ'ריקלו 10199. קשה להעריך את קוטרו של כירון, בין השאר, משום שיש אי-ודאות גדולה ביחד לבהירות המוחלטת של גרעינו.[2]

מאז גילויו, התגלו כמה קנטאורים נוספים. רובם המכריע סווגו כאסטרואידים אך תצפיות קרובות מחפשות דווקא התנהגות שביטית. נכון למרץ 2006, נרשם מלבדו רק עוד גוף אחד בקבוצה זו כשביט, 60558 אקלוס ששמו השביטי הוא 174P\אקלוס. אסטרואידים נוספים שאינם קנטאורים שקוטלגו כשביטים הם: 4015 וילסון-הרינגטון, 7968 אלסט-פיזארו, ו-118401 לינאר.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיירון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ O. Groussin, P. Lamy, L. Jorda, Properties of the nuclei of Centaurs Chiron and Chariklo, Astronomy & Astrophysics 413, 2004-01-01, עמ' 1163–1175 doi: 10.1051/0004-6361:20031564
  2. ^ 1 2 S. Fornasier, E. Lellouch, T. Müller, P. Santos-Sanz, P. Panuzzo, C. Kiss, T. Lim, M. Mommert, D. Bockelée-Morvan, E. Vilenius, J. Stansberry, G. P. Tozzi, S. Mottola, A. Delsanti, J. Crovisier, R. Duffard, F. Henry, P. Lacerda, A. Barucci, A. Gicquel, TNOs are Cool: A survey of the trans-Neptunian region. VIII. Combined Herschel PACS and SPIRE observations of 9 bright targets at 70--500 micron, Astronomy & Astrophysics 555, 2013-07, עמ' A15 doi: 10.1051/0004-6361/201321329
  3. ^ C. T. Kowal., (2060) Chiron, minor planet center