ישראל אפשטיין (עיתונאי)

ישראל אפשטיין
לידה	20 באפריל 1915; ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	26 במאי 2005 (בגיל 90); בייג'ינג, הרפובליקה העממית של סין
מקום קבורה	Babaoshan Revolutionary Cemetery
מדינה	הרפובליקה העממית של סין

ישראל אפשטיין (20 באפריל 1915 – 26 במאי 2005) היה עיתונאי וסופר סיני-יהודי יליד פולין. היה אחד האזרחים הסינים הבודדים ממוצא שאינו סיני שהפכו לחברים במפלגה הקומוניסטית הסינית.

ילדות

ישראל אפשטיין נולד ב-20 באפריל 1915 בוורשה להורים יהודים.^[1]^[2] ורשה הייתה אז חלק מפולין הקונגרסאית, שהייתה בשליטת האימפריה הרוסית. אביו נכלא על ידי השלטונות כיוון שהוביל מרד עבודה ואימו הוגלתה לסיביר. אביו של אפשטיין נשלח על ידי מקום עבודתו ליפן לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כשהצבא הגרמני התקרב לוורשה, אפשטיין ואימו ברחו והצטרפו אליו למזרח אסיה. בשנת 1917, לאחר שמשפחתו חוותה אנטישמיות במספר מקומות, הגיע אפשטיין לסין עם הוריו בגיל שנתיים והם התיישבו בטיאנג'ין ב-1920, שם אפשטיין גדל.^[2]

קריירה

אפשטיין החל לעבוד בעיתונאות בגיל 15, כשכתב ב"פקינג" וב"טיינטסין טיימס", עיתונים בשפה האנגלית שבסיסם בטיאנג'ין. הוא גם סיקר את הפלישה היפנית לסין עבור יונייטד פרס^[3] וסוכנויות ידיעות מערביות אחרות. ב-1938, הוא הצטרף לליגת ההגנה של סין, שהוקמה על ידי סונג צ'ינג-לינג, אלמנתו של סון יאט-סן, במטרה לפרסם ולגייס תמיכה בינלאומית עבור סין.^[2] בשנת 1941, הוא זייף חדשות על מותו שלו כפיתיון עבור יפן שניסתה לעצור אותו. המידע השגוי אפילו מצא את דרכו לידיעה שהודפסה ב"ניו יורק טיימס".

אפשטיין הוכנס למחנה ריכוז על ידי השלטונות היפניים בעקבות ההתקפה על פרל הארבור ב-1941, אבל הצליח להימלט יחד עם כמה אסירים אחרים.^[2] לאחר שנמלט, הוא עבד בעיתון Allied Labour News, והפך לעורך הראשי. ב-1947 הוא פרסם את ספרו "המהפכה הבלתי נגמרת בסין".^[3] ספרו זכה לביקורת נלהבת בעיתון "הניו יורק טיימס" על ידי אוון לאטימור מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס.

לאחר שנדרש לסקור את אחד מספריו של העיתונאי אדגר סנואו, אפשטיין וסנואו הכירו זה את זה באופן אישי. אפשטיין הושפע עמוקות מהפרוגרסיביות של סנואו ונהיה מעורב בתנועה הדמוקרטית בסין, והפך לעורך במגזין של סנואו, "דמוקרטיה".^[2]

בשנת 1946, עבר אפשטיין לארצות הברית יחד עם אשתו השנייה, אליס פיירפקס-צ'ולמלי. בשנת 1951 העידה העריקה הקומוניסטית אליזבת בנטלי בפני ועדת המשנה לביטחון פנים של הסנאט האמריקאי כי "ישראל אפשטיין היה חבר במשטרה החשאית הרוסית במשך שנים רבות בסין".^[4]

אפשטיין (שירה, שני מימין) בביקור בין-אן ב-1944 עם מאו (למעלה מימין)

ב-1951, סונג צ'ינג-לינג הזמינה אותו לחזור לסין עם אשתו פיירפקס-צ'ולמלי.^[3] אפשטיין שימש כיועץ למגזין "סין העממית", גרסה מוקדמת של "Peking Review".^[3] יחד עם סונג, הוא הקים את המגזין "סין מתחדשת", ששמו שונה לאחר מכן ל"סין היום" ("China Today"). אפשטיין עבד גם על תרגום "יצירות נבחרות של מאו דזה-דונג".^[3] אפשטיין נשאר העורך הראשי של "China Today" עד לפרישתו בגיל 70, ונשאר כעורך אמריטוס. במהלך כהונתו ב-"China Today", הוא הפך לאזרח סיני ב-1957 ונהיה לחבר במפלגה הקומוניסטית הסינית ב-1964.^[2] ב-1955, 1965 ו-1976 ביקר אפשטיין בטיבט, ובהתבסס על שלושת הביקורים הללו ב-1983 פרסם את הספר "טיבט שעברה שינוי".^[5]

במהלך מהפכת התרבות, באשמת מזימה נגד ג'ואו אנלאי, הוא נכלא ב-1968 בצפון בייג'ינג בכלא צ'ינצ'נג, שם היה בבידוד. ב-1973 הוא שוחרר,ג'ואו התנצל וזכויותיו הוחזרו.^[6] למרות 5 שנות המאסר שלו, הוא נשאר נאמן לאידיאלים של הקומוניזם עד מותו. ישראל אפשטיין נבחר כחבר בוועדה המתמדת במועצת המדינה של סין, גוף מייעץ, ב-1983.

אפשטיין נישא שלושה פעמים. ב-1934 נישא אפשטיין לאידית ביחובסקי אפשטיין, לימים באלין, ממנה התגרש בתחילת שנות ה-40. לאחר מכן נישא לפיירפקס-צ'ולמלי, איתה התגורר בארצות הברית במשך חמש שנים. פיירפקס-צ'ולמלי לקחה חלק בעריכת אחד המילונים הסיניים-אנגליים הנפוצים ביותר שפורסמו בסין. לאחר מותה של פיירפקס-צ'ולמלי ב-1984, אפשטיין נישא לאשתו השלישית, הואנג הואנבי.^[7]

הוקרה

במהלך חייו, זכה ישראל אפשטיין לכבוד על ידי המנהיגים הפוליטיים הסיניים ג'ואו אנלאי, מאו דזה-דונג, דנג שיאופינג, ג'יאנג דזה-מין וחו ג'ינטאו. הלווייתו נערכה בבית הקברות באבאושאן למהפכנים, במחוז שיג'ינגשאן, בייג'ינג, ב-3 ביוני 2005. בטקס השתתפו בכירים רבים, ביניהם הנשיא חו ג'ינטאו, ראש הממשלה וון ג'יאבאו, וכן גם חברי הוועדה המתמדת של הפוליטביורו ג'יה צ'ינגלין ולי צ'אנגצ'ון. לאחר הלווייתו, גופתו נשרפה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל אפשטיין בוויקישיתוף

ישראל אפשטיין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Israel Epstein (Obituary), The Telegraph, 14 June 2005
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Pan, Guang (2019), Pan, Guang (ed.), "Jewish Refugees and the Chinese People: Friendship in a Troubled Time", A Study of Jewish Refugees in China (1933–1945): History, Theories and the Chinese Pattern (באנגלית), Singapore: Springer: 63–83, doi:10.1007/978-981-13-9483-6_6, ISBN 978-981-13-9483-6, נבדק ב-2021-04-09
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Li, Hongshan (2024). Fighting on the Cultural Front: U.S.-China Relations in the Cold War. New York, NY: Columbia University Press. ISBN 9780231207058.
^ Medford Evans, "The Assassination of Joe McCarthy", Western Islands Press, 1970, pp. 117–118
^ Israel Epstein, a famous apologist for the Chinese Communist regime
^ Israel Epstein. Emigre journalist whose devotion to Communist China withstood even imprisonment during the Cultural Revolution, 8 June 2005, The Times
^ Song, Anna. (2010). The Heavenly Ford. Tianjin People's Publishing House. p. 151. ISBN 978-7-201-06559-5. OCLC 862144523.

[1] Israel Epstein (Obituary), The Telegraph, 14 June 2005

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ Pan, Guang (2019), Pan, Guang (ed.), "Jewish Refugees and the Chinese People: Friendship in a Troubled Time", A Study of Jewish Refugees in China (1933–1945): History, Theories and the Chinese Pattern (באנגלית), Singapore: Springer: 63–83, doi:10.1007/978-981-13-9483-6_6, ISBN 978-981-13-9483-6, נבדק ב-2021-04-09

[:1-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Li, Hongshan (2024). Fighting on the Cultural Front: U.S.-China Relations in the Cold War. New York, NY: Columbia University Press. ISBN 9780231207058.

[4] Medford Evans, "The Assassination of Joe McCarthy", Western Islands Press, 1970, pp. 117–118

[5] Israel Epstein, a famous apologist for the Chinese Communist regime

[6] Israel Epstein. Emigre journalist whose devotion to Communist China withstood even imprisonment during the Cultural Revolution, 8 June 2005, The Times

[7] Song, Anna. (2010). The Heavenly Ford. Tianjin People's Publishing House. p. 151. ISBN 978-7-201-06559-5. OCLC 862144523.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]