לדלג לתוכן

כיוון פסנתרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מכוון פסנתרים בעבודתו על פסנתר עומד.
מכוון פסנתרים בעבודתו על פסנתר כנף.

כוונון פסנתר הוא פעולת התאמת המתח של המיתרים של פסנתר אקוסטי כך שהמרווחים המוזיקליים בין הקלידים יהיו שווים. משמעות המונח ״מכוון״ בפסנתר אינה שיש קבוצה של צלילים שתדריהם מוכתבים מראש ועל פיהם קלידי הפסנתר מכוונים.[דרוש מקור] כיוון פסנתר דורש הערכה של היחס בין קלידי הפסנתר, יחס זה משתנה בין פסנתר לפסנתר בעקבות מכלול נתונים פיזיים, כך שבפועל פסנתר יכוון לצלילים מעט שונים מן המקובל בכוונון המושווה. זאת מכיוון ששיטת הכוונון הזו היא תאורטית ואינה מתחשבת בפיזיקה של הכלי.

בכל מערכות הכוונון, גובהו של צליל מסוים נגזר מהיחס בינו לבין תדר מסוים שנקבע מראש. תדר, צליל ותו הם שלושה מונחים המבטאים את אותו הדבר – צליל מסוים. תדר הוא המונח הפיזיקלי, צליל הוא הקול הנשמע, ותו הוא המונח המוזיקלי. התדר הקבוע מראש המקובל ברוב כלי הנגינה היום הוא 440 הרץ עבור התו לה האמצעי – ה"לה" באוקטבה הרביעית (A4).

כוונון פסנתר נעשה על ידי מגוון אנשי מקצוע; טכנאי פסנתרים עצמאיים, בוני פסנתרים, צוותים טכניים של חנויות פסנתרים וכן חובבים. הכשרה מקצועית והסמכה נעשית על ידי ארגונים המיועדים לכך. בישראל ישנם כמה כאלה.[1] יצרני פסנתרים רבים ממליצים לכוון פסנתרים פעמיים בשנה.

כוונון פסנתר הפך למקצוע בסביבות תחילת המאה ה-19, כאשר הפסנתר הפך לנחלת־הכלל. בעבר היו מוזיקאים בעלי צ'מבלו, שקל בהרבה לכיוון, ובדרך כלל כיוונו אותו הנגנים בעצמם. מכווני הפסנתרים הראשונים למדו, התמחו ועבדו בבתי מלאכה ומפעלים לייצור פסנתרים. ההתמחות ארכה בין חמש לשבע שנים. מתמחים אלו התמודדו עם קשיים רבים בעקבות השוני בין סוגי הפסנתרים ושיטות הכוונון.

היסטורית, כלי מקלדת כדוגמת הפסנתר כוונו בכיוון מדויק כוונון פיתגוראי או כוונון ממוצע. הבעיה בכוונונים אלו היא שסולמות בודדים ומסוימים נשמעו מאוזנים, ״מכוונים״, בעוד שאחרים נשמעו צרימות חריפות. לאור המגרעות במערכות הכוונון אלו, פותחה מערכת כוונון חדשה – ״הכוונון המושווה״. שיטת כוונון זו איפשרה לכלי להישמע מכוון בכל הסולמות באופן שווה. לאור פיתוחה של מערכת כוונון חדשה זו, הלחין באך את היצירה ״הפסנתר המשווה״ – פרלוד ופוגה, במז׳ור ומינור, עבור כל סולם.

הכלים הבסיסיים ביותר של מכוון פסנתר כוללים את ידית הכוונון (או "הפטיש") ומשתיקים
איור של פעימות. הסכום (כחול) של שני גלים (אדום, ירוק) מוצג כאשר אחד הגלים עולה בתדירות. שני הגלים זהים בתחילה, ואז תדירות הגל הירוק גדלה בהדרגה ב-25%. התאבכות בונה והתאבכות הורסת גורמות לדפוס פעימה בגל שנוצר.

ישנם גורמים רבים לשיבושים בכוונון הפסנתר, השכיח ביותר הוא שינויים בלחץ האטמוספירי (טמפרטורה).[דרושה הבהרה] לדוגמה, שינויים בלחות ישפיעו על הכוונון; לחות גבוהה גורמת ללוח הבסיס להתנפח, וכתוצאה מכך המיתרים נמתחים והצלילים המופקים מהם עולים, בעוד שללחות נמוכה יש השפעה הפוכה.[2] שינויים בטמפרטורה יכולים גם להשפיע על הצליל הכללי של פסנתר. בפסנתרים חדשים יותר המיתרים נמתחים בהדרגה וחלקי עץ נדחסים, מה שגורם לצלילי הפסנתר לרדת, בעוד שבפסנתרים ישנים יותר סיכות הכוונון (שעליהן נמתחים המיתרים) עלולות להשתחרר ולא לשמור על הפסנתר מכוון. גם נגינה תכופה וחזקה, על ידי הקשה בכח על הקלידים עלולה לגרום לפסנתר לצאת מכוון.[3] מסיבות אלו, יצרני פסנתרים רבים ממליצים לכוון פסנתרים חדשים ארבע פעמים במהלך השנה הראשונה ופעמיים בשנה לאחר מכן.[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כיוון פסנתרים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בישראל יש המלמדים את המקצוע כגון משה פורת ושלמה דרגובטצקי.
  2. ^ HOW HUMIDITY AFFECTS PIANOS Moor piano
  3. ^ "Information on Piano Tuning". Pianotechnician.com. נבדק ב-2013-05-27.
  4. ^ How often should my piano be serviced?, Piano Technicians Guild, 1993