ירושלם הבנויה
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
בוריס שץ  |
| איורים | זאב רבן |
| שפת המקור | יידיש |
| הוצאה | |
| הוצאה | ירושלם הבנויה: חלום בהקיץ |
| תאריך הוצאה | 1924 (ה'תרפ"ד) |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | מרדכי האזרחי |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002087547 |
  | |
"ירושלם הבנויה: חלום בהקיץ" הוא רומן אוטופי שנכתב בשנת 1918 על ידי בוריס שץ, מייסד בית הספר לאמנות ״בצלאל״ בירושלים. הוא פורסם לראשונה בירושלים בעברית רק בשנת 1924, בתרגומו של מרדכי אזרחי (קרישבסקי). הרומן, בעל סממנים אוטוביוגרפים רחב יריעה, פורש חזון עתידני של ארץ ישראל שבה שורר שלום נצחי, ושבה האמנות, החברה, הטכנולוגיה וחיי האהבה משתלבים זה בזה בצורה הרמונית וטבעית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]את ״ירושלם הבנויה״ כתב שץ במקור בשנת 1918, בסיום מלחמת העולם הראשונה והתקופה העות'מאנית בארץ ישראל, לאחר ששב מהשבי בדמשק. שץ כתב את הנובלה במקור ביידיש, שפת אימו, בתקופה שבה שהה בגלות כפויה מירושלים בצפת, במושבה מגדל ובטבריה בעקבות גירושו מירושלים על ידי העות׳מנים בשלהי 1917. כפסל וצייר ברא שץ בספרו – דווקא על רקע ירושלים השוממה למחצה – עולם ציוני-עתידני אופטימי וסוחף ההולך בגדולות בעקבות הרומנים האוטופיים מאת ויליאם מוריס ותיאודור הרצל. הנובלה מציגה את ארץ ישראל בשנת 2018, ומתארת אותה כאוטופיה תרבותית ובנוסף לכך, הספר כולל שלל המצאות אמנותיות, טכנולוגיות, פוליטיות וחברתיות מרחיקות לכת, לצד סיפור אהבה נועז ויצרי המתרחש בירושלים האוטופית. שץ, שנפטר בשנת 1932, תכנן להמשיך ולפרסם חלקים נוספים של הנובלה, אולם לבסוף פורסם רק חלק אחד ממנה.
המהדורה העברית ראתה אור במרץ 1924, לאחר שכמה פרקים ממנה כבר הודפסו במהלך השנים בכתבי-עת שונים.[1] היא הודפסה בבית הדפוס "העברי" בירושלים.[2]
את גרסת היידיש הצליח שץ לפרסם בניו יורק, ארצות-הברית רק שנה מאוחר יותר למהדורה העברית, ב-1925 (די געבויטע ירושלם: א חלום אויפ'ן וואהר, היברו פאבלישינג קאמפאני, 1925). בהקדמה שצירף שץ למהדורות העברית והיידיש הוא אף מזכיר שתיים מן הסיבות שהשפיעו על הופעתו המאוחרת של הספר בדפוס. הראשונה, שעיכבה את הההוצאה, הייתה מעשי האיבה בין הערבים ליהודים, שבעטיים כנראה חשש שהטורקים יחזרו לארץ ויתנכלו לו בשנית ("טרם אבדה מן הארץ חית-האדם, לנו היהודים היא מראה את נחת-אכזריותה בפראות ואי-אנושיות כזו, שלא הייתה כמוה גם בימים הנוראים ביותר, אשר נכתבו בהיסטוריה בדמנו. בכל זאת מרגיש אנכי, שאלה הן פרפורי-הגסיסה האחרונים של הרשעה."). מנגד, הסיבה השנייה - שדווקא דרבנה את שץ להוציא את הספר - הייתה שרעיונותיו המהפכניים יתיישנו, וההתפתחויות הטכנולוגיות יהפכו את המצאותיו וחלומותיו שבספר למציאות. ואכן, בעמודים הקדמיים של שתי המהדורות מצוינים התאריכים 1918 ו״תרע״ח״ כמה פעמים ובהדגשה - בכדי להבליט את החדשנות התקדימית של רעיונותיו.
במאמר אודות תערוכת בצלאל בניו יורק בשנת 1926, מצוטט שץ, המתאונן נגד המו"ל האמריקאי שלא העביר לו תמלוגים בעבור פרסום ספרו.[3]
יוסף קלאוזנר, בביקורת אודות הספר, מציין את דמותה של האשה ה"עצבנית והרשעה" בגן האהבה, ש"אפילו בתור-חוץ-לארץ אי אפשר לצייר כדמותה לאחר מאה שנה".[4] עם זאת משבח קלאוזנר את האמונה בעתיד היישוב היהודי ואת היופי המוצף על פני הספר כולו.[5]
בשנת 2018 נערכה במוזיאון ישראל תצוגה לציון מאה שנה לכתיבתו של הספר.[6]
בשנת 2024 ראתה אור מהדורה מחודשת ומתוקנת של הספר בהוצאת רסלינג ובעריכתו של יקיר שגב.
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]את ״ירושלם הבנויה" כתב שץ כיצירה בשני חלקים לא שווים, כשהשני ארוך מן הראשון. פרקי העלילה מסתיימים לא אחת בסצנה דרמטית, מה שמעניק לה נופך מותח וקצבי. חלקו הראשון של הרומן נפתח בסצנה המכוננת על גג מגדל "בצלאל", המתוארת באיור השער מאת זאב רבן (1924, אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים). בצהרי יום שישי, במחצית מלחמת העולם הראשונה, משקיף בוריס שץ מגג "בצלאל" על ירושלים לפני כניסת השבת. הוא שוקע בחלום בהקיץ, ומבחין לפתע בדמות רבת הוד הנשענת על המנורה. לתדהמתו שץ מוצא עצמו משוחח עם לא אחר מאשר בצלאל בן אורי, האמן המקראי הנערץ שבנה את כלי אוהל מועד, ושאת שמו העניק לבית ספרו. לבקשת שץ הסובל והמיואש, מעביר בצלאל בן-אורי את שניהם באורח פלא מאה שנה קדימה אל העתיד, בו שורר שלום תמידי. שם, באמצעי הטכנולוגי החדיש ביותר - האווירון - הוא לוקח את שץ לסיור לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל העתידית, והסיפור יוצא לדרכו. מכאן נעים פרקי העלילה הלוך וחזור בזמן, בין ההווה הביוגרפי של שץ בתקופת השפל של מלחמת העולם, ובין העתיד האידיאלי בארץ ישראל שאליו הוא משוגר, מאה שנים מאוחר יותר. לא אחת מסתיימים ביקוריו של שץ בעתיד ביקיצה ממצב החלימה שפוקד אותו כשהוא מועבר לשם, עד למפגש הבא עם בצלאל בן-אורי שלוקח אותם שוב לעתיד, וחוזר חלילה.
בחלקו הראשון של הרומן, בוריס שץ ובצלאל בן-אורי המבקרים בעתיד הינם רואים ובלתי נראים. באופן מוסווה זה הם מסיירים בארץ ישראל ומתבוננים מקרוב, באין מפריע, בשינויים החברתיים והטכנולוגיים העצומים שחלו בה במאה השנים האחרונות. בתיאוריו מקדיש שץ תשומת לב רבה אף להיבטים האסתטיים של החברה העתידית, לתכנון ולעיצוב מרחביה, לאדריכלות ולאופנות הלבוש, המשלבות מוטיבים מזרחיים וקדמוניים. שץ מן העבר ילמד על אורחות המדינה העברית העתידית ויושביה, יבקר בבית הספר ״בצלאל״ החולש על עיקר התעשייה בארץ, ואף יחזה ביצירותיו שלו המוצגות בבית המקדש השלישי - שהוא כעת מוזיאון.
עלילת חלקו השני של ״ירושלם הבנויה״ נפתחת שנה בדיוק מסיום החלק הראשון. חלק זה ארוך ואפל מקודמו, ואף מרובד יותר. בחלק זה גם מתפתח סיפור אהבה נועז וארוטי המתרחש בירושלים האוטופית בין שץ עצמו ובין המורה הצעירה והיפה, המכונה ״השולמית״ (ברוח ״שיר השירים״). במקביל, מכיל חלקו השני של הרומן גם מידע ביוגרפי והיסטורי יקר ערך אודות שץ, ״בצלאל״ ותנאי החיים הקשים של היהודים בירושלים בשלהי השלטון העות׳מני. ואכן, למרות שספרו של שץ הוא מעשה יצירה בפרוזה ולא מסמך תיעודי היסטורי, חזקה עלינו שהאירועים והאישים המופיעים בו, גם אם עברו עיבוד ספרותי, מבוססים ישירות על חוויותיו האישיות בתקופה זו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ירושלם הבנויה (טקסט מלא) באתר פרויקט בן-יהודה
- ירושלים הבנויה, הארץ, 19 במרץ 1924
- ירשלם הבנויה, דואר היום, 23 במרץ 1924
- לא-בצלאלי, ירשלם הבנויה, דואר היום, 11 באפריל 1924
- יוסף קלוזנר, חלום בהקיץ (מעין בקרת), הארץ, 18 באפריל 1924
- תבנית:דער מארגען זשורנאל [1]
- תבנית:דער מאמענט [2]
- ראובן בריינין, "ירושלם הבנויה", דואר היום, 1 במאי 1925
- א. רבינסון, תערוכת "בצלאל" באמריקה, דואר היום, 2 במאי 1926
- דורון בר, ""ירושלים הבנויה" של בוריס שץ – בין דמיון למציאות", בצלאל, כתב עת לתרבות חזותית וחומרית, נובמבר 2007
- שרון כרמל, החלום של שץ: כיצד דמיין את ישראל 2018 סופר שכתב לפני 100 שנים?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 28 ביולי 2018
- אלי אשד, "ארץ ישראל בשנת 2018 – חזון בוריס שץ", באתר "יקום תרבות", 30 באוקטובר 2018
- חן מלול, בוריס שץ לפני מאה שנה: כך תיראה ירושלים של 2018, בלוג "הספרנים", הספרייה הלאומית, 19 בנובמבר 2018
עופר אדרת, טינדר, סקייפ ודם טהור: החזון העתידני של אבי האמנות הישראלית, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2018- אהוד בנאי, החזון של בוריס שץ, באתר גלי צה"ל, 7 בדצמבר 2018
- יקיר שגב, ספר חדש – פרופ' בוריס שץ: ירושלם הבנויה, מהדורה חגיגית לציון מאה שנה, באתר של יקיר שגב, 13 בספטמבר 2024
- אליק מישורי, אמש נכנסו האנגלים לירושלים, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2024
- רעות ברנע, ראיון עם יקיר שגב: ״האוטופיה הציונית המשוגעת מכולן: ״ירושלם הבנויה״ של בוריס שץ״, מגזין פורטפוליו, 27 בספטמבר 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו: ירושלים הבנויה, הארץ, 19 במרץ 1924
- ^ ראו: ירשלם הבנויה, דואר היום, 23 במרץ 1924
- ^ ראו: א. רבינסון, תערוכת "בצלאל" באמריקה, דואר היום, 2 במאי 1926
- ^ יוסף קלוזנר, חלום בהקיץ (מעין בקרת), הארץ, 18 באפריל 1924
- ^ יוסף קלוזנר, חלום בהקיץ (מעין בקרת), הארץ, 18 באפריל 1924
- ^ ראו: חלום בהקיץ: 100 שנים לספרו האוטופי של אבי האמנות הישראלית בוריס שץ: מוצג מיוחד, באתר מוזיאון ישראל