ישראל צליוק

ישראל נחום צליוק

לידה	12 בדצמבר 1912 אוקראינה
פטירה	11 בספטמבר 1984 (בגיל 71) חיפה, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות היהודי חוף הכרמל
פעילות בולטת	מייסד ומנכ"ל כלי זמר
ידוע בשל	יו״ר התזמורת הסימפונית חיפה
השכלה	תואר ראשון במשפטים
מקצוע	עורך דין, כנר
בת זוג	אהודה לבית נתנזון-פרידמן
צאצאים	יובל, רות ועידית
מספר צאצאים	3

ישראל נחום צַלְיוּק (12 בדצמבר 1912 – 11 בספטמבר 1984) היה עורך דין, כנר, יו״ר התזמורת הסימפונית חיפה ומייסד ומנכ"ל רשת "כלי זמר".

קורות חיים

שנים ראשונות

ישראל (סויה) צליוק נולד באודסה שבאוקראינה לנחום ורבקה (לבית דינוביץ). לאביו הייתה חנות לממכר בדים מיובאים בעיקר מאיטליה. החנות הייתה בפסאז' אודסה (Odessa Passage), פסאז' ידוע בעיר, ודירתם הייתה מעל לחנות. השם צליוק (צאליק) מקורו בשם בצלאל, האומן הראשון בתנ"ך. ישראל התגלה כמחונן למוזיקה עם שמיעה אבסולוטית ובעודו ילד התקבל לכיתת הכינור בבית הספר למוזיקה על שם סטולרסקי (School of Stolyarsky), בו למדו גדולי הכנרים כגון דוד אויסטראך, נתן מילשטיין, ליאוניד כוגן והפסנתרן אמיל גיללס.

בית צליוק באודסה היה מרכז ציוני ומקום התכנסות לאנשי רוח יהודים וציונים כגון יוסף קלאוזנר ומנחם אוסישקין, שלימים מונה לאפוטרופוס של ישראל הנער, כשעלה ארצה בשנת 1925 עם אימו לאחר מות אביו נחום בטרם עת.

אחיו הגדול אברהם צליוק עלה ארצה לפניו באניית המעפילים רוסלאן והיה לרופא אף אוזן גרון ומדען בחיפה. אחיו השני, דוד, עורך עיתון טרוצקיסטי, ואחותו מינה, כימאית, נשארו ברוסיה. דוד הוצא להורג על ידי סטלין.

ישראל נסע לפריז להשתלם בלימודי המוזיקה ועם שובו הכיר את אהודה (הבת של הבנקאי שלמה זלמן נתנזון ושל דינה פרידמן נתנזון, בתו של שמעון פרידמן, בעלי יקב פרידמן) שגם היא שבה ארצה מפריז לאחר שהשלימה שם את לימודי הפסנתר, הם הכירו כשחברו בחזרה לקראת רסיטל.

ככנר

הבית שישראל ואהודה הקימו במעלה הכרמל היה בית של מוזיקה, אמנויות וחברה, בו נערכו מפגשים רבים של אמנים, נגנים, סופרים וציירים. התקיימו בו קונצרטים לעידוד כישרונות צעירים מקרן התרבות אמריקה-ישראל.

ישראל צליוק היה מורה לכינור בחיפה. הופיע בהרכבים קאמריים כנגן עם רביעיית בור בתל אביב וברסיטלים עם אשתו אהודה. בהרכב הקאמרי שהקים בחיפה, הפסנתרן היה שופט בית המשפט העליון משה לנדוי, לפני שעבר מחיפה לירושלים.

בין הבאים הקבועים לבית צליוק היו הפסנתרן מינדרו כץ, המנצח סרג'יו קומיסיונה והצייר מאנה כץ, שעו"ד צליוק טיפל בענייניו ועזר להפוך את ביתו הפרטי למוזיאון מאנה כץ. גם הצייר השווייצרי הוברט מונטריה היה דייר קבוע בבית צליוק כששהה בישראל. צליוק נהג לומר: "אני הכנר הטוב ביותר בין עורכי הדין ועורך הדין הטוב ביותר בין הכנרים."

קריירה עסקית

בעודו ממשיך ללמד כינור, למד צליוק משפטים ופתח משרד עורכי דין, צליוק, וולפסון, שאנן ושות'.

שנים רבות היה צליוק היועץ המשפטי של התעשיין אפרים אילין. צליוק זיכה את מפעל הרכב של אילין בפיצוי הולם מחברת רנו הצרפתית אשר הפרה את חוזה הרכש איתו בכניעה לחרם הערבי על ישראל. צליוק ניהל בטוקיו את המשא ומתן עם חברת הינו מוטורס היפנית לייבוא מכוניות קונטסה לישראל. הוא תיווך עם התעשיין האמריקני אדגר קייזר (Edgar Kaiser Sr.) ומפעל המכוניות שלו קייזר מוטורס (Kaiser Motors) לבין מפעלי תעשיית הרכב של אילין את הבאתן ארצה של מכוניות קייזר-פרייזר, הנרי ג'יי וג'יפ שנועד לשימושו של צה"ל. עקב עבודתם המשותפת, הזמין אדגר קייזר את עו"ד צליוק לעבור לקליפורניה להיות יועצו האישי, אולם צליוק בחר להישאר בארץ.

בין החברות הגדולות והחשובות שהיו לקוחותיו היו קבוצת בוני ערים וחברת אשדוד בע"מ מיסודו של עובד בן עמי שעסקה בפיתוח ובניית אשדוד וחברת הספנות בורכרד בע"מ. לקוח חשוב נוסף היה מלון ציון בחיפה.

כיזם מוזיקלי

ב-1950 הוקמה התזמורת הסימפונית חיפה. התזמורת נתקלה בקשיים מיום הווסדה ועמדה בסכנת סגירה. ב-1957 מונה צליוק ליו״ר התזמורת. במרץ, כישרון, והשקעה בלתי נדלית הקים תזמורת חדשה משגשגת ופעילה, ייסד תוכנית מנויים, הנהיג קונצרטים קבועים בערים שונות, הזמין נגנים בעלי שם עולמי, והבריא את מצבה הכלכלי. ב-1959 מינה צליוק את המנצח סרג'ו קומיסיונה למנצחה ומנהלה המוזיקלי של התזמורת. הוא הביא סולנים גדולי שם מחוץ לישראל, בהם יהודי מנוחין ועברי גיטליס, להופיע בהתנדבות עם תזמורת חיפה ואירח אותם בביתו.

בשנת 1967 ייסד את רשת כלי זמר למכירת כלי נגינה מתוצרת ימאהה היפנית. שתי חנויות הרשת הראשונות היו בחיפה ובתל אביב. החזון היה שהחנויות תהוונה גם מרכז פעילות להוראת מוזיקה לילדים בקבוצות כשהם מוקפים בכלי הנגינה. בשנת 1972 מכר את הרשת ליואל ברנד.

משפחתו

לישראל ואהודה צליוק נולדו שלשה ילדים, המנצח יובל צליוק, רות ועידית.