כבוד הציבור
| תלמוד בבלי | מסכת סוטה, דף מ', עמוד א' |
|---|---|
| משנה תורה | הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ב, הלכה כ"ג |
כבוד הציבור הוא מושג בהלכה הקובע כללי התנהגות הנובעים מהקפדה על יחס של הערכה כלפי רבים. במקומות מסוימים מכונה הנהגה זו אימת ציבור או כבוד רבים. יש ראשונים שקישרו למושג זה את המושג טורח ציבור[1].
פרטי הלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התנאים למינוי שליח ציבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה מהדרישות ההלכתיות במינוי שליח ציבור נובעות מכבוד הציבור, למשל:
- אדם שלא נתמלא זקנו אינו כשיר להתמנות לשליח ציבור קבוע[2], הרמב"ם[3] הסביר שהטעם הוא מפני כבוד הציבור.
- אדם שבגדיו קרועים, המכונה בשל כך "פוחח", אינו יכול להיות שליח ציבור[4].
קריאת התורה על ידי אשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאמר בברייתא שמובאת בתלמוד שאשה עולה למניין שבעת העולים לקריאת התורה בשבת, "אבל אמרו חכמים שאשה לא תקרא בתורה בציבור מפני כבוד הציבור"[5]. הברייתא הזו, בשני חלקיה נפסקה להלכה בשולחן ערוך[6]. חלק מהפוסקים הבינו שכל עוד אפשר להימנע מכך שאשה תקרא, כבוד הציבור הוא שאיש יקרא, אבל כשאין אפשרות שאיש יקרא, תקרא אשה[7]. מקרה בו נשים נדרשות לקרוא בתורה מובא גם בדברי המרדכי בשם מהר"ם מרוטנבורג לגבי עיר שכולה כהנים:
עיר שכולה כהנים ואין בה אפילו ישראל אחד, נראה לי דהכהן יקרא שני פעמים, ושוב יקראו נשים... אמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה מפני כבוד צבור, היכא דלא אפשר, ידחה כבוד צבור משום פגם כהנים, שלא יאמרו בני גרושות הן...
— מרדכי מסכת גיטין פרק חמישי רמז תד
הרב יעקב אפשטיין מסכם הלכה זו בכך שבקהילה רגילה בה יש גברים שיודעים לקרוא בתורה ויכולים לעלות לתורה, נשים לא תעלינה לתורה ולא תהיינה בעל קורא[8].
שאלת שלום באבל
[עריכת קוד מקור | עריכה]כחלק מהלכות האבלות, האבל אסור לשאול בשלום אחרים בשלושת הימים הראשונים של האבלות. כיוצא מן הכלל, כאשר באו רבים לנחם אותו, מותר לו לברך אותם "לכו לבתיכם לשלום" משום כבוד רבים[9].
פני הכוהנים לציבור בברכת כוהנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בזמן ברכת כהנים פניהם של הכהנים כפי הציבור, ואחוריהם כלפי ארון הקודש[10]. בתלמוד למד מכאן רבי יצחק שהטעם הוא אימת הציבור, ומכאן גודל החומרה של "אימת ציבור":
אמר רבי יצחק: לעולם תהא אימת ציבור עליך, שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש.
קריאה בספר תורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריאת התורה נעשית בספר תורה שלם ולא בספר המכיל רק חומש אחד מתוך חמשה חומשי תורה, גם כשהוא כתוב על קלף כשר, שאף על פי שמותר לכתוב חומשים ואף יש בהם קדושת כתבי הקודש (אם נכתבו כדיני סת"ם) אין לקרוא בחומשים את קריאת התורה בבית הכנסת במקום בספר תורה שלם, מפני כבוד הציבור[11]. בעל הלבוש מסביר שזהו בזיון לציבור שאין להם ספר תורה שלם[12]. יש הסוברים שאם הציבור רוצה למחול על כבודו ולקרות בחומשים כשרים כשאין ספר תורה, הוא רשאי לעשות כן, ויש האוסרים[13].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב פנחס דורון, כבוד הציבור, באתר הידברות
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ב, הלכה כ"ג
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ד, עמוד ב', משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ח', הלכה י"א ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן נ"ג, סעיף ו'. בשולחן ערוך כתב שהוא יכול להיות שליח ציבור באקראי, והמניעה היא רק שלא יהיה שליח ציבור קבוע
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ח', הלכה י"א
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ד, עמוד א' ומשנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ח', הלכה י"ב. לדברי הרמב"ם הבעיה היא שכתפיו מגולות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ג, עמוד א'
- ^ ראו שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רפ"ב, סעיף ג'
- ^ כך כתב למשל הרב יעקב עמדין, שכאשר אין בציבור מי שיודע לקרוא, אשה תקרא בתורה. ראו הגהות הריעב"ץ למסכת מגילה כג, א, שכתב: "נראה דהיינו היכא דאפשר, ורישא מיירי בדליכא שבעה (בהני עשרה דמצטרפי לדבר שבקדושה) דבקיאי למקרי, ואיכא אשה בקיאה, דלא סגי בלא דידה".
- ^ ראו שו"ת חבל נחלתו חלק יא סימן ו
- ^ נלמד ממעשה שעשה רבי עקיבא, ראו תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף כ"א, עמוד ב' והגהת הרמ"א בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן שפ"ה, סעיף א'
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ', עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד, הלכה ג' ושולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס', עמוד א', משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ב, הלכה כ"ג, סמ"ג עשין יט, שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קמ"ג, סעיף ב' ויורה דעה, סימן רפ"ג, סעיף א'
- ^ רבי מרדכי יפה, לבוש התכלת, סי' קמג.
- ^ פרי חדש שם ס"ק ב מתיר; ואילו הט"ז סימן נג ס"ק ב אוסר.