ישראל קרידו
צילום דיוקן מאת Vereenigde Fotobureaux N.V. (5 באוגוסט 1932). | |
לידה |
1 באוקטובר 1872 אמסטרדם, הולנד |
---|---|
פטירה |
5 באוגוסט 1932 (בגיל 59) אמסטרדם, הולנד |
מדינה | ממלכת ארצות השפלה |
שפות היצירה | הולנדית |
יִשְׂרָאֵל קֵרִידוֹ (קְוֵרִידוֹ) (בהולנדית: Israël Querido; 1 באוקטובר 1872, אמסטרדם – 5 באוגוסט 1932, אמסטרדם) היה סופר ומשורר הולנדי יהודי, שלאחר תחילת המאה, היה, יחד עם הרמן היירמנס (אנ') (1864–1924), אחד מהדמויות הידועות ביותר של הנטורליזם ההולנדי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד למשפחה יהודית ספרדית ממוצא פורטוגלי, עבד כשען, כצורף, בתעשיית היהלומים, ככנר וכעיתונאי. את הופעת הבכורה שלו כסופר הוא ערך ב-1893 עם אוסף שירים בשם "Verzen" ("פסוקים"), ולאחריו "Gedichten" ("שירים"; 1894), שנכתבו בהתרשמות של ביקור בפריז.
יצירת הפרוזה הראשונה של קרידו "Levensgang" ("אורח חיים"; 1901) הייתה נטורליסטית ביותר והתבססה על המודל של אמיל זולא. לאחר מכן פרסם את "Daarna volgde Menschenwee" (1903). יצירתו הגדולה הראשונה הייתה מחזור ארבעת הכרכים של הרומנים "De Jordaan" ("הירדן"), המורכב מ: De Jordaan, (1912) Van Nes en Zeedijk (1914), Manus Peet (1922) ו-Mooie Karel (1925). הוא התרחק בהדרגה מהנטורליזם וכתב עוד מחזור גדול של רומנים היסטוריים, בעקבות הדוגמה של לואי קופרוס: "De oude waereld, het land van Zarathustra" ("העולם העתיק, ארץ זרתוסטרה"; 1918–1921). העבודה בת שלושה כרכים על המלך חשיארש הראשון והאימפריה הפרסית אוירה על ידי וילם אדריאן ואן קונינבורך (Willem Adriaan van Konijnenburg; 1868–1943). יצירותיו בנושאים תנ"כיים כוללים את המחזה "Saul en David" ("שאול ודוד"; 1914) ואת הרומן Simson ("שמשון", 1927). על רקע הספרדי של משפחתו כתב במחזה "Aron Laguna" (1916) ובסדרת רומנים "Het volk Gods" ("עם האלוהים", 1931–1932).[1]
אחיו הבכור היה המו"ל עמנואל קרידו (אנ') (1871–1943), שייסד את ההוצאות "Em. Querido's Uitgeversmaatschappij NV" ב-1915 ו-"Em. Querido's Uitgeverij" ב-1933, שמילאו תפקיד חשוב בפרסום ספרות הגולים הגרמנים (אנ').
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ישראל קרידו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הערך קֵרִידוֹ (קְוֵרִידוֹ), יִשְׂרָאֵל באנציקלופדיה העברית, כרך ל', עמוד 147