ישראל חצקביץ'
 | |
| לידה |
15 בספטמבר 1897 ורחובקה, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 1939 (בגיל 41) גבעת השלושה, פלשתינה (א"י) |
| מדינה |
פלשתינה (א"י) |
  | |
ישראל חַצקֶביץ' (י. אדם; י"ח באלול תרנ"ז, 15 בספטמבר 1897 – ד' בשבט תרצ"ט, 23 בפברואר 1939) היה משורר, סופר ומתרגם עברי, איש קיבוץ גבעת השלושה.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]חצקביץ' נולד בכפר ורקיבקה שבמחוז צ'רניהיב בצפון אוקראינה. בכפר התגוררו כ-300 משפחות, מהן 40 היו יהודיות. רוב היהודים עסקו במסחר בעצים ובמכירת הטבק הגולמי שגידלו האיכרים בכפר. אביו של ישראל עסק במסחר והיה חסיד המקפיד על מצווה קטנה כגדולה. למשפחה היו חמש בנות וארבעה בנים. בעיירה לא היה בית מדרש מסודר, והלימודים נוהלו בידי מלמד שלא עשה את מלאכתו כראוי, ורוב הזמן היו הילדים חופשיים לנפשם ולמשחקיהם.
אמו של חצקביץ' מתה עליו בילדותו. עם פטירתה החל האב לדרוש מילדיו שישמרו בקפדנות את כל המצוות וינהלו אורח חיים דתי, דבר שלא היו מורגלים בו קודם לכן, ודרישה זו הייתה מקור לחיכוכים במשפחה.
בשנת 1905, בגל הפוגרומים ששטף את אוקראינה, חרב חלקו הגדול של היישוב היהודי בכפר. המשפחה נשארה בחוסר כול, ונאלצה לעזוב לעיר המחוז, ניז'ין. הבן הבכור נלקח לצבא והאב, לרגל עבודתו, שהה כל השבוע מחוץ לבית. חצקביץ', שהיה בן שמונה, נאלץ לשמש כאב ואם לאחיו אחיותיו.
בעת המעבר לניז'ין, נתגלה פער עצום בין הידע שהיה לילדים שזה מקרוב באו לבין ילדי המקום, הן בידיעת השפה הרוסית והן בלימודי הגמרא. חצקביץ' השתדל להשלים את הפער. הוא למד בישיבה, ובנוסף ללימודים הרגילים, קרא במסתרים ספרות חילונית משל סופרים כמו פרץ סמולנסקין ואברהם מאפו. ובנוסף החל לשקוד על לימודים אקסטרניים אצל סטודנטים של אוניברסיטת ניז'ין. באמצעותם התקרב אל חוגי האינטליגנציה של התנועה הלאומית האוקראינית, ונהה אחר רעיון העצמאות והחופש שבו דגלו האוקראינים. דרכם גם נתוודע לשירי המשורר האוקראיני המפורסם טאראס שבצ'נקו, והם נעשו אהודים עליו במיוחד. כאשר היה חצקביץ' בן 15 אירע בעיר מאורע שהסעיר את כל הקהילה היהודית: שני צעירים חמקו בחשאי מביתם, חברו לתנועת ביל"ו ועלו לארץ ישראל. כך נודע לו דבר קיומה של תנועה עברית לאומית, תנועה ציונית צעירי ציון. הוא הפך לאחד מתומכיה הנלהבים, ועסק בסתר גם במכירת בולי הקרן הקיימת.
במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה להתגורר ביקטרינוסלב (כיום דנייפרופטרובסק). בתקופה זו נהרג אחיו הצעיר ואביו נפטר. הימים ימי מהפכת אוקטובר והצהרת בלפור (1917), חצקביץ', שהיה אז בן 20, הצטרף כחבר ל"פרקציה ציונית עממית של צעירי ציון" והחל לפעול בשורותיה. אחותו האהובה רחל הלכה בעקבותיו והחלה גם היא להשתתף בפעולות הנוער הציוני, אולם כעבור זמן-מה חלתה בשחפת, ולמרות טיפולו המסור של אחיה, נפטרה בעיר יקטרינוסלב. הייתה זו מכה אנושה עבורו, והוא חדל מפעילותו לזמן מה.
בוועידה השלישית של צעירי ציון בעיר חרקוב בשנת 1920 הוחלט על מעבר לפעילות פוליטית סוציאליסטית ונוצרה, המפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס). חצקביץ' הצטרף למפלגה והחל נודד מעיר לעיר מטעמה, והִרבה לתת הרצאות ולגייס תומכים חדשים. פעולותיו אלו לא תמיד עלו בקנה אחד עם עמדת הרשויות, והביאו למאסרו מספר פעמים. לימים כתב בזיכרונותיו על חוויות משהותו בבית הסוהר בחרקוב[1]. לאחר מכן נעצר פעם נוספת על ידי הג.פ.או. ונשלח יחד עם קבוצה של אסירים פוליטיים לבית הסוהר שבטשקנט, ושם נשפטו כולם למאסר והגליה. הם הועברו למחנות עבודה שונים ברחבי אסיה התיכונה. חלק לדושנבה בירת טג'יקיסטן, חלק לחיווה והנותרים לבק-בודה.
לאחר שחרורו ממחנה העבודה באסיה התיכונה נסע ברכבת עד שהגיע לעיר הנמל אודסה, ומשם הפליג לארץ ישראל, שבור בגופו אך איתן ברוחו. עם בואו לארץ לא יכול היה להחליט אם ללכת לכפר, לקיבוץ או לעיר, ולכן החל לשוטט ברחבי המדינה במטרה לבחון את הנושא. לאחר שובו ממסעותיו ארז את חפציו והתיישב בגבעת השלושה. התאהב בדינה ביק שגם היא עלתה מאוקראינה עם בנה יוסף ב 1935 לישראל ודינה נולדו שני ילדים אילנה ועמירם. עמירם נהרג בשנות ה-80 בתאונת דרכים. יוסף (יוסקה אלון) נפטר ב 2014 ואילנה מתגוררת בקיבוץ עינת. עבד בענפי המשק השונים, עד למותו מנגיחת פר משתולל בראשית שנת 1939, בגיל 41. לאחר מותו נמצא בחדרו מכתב קצר שהיה ממוען לאחיו ברוסיה, שאותו עדיין לא הספיק לשלוח ובו נאמר: ״יש לי ספוק רב בחיי כאן, מובן שיש לי צרות שונות, אבל אני מרגיש שהנני חי – וזה העיקר״. לאחר מותו שינו אלמנתו וילדיו את שם משפחתם לאלון, על שם אחד משיריו של חצקביץ "אני אלון"[2].
עבודתו הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]את כתיבתו החל עוד באוקראינה. חבריו סיפרו שתמיד הייתה עמו מחברת שבה כתב את חוויותיו, אולם לפרסם החל רק בארץ. שיריו הופיעו במסגרת המוסף הספרותי של "דבר". הוא מדגיש את הרעיון של ״גזירת נצח החיים״. בייחוד חזק רעיון זה בשירו ״דבר היום״. דב שטוק (סדן), בהספד שפורסם בקובץ משל חצקביץ', שראה אור לאחר מותו, "אלון במולדת", מספר כי הוא דרש מאוד לזרז את פרסום השיר ולחץ עליו בשיחות ומכתבים[3]. הנושא העיקרי שבשיריו הוא הרעיון של הכות שורשים רבים ככל האפשר בארץ.
תרגם גם משירי לרמונטוב ולורד ביירון.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אלון במולדת; תל אביב: קבוץ גבעת השלושה ומשלחת חוץ של המפלגה הציונית-הסוציאליסטית (צ.ס.) בס.ס.ס.ר (דפוס ספר, 1939?). (שירים, ספורים וזיכרונות)[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבי י. אדם (ישראל חצקביץ) בפרויקט בן-יהודה
- ישראל חצקביץ (י. אדם), דבר, 24 בפברואר 1939 (עם מותו)
- לוית י. חצקביץ, דבר, 26 בפברואר 1939
- יצחק הררי, לנשמת השנַים מגבעת השלשה: ישראל חצקביץ (י. אדם), דבר, 27 באפריל 1939
- דב שטוק, מספד אדם ותנחומו (בפתח ספרו של י. אדם "מבעד לענפים", היוצא אור בימים אלה, דבר, 4 באוגוסט 1939
- ישראל חצקביץ', ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- על ישראל חצקביץ' ושיריו (אורכב 06.06.2020 בארכיון Wayback Machine)
מפרי עטו:
- נוף ארצי, דבר, 18 באפריל 1937
- שירים, דבר, 4 באוגוסט 1939
ישראל חצקביץ (1897-1939), דף שער בספרייה הלאומית- ישראל חצקביץ', בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרקי זיכרונות, פרויקט בן-יהודה.
- ^ על ישראל חצקביץ ושיריו (ארכיון)
- ^ מספד אדם ותנחומו, דבר, 4 באוגוסט 1939.
- ^ לספר הסרוק באתר הספריה הלאומית לחצו כאן
| בקרת זהויות |
|
|---|