יצחק שטיילינג
 | ||||
| יצחק שטיילינג ב-1967 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
1 באוגוסט 1949 יפו, ישראל  | |||
| פטירה |
9 באוקטובר 1971 (בגיל 22) תל אביב-יפו, ישראל | |||
| עמדה | קשר אחורי | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
יצחק שטיילינג (1 באוגוסט 1949, יפו, ישראל–9 באוקטובר 1971, תל אביב, ישראל), היה כדורגלן ישראלי, אשר שיחק בעמדת הקשר הנסוג ומזוהה עם קבוצת מכבי יפו.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק שטיילינג נולד בשכונת גבעת עלייה ביפו, לראובן (1924–1980) ניצול שואה יליד לבוב, ולחנה (1923–2011). המשפחה התגוררה בסמוך לקולנוע גלרון. בגיל 11 הצטרף לקבוצת הילדים של מכבי יפו. משחקו הראשון בבוגרים נערך ב-28 במאי 1966 מול הפועל פתח תקווה, במחזור האחרון של עונת 1965/1966 בליגה הלאומית. שטיילינג שיחק בתפקיד קשר נסוג, היה גבה קומה ונודע במשחקו האלגנטי והמדויק.[1] הוא התחבב על אוהדי הקבוצה והנהלתה ונודע בכינויו "סינג סינג" משום דמיונו הפיזי לסולן להקת הרוק שהייתה פופולרית בישראל "The sing sing".[2][3] בנוסף כונה על ידי אוהדי הקבוצה "פנג'אר" (מלאדינו: סלק, מילה השאולה מטורקית: Pancar) משום שפניו היו מאדימות מאוד כאשר רץ.[4]
שטיילינג התבלט כאחד הקשרים המחוננים בליגה.[5][6] הוא שיחק בשורות הקבוצה 100 משחקי ליגה ובהם כבש 3 שערים. משחקו האחרון בשורות מכבי יפו היה ב-18 באפריל 1970, בשלהי עונת 1969/1970 בליגה הלאומית מול הפועל כפר סבא. הקבוצה שאומנה על ידי איינשטיין קליש ירדה בסיום העונה לליגה א' שהייתה השנייה בישראל. בסיום העונה ביקש שטיילינג וקיבל שחרור ממכבי יפו, ועבר לשחק בבית"ר תל אביב.
ב-1967 זומן שטיילינג על ידי רחביה רוזנבוים לשורות נבחרת הנוער בכדורגל והשתתף עימה בטורניר הכדורגל בקאן.[7][8] ב-1969 נכלל שטיילינג בסגל הנבחרת לגביע אסיה לנוער(אנ') שנערך בבנגקוק ובו סיימה הנבחרת במקום הרביעי, לאחר שהפסידה לנבחרת איראן בכדורגל 1–2 במשחק על המקום השלישי.[9][10]
ב-1969 במהלך טורניר גביע אסיה לנוער שנערך בבנגקוק חש שטיילינג בכאבים עזים בפלג גופו התחתון.[3] עם שובו לישראל נמצא כי לקה בסרטן האשכים. הוא נותח והחל בטיפול רפואי, אך המחלה התפשטה בגופו. לאחר שעבר ממכבי יפו לבית"ר תל אביב חלה החמרה במצבו ובפועל לא שיחק במשחקי הקבוצה. שטיילינג הלך לעולמו ב-9 באוקטובר 1971 והובא למנוחות בבית העלמין הדרום בחולון.[11][12] ב-1973 נערכו משחקי הוקרה לזכרו במסגרת "גביע לזכר יצחק שטיילינג" ובגביע זכתה מכבי יפו.[13]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יצחק שטיילינג באתר GRAVEZ
- צבי קופמן, "אפרוחי הכדורגל לא צייצו", מעריב, 15 באפריל 1974
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה מאמן משנה מזל, מעריב, 22 בדצמבר 1968.
- ^ דודי פטימר, סיפורה של להקת "הסינג סינג"- כותב ומתחקר: דודי פטימר, באתר "דודיפדיה", 8 בספטמבר 2018.
- ^ 1 2 סוף המשחק, העולם הזה, גיליון 1781, 20 באוקטובר 1971, עמוד 28.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמוד 238. נתונים היסטוריים: ירון משעל.
- ^ ניצחון "חלק" על צעירי רמת גן, למרחב, 15 ביוני 1969.
- ^ צבי ארליך, הפועל ת"א עדיין במשבר, מעריב, 1 בפברואר 1970.
- ^ ישראל רוזנבלט, רומנו שוחרר מהסגל חזום צורף, מעריב, 9 בינואר 1967.
- ^ נבחרת הנוער יוצאת לקאן, למרחב, 19 במרץ 1967.
- ^ ישראל רוזנבלט, ישראל-איראן היום בבאנגקוק ב"מפגש המאוכזבות" על מקום 3, מעריב, 30 באפריל 1969.
- ^ אהרון להב, איראן ישראל 1–2 בהארכה, דבר, 1 במאי 1969.
- ^ נפטר הכדורגלן יצחק שטיילינג, מעריב, 12 באוקטובר 1971.
- ^ מת יצחק שטיילינג, דבר, 12 באוקטובר 1971.
- ^ מכבי יפו זכתה בגביע לזכר הכדורגלן יצחק שטיילינג ז"ל, מעריב, 24 באפריל 1973.