כיבוש קמרון

כיבוש קמרון

מערכה: הזירה האפריקנית במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
תאריכים	6 באוגוסט 1914 – 10 במרץ 1916 (שנה)
מקום	קמרון הגרמנית
קואורדינטות	3°52′00″N 11°31′00″E
תוצאה	ניצחון מדינות ההסכמה
שינויים בטריטוריות	חלוקת קמרון למנדטים של בריטניה וצרפת
הצדדים הלוחמים ניגריה הבריטית אפריקה המשוונית הצרפתית קונגו הבלגית קמרון הגרמנית כוחות בריטים: 1,668 צרפתים: 7,000 בלגים: 600 שוצטרופה: 1,855 (1914)–6,000 (1916) אבדות בריטים: 917 צרפתים: 906 5,000

כיבוש קמרון היה חלק מן המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, ובו נכבשה אחת משתי המושבות של האימפריה הגרמנית באותו אזור (החלק השני של המערכה היה כיבוש טוגולנד). את הכיבוש ביצעו כוחות בריטיים, צרפתיים ובלגיים, קולוניאליים ברובם. למרות יתרון אסטרטגי מכריע, ההשתלטות על קמרון ארכה כשנה וחצי, מתחילת מלחמת העולם באוגוסט 1914 ועד מרץ 1916. מספר גורמים תרמו להתמשכות מסע המלחמה. הגורם הראשון היה השטח הנרחב של המושבה, שרובו כלל אזורים קשים ללחימה, לתנועה ולקיום. הגורם השני היה הקצאת משאבים מצד מדינות ההסכמה, בעדיפות נמוכה בהשוואה לזירות האירופיות. הגורם השלישי היה הגנה עקשנית של הגרמנים, גם לנוכח הסתברות לא גבוהה להצלחה.

כתוצאה מן הכיבוש הפכה קמרון ברובה לאחר המלחמה למנדט צרפתי, ושטחים הסמוכים לגבול ניגריה, שהייתה מושבה בריטית, סופחו אליה.

רקע

הגרמנים שלטו על קמרון, שכללה גם חלקים ממזרח ניגריה של ימינו, החל משנת 1884. בשנת 1911 הצרפתים מסרו לגרמנים שטחים הגובלים בקמרון, וכך גבולות המושבה הורחבו כלפי דרום-מזרח ושטחה הגיע לכ-480,000 קמ"ר. שטחה הפנימי של הארץ כלל בצפון רמה גבוהה המקבילה לגבול ניגריה ונהרות המזינים את נהר הקונגו כלפי דרום. יתר השטח כלל ג'ונגלים וביצות.

אזור החוף, הקטן יחסית בשטחו, היה מבודד למדי מפנים הארץ. קמרון הייתה מוקפת כמעט מכל העברים בטריטוריות שבשליטת מדינות ההסכמה. ממערב השתרעה ניגריה, ומרוב העברים האחרים - אפריקה המשוונית הצרפתית, פרט לגבול קצר מדרום עם גינאה הספרדית (ריו מוני, Rio Muni, כיום גינאה המשוונית) הנייטרלית. מדרום-מערב היה למושבה מוצא אל הים: כ-320 ק"מ לחוף האוקיינוס האטלנטי, כאשר מדינות ההסכמה נהנו משליטה כמעט מוחלטת במימי מערב אפריקה. כוחות מדינות ההסכמה העמידו לצורך ההתקפה על קמרון כ-13,000 חיילים, מתוכם כ-7,000 צרפתים. רובם של אותם חיילים היו אסקרי בפיקוד אירופי.

בעת פרוץ המלחמה היו במושבה כ-2,000 גרמנים, מתוכם כאלף חיילים פוטנציאליים, בתוך אוכלוסייה מקומית של כ-2.5 מיליון. השוצטרופה, חיל המגן הגרמני, שבפיקוד קרל היינריך צימרמן (Zimmerman), מנה 1,650 חיילים אפריקנים ועוד 205 גרמנים ששימשו קצינים ומש"קים (כשליש מהם היו בחופשה באירופה בעת פרוץ המלחמה. נושאי תפקידים רבים משני הצדדים היו באירופה בפרוץ המלחמה). האפריקנים היו חיילי קבע, מגויסים לטווח ארוך, בעלי אימון טוב, אם כי תפקידם כלל בעיקר משימות אבטחה פנימיות, ולא עימות כנגד צבאות אחרים. כוח זה היה רגיש לאבדות, הן עקב גודלו המצומצם, הן כיוון שבתנאי אפריקה קשה היה להחליף חיילים מאומנים אם אלה נפגעו. חיסרון אחר של אותו כוח היה שבשל שרותם הארוך, נלוו לעיתים בני משפחה אל החיילים האפריקנים, מה שיכול היה לסרבל את התנועה והאספקה.

לקראת פרוץ המלחמה אוחדו המשטרה, ובתוכה כ-30 גרמנים, וחיל המגן ואלה היוו יחדיו כוח של כ-3,200 חיילים. בהמשך גייסו הגרמנים כוחות נוספים, כולל חיילי מילואים גרמנים מבני המושבה, ששירתו בתחילה ביחידות משלהם, ורק אחר כך פוזרו בין יתר היחידות (אלה מהם שלא היו בתפקידי פיקוד איישו את מכונות הירייה). כוחם עמד בשיאו על כ-6,000 עד 8,000 חיילים, מהם 1,460 אירופים. הגרמנים הגדילו, בנוסף, את מספר מכונות הירייה והחלו להחליף את הרובים בחדישים יותר, תהליך שלא הסתיים עד לתחילת הקרבות. מספר הרובים, כ-7,000, לא הספיק כדי לחמש את מלוא פוטנציאל הגיוס.

הגרמנים פיתחו בעיקר את חלקה הדרומי-מערבי, הסמוך לחוף, של הארץ. בנוסף לנמלים, הם הקימו באזור מספר תחנות אלחוט, כולל בבירתה, דואלה, ולאלה הייתה חשיבות אסטרטגית רבה. עם תחילת הקרבות באירופה נטל לידיו המושל קרל אברמאייר (Ebermaier) סמכויות חירום שהקיפו למעשה את כל תחומי החיים והכלכלה. תוך ניהול נבון, ולמרות הניתוק מאירופה, מערכת זו תפקדה בהצלחה יחסית עד תום הקרבות, מבחינה זו שהמושבה סיפקה את צורכי עצמה ואת צורכי הכוח הצבאי שהקימה. הגרמנים הצליחו להקים במושבה, תוך גילוי תושייה רבה, תעשייה צבאית שמילאה חלק מצורכי הצבא שבקמרון, אם כי לא באיכות אירופית. למרות זאת, מודעים לנחיתות הבסיסית שבמצבם, הגרמנית ביססו את תוכניות ההגנה על המושבה על נסיגה לפנים הארץ, תוך שימוש בטקטיקות גרילה.

מסע הכיבוש

קמרון 1914

פעולות ראשונות של הצרפתים והבלגים

כבר בתחילת פעולות האיבה, ב-6 באוגוסט, ועוד לפני קבלת פקודות מפריז, תפסו הצרפתים את סינגה (Singa) שעל נהר האובנגי (Ubangi) ואת בונגה (Bonga) שעל נהר הקונגו, שתיהן בטריטוריות שהיו בשליטה צרפתית עד מספר שנים קודם לכן, שתיהן בדרום מזרח קמרון ושתיהן נמצאו בעת ההשתלטות סמוך מאוד לטריטוריה שבשליטה צרפתית. שני נהרות אלה שימשו נתיבי תחבורה חשובים עבור אפריקה המשוונית הצרפתית, ובסינגה גם עבר קו טלגרף צרפתי חשוב.

במקביל לתפיסת סינגה ובונגה, הקים המפקד הצבא הצרפתי באפריקה המשוונית ז'וזף אמריש (Aymèrich) ארבעה טורי צבא שנועדו לפלוש לתחומי קמרון. הראשון נועד לצאת מסינגה מערבה וצפונה לאורך נהר הלוביה (Lobaye). השני, ובו השתתפו גם כ-600 חיילים בלגים, נועד לצאת מפינתה הדרומית-מזרחית של קמרון ולהתקדם צפונה ומערבה לאורך נהר הסנגה (Sanga). שני האחרים, שהצליחו פחות, נועדו לנוע צפונה מגבון שבאפריקה המשוונית הצרפתית. אחד מהם נועד, בנוסף, לנתק את קמרון מריו מוני. כיוון שנכשל, נותרה לגרמנים דרך נסיגה מקמרון, לטריטוריה שבשליטה ספרדית, עד סוף מסע המלחמה.

מחוץ לטורי הצבא שהוזכרו, כוח צרפתי, אשר יצא מצ'אד באוגוסט, כבש את קוסרי (Kousseri) שעל הגבול עד 25 בספטמבר. כוח צרפתי-בלגי שפעל באזור החוף, בסיוע תותחים של ספינות בריטיות וצרפתיות, הצליח אף הוא במשימתו. בתחילת ספטמבר 1914 כבש הכוח הצרפתי-בלגי את ויקטוריה (Victoria, כיום לימבה (Limbe)) שעל החוף ללא התנגדות.

פעולות ראשונות בגבול ניגריה

התפיסה הבריטית באשר לקמרון התאפיינה בנקודת מבט של מעצמה ימית. כנגזר מכך, ראו הבריטים את מטרתם בראש ובראשונה כתפיסת ואבטחת הנמלים שבחוף קמרון ותפיסת, או לפחות שיתוק, תחנת האלחוט בדואלה. עוד לפני פרוץ הקרבות עמדו לרשות הבריטים בניגריה חמישה טורי צבא, שנועדו להגנת המושבה. בפרוץ המלחמה שינו כוחות אלה את מגמתם. ב-27 באוגוסט תקף טור של חיילים מערב אפריקנים שיצאו מניגריה, לאחר צעידה של כ-650 ק"מ ב-17 יום, את נקודת הגבול הגרמנית בטפה (Tepe, כיום Tépé בניגריה). הכוח כבש את המקום ולגרמנים נגרמו אבדות ניכרות, כולל חמישה קצינים.

קצין גרמני יורה בתותח בגרואה

ב-29 בחודש הותקפה גרואה, תחנת נהר מבוצרת היטב, המוגנת על ידי שלוש פלוגות, אשר נמצאת כ-50 ק"מ מזרחה משם. ניסיון הסתערות שנעשה ב-31 בחודש, אותו הוביל לייטננט קולונל מקליר (MacLear), שעמד בראש כוח רובאי דבלין המלכותיים (Royal Dublin Fusiliers) וכוח קולוניאלי מקומי, הסתיים בנסיגה. לבריטים אבדו 21 מתוך 31 הקצינים, ונוסף אליהם המפקד, וכן אבדו כ-40% מהחיילים, אל מול אש מכונות ירייה ורובים גרמניים, באשר נקודת המוצא להסתערות, כ-400 מטרים מעמדותיהם, הייתה אידיאלית עבור טווח הנשק של המגנים. שרידי הכוח נסוגו לניגריה מבלי שהגרמנים ניצלו את ניצחונם המכריע לרדיפה.

התקפה על מורה נהדפה אף היא, אך הבריטים הנסוגים הצליחו לחסום את הדרך בין זו לבין גרואה. דרומית-מערבית משם, כבש טור בריטי אחר, לנוכח התנגדות קלה, את נסאנאקאנג (Nsanakang) הקרובה לגבול עם ניגריה. שבוע אחר כך, ב-6 בספטמבר, הגרמנים פתחו בהתקפת נגד בשתיים לאחר חצות. המגנים הגנו בעקשנות על המקום, עד שתחמושתם אזלה, ואחר כך ניסו להבקיע דרכם החוצה בכידונים. המגנים איבדו שמונה מ-11 הקצינים ועוד חיילים אפריקנים רבים נפגעו או שנפלו בשבי, ושיעור אבדותיהם הגיע לכמחצית מהכוח. סמוך יותר לחוף, כוח בריטי שיצא מקאלאבאר (Calabar) כבש ב-29 בחודש את ארצ'יבונג (Archibong). במקביל, כמאה ק"מ צפונה משם, כבש כוח גרמני את אוקורי (Okuri, כיום Okurike) שבניגריה.

מדינות ההסכמה שלחו לקמרון תגבורת שכללה חיילים מפורטוגל.

פעולות ימיות ופעולות נחיתה

בשלבים הראשונים של מסע המלחמה הבריטים הצליחו יותר בים. כפי שנתברר, הייתה לכך השפעה חיובית, מנקודת ראותם, גם על הישגיהם היבשתיים. הסיירת "קמברלנד" (Cumberland) וספינת התותחים "דוורף" (Dwarf, (פירוש השם - גמד)) שמרו על מוצא נהרות אשר נשפכו לים בחופי קמרון. ב-4 בספטמבר הגרמנים ניסו להוציא מכלל פעולה את "דוורף", וספינת סוחר גרמנית ניסתה לנגח אותה. הניסיון נכשל, והגרמנים איבדו 36 איש. ניסיונות נוספים נכשלו אף הם. דוורף אף הטביעה את ה"נכטיגל" הגרמנית. בהמשך, הבריטים טיהרו רצועה ברוחב של כחמישה ק"מ בדרכי המים לכיוון הבירה דואלה, הן ממוקשים, הן מספינות שהגרמנים הטביעו כדי למנוע חדירה מכיוון הים. ל"קמברלנד" ול"דוורף" הצטרפו ה"צ'לנג'ר" (Challanger) ועוד חמש ספינות גייסות, ואלה הפגיזו את דואלה ב-26 בחודש. ביום המחרת הציעו הגרמנים בעיר כניעה ללא תנאי, בהתאם לתוכניתם, כאמור, שלפיה הגנת המושבה תיעשה בפנים הארץ. טרם כניעתם הגרמנים הרסו את תחנת האלחוט שבמקום. כעבור עוד יום נוסף קיבלו הבריטים את העיר לידיהם ללא קרב, ותפסו כמה מאות שבויים, סחורות וספינת תותחים אחת, אשר עברה לשירות הבריטים.

לעומת זאת, גדוד בריטי שנחת במקביל בבונאברי (Bonaberi), אשר מעברו השני של הנהר, הכניעה לאחר קרב מבולבל. לאחר ההשתלטות על רצועת החוף המשיכו הבריטים להתקדם אל פנים הארץ לאורך קווי מסילות הברזל.

באוקטובר המשיכו הצרפתים בכיבוש החוף של קמרון.

כיבוש יתרת השטח

עד לסיום 1914 ותחילת 1915 נכבשו אזור החוף והושגה התקדמות למרחק קצר אל פנים הארץ. כן נכבש רובו של האזור שהצרפתים מסרו לגרמניה ב-1911. בשלב זה חלה האטה בפעילות מעצמות ההסכמה, הן כיוון שהבריטים והצרפתים השיגו את עיקר מטרותיהם הראשוניות (הנמלים יחד עם מתקני האלחוט, והשטח שנמסר, בהתאמה), הן בשל חוסר בכוחות ובאמצעים. בפברואר הבריטים החליטו להמשיך בכיבוש הארץ ולחרוג בתוך כך מדואלה ומאזור החוף. במהלך 1915 כבשו מדינות ההסכמה חלקים נוספים מהארץ. ביוני הבריטים כבשו את גרואה ואת נגאונדרה שברמה בצפון הארץ, כ-300 ק"מ דרומית מגרואה. בדצמבר נכבשה יאונדה (הבירה הנוכחית) שבפנים הארץ. רוב הגרמנים מצאו מקלט בריו מוני (כיום גינאה המשוונית, אז חלק מגינאה הספרדית), אליה חמק בפברואר 1916 טור גרמני בן כ-15,000 חיילים, סבלים ונלווים. גם התנגדות הגרמנים בצפון הארץ פסקה בפברואר 1916, כאשר כמה מצודות פזורות נכנעו.

סוף דבר

הגרמנים שנסוגו לריו מוני הוחזקו בה עוד סוף המלחמה. רוב שטחה של קמרון הפך לאחר המלחמה למנדט צרפתי, וחלקים ממנה הסמוכים לגבול ניגריה צורפו לאותה מושבה.

לקריאה נוספת

• Bryce, J. B.; Thompson, H.; Petrie, W. M. F. (1920). The Causes of the War: The Events of 1914–1915 (PDF). The Book of History A History of all Nations From the Earliest Times to the Present, With Over 8,000 Illustrations. Vol. XVI. New York: The Grolier Society. OCLC 671596127. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
• Burg, D. F.; Purcell, L. Edward (1998). Almanac of World War I. Lexington, KY: University of Kentucky. ISBN 0-81312-745-9.
• Damis, F. von (1929). Auf Dem Moraberge – Erinnerungen an Die Kämpfe Der 3. Kompagnie Der Ehemaligen Kaiserlichen Schutztruppe Für Kamerun (בגרמנית). Berlin: Deuß. OCLC 253272682.
• Dane, E. (1919). British Campaigns in Africa and the Pacific, 1914–1918 (PDF). London: Hodder and Stoughton. OCLC 2460289. נבדק ב-2 במרץ 2014. {{cite book}}: (עזרה)
• Dobell, C. M. (1916). "Cameroons Campaign Army Despatch". The London Gazette. HMSO. ISSN 0374-3721. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
• Dornseif, Golf. British-French Rivalry in the Cameroon Campaign.
• Farwell, B. (1989). The Great War in Africa, 1914–1918. New York: W. W. Norton & Company. ISBN 0-39330-564-3.
• Henry, H. B. (1999). Cameroon on a Clear Day. Pasadena, CA: William Carey Library. ISBN 0-87808-293-X.
• Hilditch, A. N. (1915). Battle Sketches, 1914–1915 (PDF). Oxford: Clarendon Press. OCLC 697895870. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
• Innes, A. D.; Redway, Major; Wilson, H. W.; Low, S.; Wright, E. Hammerton, J. A. (ed.). Britain's Conquest of the German Cameroon (PDF). The War Illustrated Album De Luxe; the Story of the Great European War Told by Camera, Pen and Pencil. Vol. IV. pp. 1178–1182. OCLC 6460128. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite book}}: (עזרה)
• Reynolds, F. J.; Churchill, A. L.; Miller, F. T. (1916). "77". The Cameroons. The Story of the Great War. Vol. III. P. F. Collier & Son. OCLC 397036717.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כיבוש קמרון בוויקישיתוף

באנגלית, אם לא צוין אחרת.

• הפרק הרלוונטי מתוך "סיפור המלחמה הגדולה", כרך III, נסרק לפרויקט גוטנברג:

The Story of the Great War Volume III (see Chapter XI, on Togoland)

• מלחמת העולם הראשונה באפריקה:

The First World War in Africa by Strachan Hew on Google Books

• פרק מספר אודות מלחמת העולם הראשונה באפריקה:

A Companion to World War I by David Killingway pg. 115-116

• המושבה הגרמנית בקמרון (בגרמנית):

"The German Colony of Cameroon". נבדק ב-18 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)