ישו ההולך על המים
ישו ההולך על המים הוא אחד הנסים של ישו המתואר בברית החדשה. אירוע זה מסופר בבשורות מתי, מרקוס ויוחנן אך הוא אינו נכלל בבשורה על פי לוקס. הנס הזה מופיע לאחר נס הלחם והדגים ומסופר בו כיצד ישו שלח את תלמידיו בספינה חזרה ל"עבר השני" של הכנרת (לצדה המערבי) בעוד שהוא נשאר לבד ומאחור, על מנת להתפלל. הלילה ירד, הים החל לגעוש והספינה נקלעה לסערה עזה. לאחר שהתלמידים חתרו נגד כיוון הרוח במשך רוב שעות-הלילה ועייפו מאוד, הם ראו את ישו הולך על פני המים. הם נבהלו וחשבו שהם רואים רוח רפאים, אך כאשר ישו אמר להם שלא לפחד, הם נרגעו. ולאחר שהוא עצמו נכנס לספינה, הסערה נרגעה ופסקה, והם הגיעו לחוף.
ציטוטים מהברית החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשורת מתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]22 וַיָּאֶץ יֵשׁוּעַ בְּתַלְמִידָיו לָרֶדֶת בָּאֳנִיָּה לַעֲבֹר לְפָנָיו אֶל־עֵבֶר הַיָּם עַד אֲשֶׁר־יְשַׁלַּח אֶת־הָעָם׃ 23 וַיְשַׁלַּח אֶת־הָעָם וַיַּעַל הָהָרָה בָּדָד לְהִתְפַּלֵּל וַיְהִי־עֶרֶב וְהוּא לְבַדּוֹ שָׁמָּה׃ 24 וְהָאֳנִיָּה בָאָה עַד חֲצִי הַיָּם וְהַגַּלִּים יִטְרְפֻהָ כִּי הָרוּחַ לְנֶגְדָּהּ׃ 25 וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ וְהוּא מְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם׃ 26 וְהַתַּלְמִידִים רָאוּ אוֹתוֹ מְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם וַיִּבָּהֲלוּ וַיֹּאמְרוּ מַרְאֵה־רוּחַ הוּא וַיִּצְעֲקוּ מִפָּחַד׃ 27 וַיְמַהֵר יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר חִזְקוּ כִּי־אֲנִי הוּא אַל־תִּירָאוּ׃ 28 וַיַּעַן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם־אַתָּה הוּא אֲדֹנִי צַוֵּה־נָא וְאָבֹא אֵלֶיךָ עַל־הַמָּיִם׃ 29 וַיֹּאמֶר בּוֹא וַיֵּרֶד פֶּטְרוֹס מִן־הָאֳנִיָּה וַיְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַמַּיִם לָבוֹא אֶל־יֵשׁוּעַ׃ 30 וַיְהִי כִּרְאֹתוֹ אֶת־הָרוּחַ כִּי חֲזָקָה הִיא וַיִּירָא וַיָּחֶל לִטְבֹּעַ וַיִּצְעַק וַיֹּאמַר אֲדֹנִי הוֹשִׁיעֵנִי׃ 31 וַיְמַהֵר יֵשׁוּעַ וַיִּשְׁלַח אֶת־יָדוֹ וַיַּחֲזֶק־בּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלָיו קְטֹן אֱמוּנָה מַה־לְּךָ כִּי חָלַק לִבֶּךָ׃ 32 הֵם עָלוּ אֶל־הָאֳנִיָּה וְהָרוּחַ שָׁכָכָה׃ 33 וְאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה נִגְּשׁוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֲבָל בֶּן־אֱלֹהִים אָתָּה׃ 34 וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיָּם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גִּנֵּיסַר׃ 35 וַיַּכִּירוּ אֹתוֹ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הַהוּא וַיִּשְׁלְחוּ אֶל־כָּל־סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אֵת כָּל־הַחוֹלִים׃
בשורת מרקוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]45 וְאַחֲרֵי־כֵן הֵאִיץ בְּתַלְמִידָיו לָרֶדֶת בָּאֳנִיָּה וְלַעֲבוֹר לְפָנָיו אֶל־עֵבֶר הַיָּם אֶל־בֵּית צָיְדָה עַד־שַׁלְּחוֹ אֶת־הָעָם׃ 46 וַיְהִי אַחַר שַׁלְּחוֹ אֹתָם וַיַּעַל הָהָרָה לְהִתְפַּלֵּל׃ 47 וַיְהִי־עֶרֶב וְהָאֳנִיָּה בָאָה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהוּא לְבַדּוֹ בַּיַּבָּשָׁה׃ 48 וַיַּרְא אוֹתָם מִתְיַגְּעִים בְּשׁוּטָם כִּי הָרוּחַ לְנֶגְדָּם וַיְהִי כְּעֵת הָאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם וַיּוֹאֶל לַעֲבוֹר לִפְנֵיהֶם׃ 49 וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם וַיֹּאמְרוּ מַרְאֵה־רוּחַ הוּא וַיִּצְעָקוּ׃ 50 כִּי־כֻלָּם רָאוּהוּ וַיִּבָּהֵלוּ אָז דִבֶּר אִתָּם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם חִזְקוּ כִּי־אֲנִי הוּא אַל־תִּירָאוּ׃ 51 וַיֵּרֶד אֲלֵיהֶם בָּאֳנִיָּה וְהָרוּחַ שָׁכָכָה וַיִּשְּׁתּוֹמֵם לִבָּם עוֹד־יוֹתֵר וַיִּתְמָהוּ׃ 52 כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ בִּדְבַר־כִּכְּרוֹת הַלָּחֶם מִפְּנֵי קְשִׁי לְבָבָם׃ 53 וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיָּם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גִּנֵּיסַר וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַיַּבָּשָׁה׃ 54 וַיְהִי כְּצֵאתָם מִן־הָאֳנִיָּה וַיַּכִּירֻהוּ׃ 55 וַיָּרוּצוּ בְּכָל־הַכִּכָּר הַהוּא מִסָּבִיב וַיָּחֵלּוּ לָשֵׂאת אֶת־הַחֹלִים בְּמִשְׁכָּבוֹת אֶל־כָּל־מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי הוּא שָׁם׃
בשורת יוחנן
[עריכת קוד מקור | עריכה]15 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ כִּי־יָבֹאוּ וְיִתְפְּשׂוֹּ בוֹ לְהַמְלִיכוֹ וַיִּמָּלֵט עוֹד הַפַּעַם אֶל־הָהָר הוּא לְבַדּוֹ׃ 16 וַיְהִי בָעֶרֶב וַיֵּרְדוּ תַלְמִידָיו אֶל־הַיָּם וַיָּבֹאוּ בָאֳנִיָּה וַיַּעַבְרוּ אֶל־עֵבֶר הַיָּם אֶל־כְּפַר־נַחוּם׃ 17 וַיְכַס אֹתָם הַחשֶׁךְ וְיֵשׁוּעַ לֹא־בָא אֲלֵיהֶם׃ 18 וַיִּסָּעֵר הַיָּם כִּי־רוּחַ גְּדוֹלָה הָיָתָה׃ 19 וְהֵם חָתְרוּ בְּמִשּׁוֹטֵיהֶם כְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אוֹ שְׁלשִׁים רִיס וַיִּרְאוּ אֶת־יֵשׁוּעַ מְהַלֵּךְ עַל־הַיָּם הָלוֹךְ וְקָרֵב אֶל־הָאֳנִיָּה וַיִּירָאוּ׃ 20 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנִי הוּא אַל־תִּירָאוּ׃ 21 וַיּוֹאִילוּ לָקַחַת אֹתוֹ אֶל־תּוֹךְ הָאֳנִיָּה וּכְרֶגַע הִגִּיעָה הָאֳנִיָּה לָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם הֹלְכִים שָׁמָּה׃ 22 וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּרְא הֲמוֹן הָעָם הָעֹמֵד מֵעֵבֶר לַיָּם כִּי אֵין שָׁם אֳנִיָּה כִּי אִם־אַחַת אֲשֶׁר יָרְדוּ־בָהּ תַּלְמִידָיו וְכִי יֵשׁוּעַ לֹא־יָרַד עִם־תַּלְמִידָיו בָּאֳנִיָּה אַךְ תַּלְמִידָיו לְבַדָּם נָסְעוּ מִזֶּה׃ 23 וָאֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת בָּאוֹת מִטִּיבַרְיָה קָרְבוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָכְלוּ־שָׁם אֶת־הַלֶּחֶם בְּבִרְכַּת הָאָדוֹן׃ 24 וַיְהִי כִּרְאוֹת הֲמוֹן הָעָם כִּי אֵין יֵשׁוּעַ שָׁם אַף־לֹא תַלְמִידָיו וַיֵּרְדוּ גַם־הֵם בָּאֳנִיּוֹת וַיָּבֹאוּ אֶל־כְּפַר־נַחוּם לְבַקֵּשׁ אֶת־יֵשׁוּעַ׃ 25 וַיִּמְצְאוּ אֹתוֹ מֵעֵבֶר הַיָּם וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי מָתַי בָּאתָ הֲלֹם׃ 26 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לֹא עַל־רְאוֹתְכֶם אֶת־הָאֹתוֹת תְּבַקְשׁוּנִי כִּי עַלּ־אֲשֶׁר אֲכַלְתֶּם מִן־הַלֶּחֶם וַתִּשְׂבָּעוּ׃
סיפור הנס על-פי הברית החדשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיפור הנס של "ישו ההולך על פני מים" מופיע בבשורות מתי, מרקוס ויוחנן; אך לא בבשורת לוקס. נס זה מסופר לקראת סוף בשורתו של ישו בגליל, לפני נקודות המפנה המרכזיות באמצע סיפורי הבשורה, כאשר השליח שמעון פטרוס מבטא את אמונתו שישו הוא המשיח בן אלוהים ולאחר האירוע שזכה לחזות יחד עם יעקב ויוחנן השליחים את השתנותו של ישו על הר ההשתנות.[1] בכל שלוש הבשורות הסיפור מופיע לאחר נס הלחם והדגים, כאשר ישו הפליג בספינה למקום באזור שומם ליד היישוב בית צידה, על מנת להתבודד ולהתפלל לאחר ששמע על הוצאתו להורג של יוחנן המטביל על ידי הורדוס אנטיפס. על אף שרצה להתבודד, הגיעו בעקבותיו המונים באופן רגלי.[2]
לקראת ערב עלו התלמידים על ספינה כדי לעבור לצדה השני של הכנרת, ללא ישו שעלה להר להתפלל לבדו. בשורת יוחנן בלבד מציינת שהם פנו "לכיוון כפר נחום". במהלך הפלגתם על הכנרת היו התלמידים מודאגים בשל הסערה והגלים, ואז הם ראו את ישו הולך לעברם על הים. בשורת יוחנן מפרטת שהם היו במרחק של חמישה או שישה קילומטרים מנקודת המוצא שלהם. התלמידים נבהלו לראות את ישו, בחושבם שמדובר ברוח רפאים. אך ישו הרגיע אותם, באומרו שזה הוא ושאל להם לפחד.[2]
בשורת מתי מוסיפה כי פטרוס אמר לישו, "אם זה אכן אתה, צווה שאבוא אלך על המים". ישנה פרשנות הטוענת שהשימוש במילה "אם" לא נועדה לרמוז על ספק מצדו של שמעון פטרוס.[3] לאחר ששמעו פטרוס ירד מהספינה והלך על המים כברת דרך לכיוון ישו, הוא נבהל מתהגברות הסערה והחל לשקוע. הוא קרא לישו לעזרה. ישו אחז בידו אותו ונזף בו על חולשת אמונתו, והוביל אותו חזרה לספינה, בהגיעם ועליתם לספינה הסערה נעצרה. בבשורת מתי מצוין גם שהתלמידים אמרו לישו "אבל בן האלוהים אתה" לאמור שהוא ללא ספק המשיח, לאור הנס המיוחד הזה.[2] יש פרשנויות המייחסות את העובדה היא שגם בבשורת יוחנן פרט זה חסר, עולה כי תיאור זה של "טביעתו של שמעון פטרוס"[3] הוא תוספת בעריכה בבשורת מתי.[4]
פרשנויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרשנים נוצריים שונים ייחסו חשיבות גדולה לסיפור נס ההליכה של ישו על המים, בכך שנס מדגיש את שליטתו של ישו מעל חוקי הטבע וליכולתו לבצע נסים שאף אחד אחר לפניו ואחריו לא היה מסוגל לבצע. הנס נועד בין השאר על מנת לחזק את אמונתם של תלמידיו ושליחיו של ישו בעצם שליחותו של ישו כמשיח, בן אלוהים, ושהוא יועד לתפקיד זה על ידי אלוהים. פרשנים אחרים נטו לייחס את הביטוי "קטן אמונה" בעיקר לבשורת מתי.
פרשנים אחרים עומדים על ציון המרחק של הספינה קילומטרים אחדים מן החוף, כמדד לכך שישו הלך מרחק גדול זה על הים
לדעת אוריגנס, הספינה מייצגת את חיינו ביחס מול המערבולות, הסופות והגלים (המשברים) הסוערים שהרוע מטיל אל תוך חיינו. למרות כל העליות והירידות המתרחשות, ישו רוצה שבני האדם יתמידו במהלך חייהם באמונה איתנה; שכאשר הם שבורים, עייפים, ולא רואים את החוף, (או האור בקצה המנהרה). ישו בא להציל אותם בכך שהביא להם שני סמלים: אמונה ואור. זו התקווה לאותם תלמידים האלה שחתרו בקושי רב בים, בחשכת הלילה. שמעון פטרוס מוצג באירוע הנס הזה, כמי שעתיד להנהיג את התלמידים לאחר שישו יעלה לשמים וייפרד מהם, דווקא באמונתו החזקה מחד אך מאידך באותה מידה בחולשת אמונתו.
פרשן אחר מציין כי הנס הזה מסמל את הבעיות של קהילות המאמינים והקשיים שעליהם לעבור, כאשר ישו תמיד נמצא שם כדי, לעזור, לעודד, להושיע ולחזק. ישו אינו חושש ללכת בסערות חיינו, להיות מגדלור לאנושות. החזה של הכליה על המים הוא גם סמל לתקומתו מן המתים, להיות אור וישועה לכל המאמין בו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הליכת ישו על המים (נס), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Life and Ministry of Jesus: The Gospels by Douglas Redford 2007 ISBN 0-7847-1900-4 pages 189–207
- ^ 1 2 3 Steven L. Cox, Kendell H Easley, 2007, HCSB Harmony of the Gospels, B&H Publishing Group, ISBN 978-1433669842 pages 270–272
- ^ 1 2 Pulpit Commentary on Matthew 14, accessed 19 January 2017
- ^ Rachel Nicholls, Walking on the Water: Reading Mt. 14:22–33 in the Light of Its Wirkungsgeschichte (BRILL, 2008) page 45.