יצחק קנטריני

יצחק חיים קנטריני
Isaac Chaim Cantarini

לידה	2 בפברואר 1644 כ"ו בשבט ת"ד פדובה
פטירה	8 ביוני 1723 (בגיל 79) ו' בסיוון תפ"ג פדובה
מדינה	הרפובליקה של ונציה
תקופת הפעילות	? – 8 ביוני 1723
תחומי עיסוק	שירה, רפואה, הלכה
תלמידיו	הרב משה חיים לוצאטו
חיבוריו	"פחד יצחק" "עת קץ" "עקב רב" Vindex Sanguinis

יִצְחָק חַיִּים קַנְטַרִינִי או יצחק חיים כהן מהחזנים (כונה יחכ"ם, ובאיטלקית: Isaac Chaim Cantarini, וגם Isaacus Viva) (2 בפברואר 1644 – 8 ביוני 1723), היה משורר, סופר, רופא, רב ודרשן יהודי איטלקי.

הוא היה אחיינו של יהודה בן שמואל הכהן קנטריני , גם הוא רופא ורבה של פדובה.

ביוגרפיה

קנטריני נולד בפדובה שבאיטליה. למד עברית ותלמוד מהרב שלמה מריני, מחבר הספר "תיקון עולם", ואצל המשורר משה קטלאנו. המורה שלו לנושאים חילוניים היה ברנרדו דה לורנטיוס (Bernardo de Laurentius). את ההסמכה שלו כרופא קיבל מאוניברסיטת פדובה ב-11 בפברואר 1664.

הוא הוסמך לרבנות בגיל 26 (1670), וכתב תשובות הלכתיות רבות. כמו כן לימד בישיבת פדובה, ושימש כחזן בעיקר ביום הכיפורים.

הוא דרש בקביעות בבתי הכנסת בפדובה, ובדרשותיו השתתפו לעיתים קרובות נוצרים. מספרם של אלה באחת ההזדמנויות היה כה גדול, עד שהיהודים נאלצו למצוא מקומות ישיבה בעזרת הנשים. הוא גם ניהל התכתבויות ושיחות מתמשכות עם כמה חכמים נוצרים, ביניהם הדיפלומט השוודי, הגראף גבריאל טורסן אוקסנשטירנה.

קנטריני עבד כרופא בהצלחה גדולה, במיוחד בקרב העשירים מחוץ לפדובה, ואף בקרב "שרי המלכות", אך בסוף חייו, לאחר שאיבד את רכושו בשל פעולות של אחרים, הוא היה במצוקה כלכלית. הוא נפטר בערב חג השבועות תפ"ג בפדובה.

היה קרוב למשפחת לוצאטו, וכתב שיר תהילה לנישואיהם של יעקב חי ודיאמנטי לוצאטו, הוריו של רבי משה חיים לוצאטו. רמח"ל עצמו למד אצלו בצעירותו, וכאשר קנטריני נפטר הוא כתב קינה לכבודו, שעמוסה בשבחים ובתארים, ובהקדמתה הוא מפרט:

בְּיוֹם מְהוּמָה וּמְבוּכָה. עָרְבָה כָל שִׂמְחָה וְנָצוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה. אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו ה"ה הֶחָכָם הַכּוֹלֵל אֲבִיר הָרוֹפְאִים וְאָב לַחֲכָמִים. אִישׁ שֶׁהַכֹּל בּוֹ, הָרוֹפֵא הַמֻּבְהָק כמוהר"ר רְפָאֵל יִצְחָק חַיִּים כ"צ (כהן צדק) מֵהַחַזָּנִים זצוק"ל. הִנֵּה כָעֵת חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָה. הַרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבֹאֶינָה וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ וְתָבֹאנָה. אָבְדָה חָכְמָה וְעֵצָה מִבָּנִים. וְיִשְׂרָאֵל מוֹרֶה מְאֹד בְּאֵין אוֹנִים. וְכָל הַמִּתְעַצֵּל בְּהֶסְפֵּדוֹ שֶׁל חָכָם וְכו'. עַל כֵּן בְּמַר נֶפֶשׁ מִסְפֵּד מָר. אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאֹמַר. וְלִבִּי חֳמַרְמָר.

לא ברור כיצד נהג בעת הופעתו של שבתאי צבי, אך את ספרו "עת קץ" הוא חיבר בשנת תס"ז (1707), בה נכזבו תקוותיהם של השבתאים לשיבתו של שבתאי צבי מקץ 40 שנה. אם עד אז הוא שמר על שתיקה ביחס לתנועה, הרי כעת הוא דוחה בפירוש את חישוביהם וכותב: "הצבי ברח ולא הביא כל טובי". למרות התנגדותו המוצהרת לשבתאים, חישוב הקץ שלו התקבל על ידי ההוגה השבתאי נחמיה חייא חיון, בספרו "דברי נחמיה" שיצא שנתיים אחר כך. כשהתלקח הפולמוס נגד חיון, גם קנטריני נטל בו חלק ובשנת תע"ד (1714) כתב איגרת שתומכת בהחרמתו, אם כי הוא תמך במתן אפשרות לתשובה ותיקון.

יצירתו הספרותית

בכתביו הפואטיים ביסס קנטריני את שפתו כמעט אך ורק על זו של המקרא; המשפטים שלו מכילים, בנוסף למטפורות רבות, רמיזות לביטויים מקראיים. הוא מאוהב במשחקי שפה וצירופי מליצות, וזה מקשה על הבנת התוכן. יש לשפוט את תוכנם של יצירותיו מלבד צורתם הלא נעימה, בהיותם יוצאי דופן בחוש התמציתי ובהגדרה האלגנטית.

הוא כתב ספרים בעברית, שרק חלקם נדפסו, וגם ספר בלטינית נגד עלילת הדם. כתבי יד נוספים שלו, שלא הודפסו, כוללים את "לב חכם" (היה ברשותו של גירונדי), "חיי בשרים", "לב מרפא" ו"שיבת תשבי" (פולמוס נגד "התשבי" של אליהו בחור).

בתחום התורני הוא כתב יותר מאלף דרשות באיטלקית שלא נדפסו, וכמה כרכים שלהן שמורים בספריית האקדמיה ההונגרית למדעים בבודפשט. כמו כן כתב תשובות הלכתיות רבות, מהן הודפסו מעט ב"פחד יצחק" של יצחק למפרונטי וב"שמש צדקה" של שמשון מורפורגו.

בנוסף, קנטריני כתב מאות מכתבים בענייני רפואה שנותרו בכתב יד, וגם שירים שחלק קטן מהם נדפס. מכתביו של קנטריני בעברית, הממוענים לחוקר הנוצרי אונגר משלזיה, מעניינים משום שהם מכילים מידע על הסופרים היהודים של איטליה.

ספריו

ספרו הראשון, פחד יצחק, שפורסם באמסטרדם בשנת תמ"ה (1685), הוא החשוב ביותר בין יצירותיו העבריות. זהו תיאור בעברית נמלצת של ההתקפה של האוכלוסייה הנוצרית על הגטו היהודי בפדובה ב-20 באוגוסט 1684, בעקבות השמועות על תמיכת יהודי בודה בצבא העות'מאני הצר על העיר. רק חיל המלך מנע טבח ביהודי העיר, והקהילה קבעה לדורות חג "פורים" בי' אלול:

"ועל כל זאת הנני קורא בצדק פחד יצחק. יראי השם וחושבי שמו יזמרו לשמו כי נעים, כי פחד ופחד היה לנו, השוד והשבר הרחיק מאיתנו. באנו באש ובמים ושבולת לא שטפתנו, ומאכולת לא שרפתנו. וזאת היא שעמדה לנו לפליאה נשגבה עצומה. הרעש הגדול, לפניו לא היה כמוהו ואחריו לא יהיה יהיה ויאבל חיל וחומה. ואחר הרעש קול דממה. עניה סוערה נוחמה. והאדמה לא הייתה שממה"

החיבור מכיל תיאור מפורט של כל האירועים, שברובם השתתף בעצמו, ומסמכים רבים של הממשל בפדובה וברפובליקה של ונציה (ששלטה אז בפדובה) מצוטטים בו ומתורגמים לעברית. תיאור מצבה הפנימי של הקהילה היהודית, כולל סטטיסטיקה, משמשים כהקדמה. המחבר מפתח תאוריות מודרניות על הגורמים להתרחשויות אלו בעולם הפוליטי כמו גם בעולם הפיזי, ומבטא גישה של סובלנות כלפי נוצרים.

ספרו השני, עת קץ, שהודפס גם הוא באמסטרדם בשנת ת"ע (1710), עוסק בחישוב הקץ, זמן הופעת המשיח. על פי חישובים שונים הוא מוכיח כי עונת הגאולה כבר החלה: יש קץ ראשון שכבר החל, יש קץ אמצעי שבו כנראה יוולד המשיח - והוא שנת ת"ע (זמן הדפסת הספר), והקץ האחרון והאמיתי שבו תבוא הגאולה יחול שלושים שנה מאוחר יותר - בשנת ת"ק (1740). מלבד חישובים וגימטריות, הספר מפרט גם את ההתרחשויות המדיניות של דורו, ובכללם מלחמת הירושה הספרדית, ורואה גם בהם עדות לכך שאנו בתקופה משיחית.

שנה אחר כך הדפיס את ספרו עקב רב (ונציה, 1711) - קובץ שאלות ותשובות בעברית ובאיטלקית, הנוגע לשבועה אשר משלמי המיסים של קהילת פדובה נשבעו לפני ראשי הקהל. גם לספר זה חשיבות כמקור היסטורי לתולדות האוטונומיה הקהילתית של היהודים, וסדרי הארגון של יהדות איטליה.

שיריו

השירים הבאים פורסמו על ידי קנטריני, כמעט כולם מזדמנים:

• "פי ספרים" - חוברת שירים חגיגיים שנכתבו כאשר מורי הישיבה החליטו לכלול את לימוד סדר קדשים (ונציה, 1669).
• "לַמְנַצֵּחַ עַל מְגִנּוֹת לִבְנֵי פָּאדֹובַה" - שיר בצורת מזמור תהילים, על הצלת הקהילה ב-1684, נדפס ב"פחד יצחק" (עמ' 51 ב), ונקרא בעבר מדי שנה בבית הכנסת ביום השנה להתקפה (י' אלול).
• שירי תהילה שונים לחתונות, קבלת תואר ד"ר וכדומה, נדפסו על דפים בודדים וחלקם נשמרו.

שירים נוספים נדפסו בחיבוריו "עקב רב" ו"עת קץ", ובהקדמות ל"כהונת אברהם" של אברהם כהן, ול"מעשה טוביה" של טוביה כהן.

קנטריני כתב גם פרפרזה על רוב מזמורי תהילים. רבים משיריו בכתב יד היו ברשותו של מרדכי שמואל גירונדי. כמה משיריו נכתבו גם על קירות בית הכנסת האשכנזי הגדול של פדובה, שנבנה במהלך חייו.

יצירותיו בלטינית

בלטינית כתב קנטריני את "Vindex Sanguinis" ("דורש דמים"), תשובה לספרו האנטישמי של יאקוב חוזה ("Jacob Geuze") שכתב תחת שמו בלטינית ("Jacobus Geusius") שבו הצדיק את עלילות הדם והאשים את היהודים בקורבן אדם (אמסטרדם, 1681). כמו כן פורסמו שלושה מכתבים בלטינית שלו; אחד מהם העוסק בתולדות הטבע, מופנה למורו ברנרדו דה לורנטיוס (פדובה, 1856).

מוזכרת תשובה איטלקית שלו (מתורגמת לעברית ב"פחד יצחק" של יצחק למפרונטי). רבות מהדרשות האיטלקיות שלו בכתב יד היו ברשותו של גירונדי.

לקריאה נוספת

• ש"ז שזר, התקווה לשנת הת"ק, מאגנס, ירושלים תש"ל.
• שמואל דוד לוצאטו, אוצר נחמד ג, ווין תר"ך, עמ' 128-149 - חליפת מכתבים בין יחכ"ם וכריסטיאן טיאופיל אונגר.

קישורים חיצוניים

• כתבי יצחק קנטריני בפרויקט בן-יהודה
• קנטריני, יצחק חיים, 1644-1723, פחד יצחק, ‏אמשטרדם תמה, באתר היברובוקס
• קנטריני, יצחק חיים, 1644-1723, עקב רב, ‏ונציה תעא, באתר היברובוקס
• יצחק חיים קנטריני (1644-1723), דף שער בספרייה הלאומית
• Scroll for local Purim of Padua (Purim di Buda)
• רמח"ל, קינה על מות ר' יצחק חיים כ"צ מהחזנים, באתר פרויקט בן-יהודה.
• מרדכי שמואל גירונדי, רבנו יצחק חיים כהן מהחזנים, בתוך תולדות גדולי ישראל וגאוני איטליאה.
• לוי גינצבורג וישראל ברלין (1901–1906): "CANTARINI, ISAAC ḤAYYIM (VITA)", האנציקלופדיה היהודית, איזידור זינגר ואחרים (עורכים), ניו יורק: הוצאת Funk & Wagnalls.